"והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר-תלך והשבתיך אל-האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם-עשיתי את אשר-דברתי לך"

  דברתי – בחינת דיבורים קשים כגידים, כי כל עוד ולא ביטל את עצמיותו וישותו וכל רצונותיו ותאוותיו בשלמות עדין בבחינת "שיוותי ה' לנגדי תמיד" – היינו נדמה לו כאילו ה' כנגדו, וקיום המצוות הוא בבחינת קבלת עול ונשיאה בעול.

אבל כאשר זוכה לקנות את מידת השמחה, ולהיות אך מלא שמחה תמיד, זוכה לחזות בנועם ה', ושמח בו דיקא, בבחינת "כי בו ישמח לבנו", והקשיים הם בעיניו כלא בבחינת "חבלים נפלו לי בנעימים", ולכן כתב ג תיבות אשר בפסוק לרמז על בחינת "היה טוב, עכשיו טוב, ויהיה טוב" וכאשר יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא (ל"מ א-ד,א).

וכאשר חי את המציאות שאין עוד מלבדו, ושה' הוא ריבון כל המעשים, אזי ממילא אין לו שום קושי חשש, פחד או דאגה, ורואה איך ה' מקיים את הבטחתו "ושמרתיך...והשבתיך..עשיתי את אשר דברתי לך" במובן של לעשות עבורך, במקומך. וכל שנשאר לנברא – זה רק לשמוח בחלקו, להלל ולהודות לבוראו, בבחינת "בה' אהלל דבר, בא-להים אהלל דבר".