"ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים, גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה" וגו' (לב, יד-טז) '"ואתה אמרת היטב אטיב עמך" היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך. "וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים" א"ר אלעזר מכאן לעונה האמורה בתורה: הטיילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת, הספנין אחת לששה חדשים. עזים מאתים שהן צריכות תיישים עשרים, רחלים מאתים שהן צריכות אילים עשרים, גמלים מיניקות ובניהם שלשים- 'ובנאיהם' (=הבונים אותם=הזכרים) שלשים. ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן גמליאל אמר: לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פירסמו הכתוב אלא גמלים מיניקות ובניהם שלשים. פרות ארבעים ופרים עשרה, שהן צריכים פרים עשרה, אתונות עשרים שהן צריכים עיירים עשרה. ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע? אלא אמר לו הוי רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן ואני נידון לפניך ואתה מתמלא עלי רחמים' (בראשית רבה פרשה עו אות ז). רבי ברכיה לומד שמה שנאמר "ובניהם" זה לא הוולדות של הגמלים אלא הגמלים הזכרים (דורש מבניהם לבונאיהם), מדוע כך דורש? הת"ת מביא הסבר שבניהם מיותר לומר כיון שהמוכר מניקות זה כולל את בניהם (ראה בת"ת). אולם לכאורה זה קצת דחוק כיון שהתורה מספרת מה שלח ולא בדין מכר, כך שאין ללמוד מזה לזה כיון שאפשר שבא לומר ששלח לו גמלים מניקות שהם אולי יקרים יותר. ועוד שאולי עשו היה שותה חלב גמלים ומימלא יש חשיבות למיניקות (ולא לוולדם)?- לכן ניראה שבכוונה מובא במדרש הדרשה הזאת באמצע כשמפרט מה היחס בין הזכרים לנקבות, שבזה בא לומר שמזה הלימוד. שהנה בכל הדברים ששלח יש זכרים ויש נקבות ואין וולדות, אז מה שונה הגמל שאצלו ניתן גמל וולד?- לכן למד ר' ברכיה שמה שנאמר "ובניהם" זה כמו המובא בשאר, שזה הזכר. אם כן מדוע נאמר ככה, שמרמז ולא ישירות לומר זכרים?- אלא שבזה בא לומר שזכר הגמל הוא צנוע, ולכן לא רואים בזכר אלא כאילו הוא בנה שלא בא אליה. וניראה שזה לא במקרה, אלא באמת הוא שלח דווקא את בניהם, כמו הפשט (כמו שמביא רש"י ואונקלוס) אלא שחז"ל דורשים מדוע עשה כך?- ולזה מסבירים שזה מלמד על הגמל, מימלא בענייננו יעקב בא לרמז בזה לעשו. ומדוע בא יעקב לרמז על כך שהגמל צנוע?- מסביר המדרש שהטעם שנתן את הגמלים באמצע זה כדי לומר לו כאילו הוא יושב ודן אותו. אלא שצריך להבין מה המיוחד בגמלים שדווקא בזה רמז לו? בפשטות למדו זאת בגמל משום ששלח מניקות ומימלא בזה מרמז על רחמים כמו האם המניקה. אולם מדוע דווקא בגמל רמז זאת ולא בבהמה אחרת?- אלא שבגמל מרומז הצניעות, ולכן שלח לו גמל עם בניהם, כדי להדגיש את העניין של הצניעות, שלא רואים בגמל את ביאתו ולכן מרומז בבניהם, שעשו יראה שהגמלים שונים מהשאר ולכן ינסה להבין מה רמז לו, ובכך יבין שרמז לו על הצניעות. וזה היה חשוב ליעקב לרמז על זה, כדי שעשו ירחם עליו (כמו שיושב בבימה..) וכיצד ירחם עליו?- לעשו היה מעלה גדולה שלא היתה ביעקב, שלכן יעקב פחד שעשו גובר עליו בזכות הזכות הזו, ומהי?- 'אמר: כל השנים הללו יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם, שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי' וכו' (שם, אות ב') מימלא שני הדברים הם ישיבת א"י וכיבוד הורים, וכניראה יעקב הבין שגם עשו חושב שבזכות זה יגבר עליו. לכן בהקשר לכיבוד הורים רמז לו בכל הבהמות שהם זכר ונקבה, שככה יצחק ורבקה היו זוג, ובזה בא לומר לו שמה שעזב ולא קיים כיבוד הורים זה מהטעם שרבקה ויצחק (כזוג) הם ששלחוהו לקחת אשה (להיות זוג), ומימלא אמנם לא קיים כיבוד הורים בפועל, אולם בכ"ז כל הזמן שהיה בחו"ל קיים מצוות כיבוד הורים בעצם מציאותו שם לקחת לו אשה. לכן שלח כמה סוגים לרמז שיש שוני בניהם, שהשוני הזה מרמז גם על עניין הזיווג בין איש ואשתו שמשתנה ע"פ ההקשר, שתלוי ע"פ עבודתו (כמו שמפרט המדרש) כמו שכמות הבהמות משתנה ע"פ הסוג משום שהמעשים של הזכר משפיעים על יכולתו לבא על הנקבה, וכך באדם יש שוני ע"פ עבודתו. בזה בא לרמז לו שמה שנימנע מלקיים כיבוד הורים כ"ך הרבה שנים, זה משום שבמעשיו היה צריך לעבוד כ"ך הרבה כדי שיחיה עם נשיו כראוי (שהיה צריך 'לשלם' על נשיו, ואח"כ להתפרנס כדי שיוכלו לחיות בכבוד ולא יבואו לבעיות וחיכוכים בשל קשיי פרנסה) ולזה רמז בסוגי הבהמות שמרמזים שאדם מקיים את מצוות עונה ע"פ הקשרו, ובדומה גם הוא קיים כיבוד הורים ע"פ הקשרו. ולעניין השני שהוא ישוב א"י, לזה רמז לו בגמלים, שה' שונא זימה כמו שאמר בלעם 'אמר להם אלקיהם של אלו שונא זימה הוא' (סנהדרין קו,א) ומן הסתם גם עשו ידע זאת. בא יעקב ומרמז לו שמה שהיה בא"י לא עומד לו כזכות ישיבה בא"י, כיון שה' שונא זימה ומימלא ה' כלל לא רוצה אותו בא"י אלא יש לו דין כמו בחורבן בית ראשון שגלו גם בשל זנות. אמנם ליהודי תמיד יש מצוה לשבת בא"י, לכן בגמל מעבר לעניין הצניעות יש גם עניין שמרמז על יצחק, שההכרות של יצחק ורבקה נעשה בהקשר לגמלים "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל" (כד, סג-סד) לכן בגמלים בא לרמז לו שהוא בעצם המיועד להיות ההמשך שלהם, כהמשך היהודים, שזהו גם שרבקה "ותקח הצעיף ותתכס" (פס' סה) שבחיבורם היה עניין צניעות, וזה כמותו שהיה צנוע. לכן אין לעשו דין של לשבת בא"י, ומימלא אין לו מהזכות הזו כח לילחם נגדו. ורמזה התורה בדרשה של 'בנאיהם' לרמז שיישוב ובניית א"י זה חל ביעקב הצנוע. ועוד חשש יעקב שמא יגרום החטא (ברכות ד,א) אולם במה חטא?- חשב יעקב שאולי ריבוי נשיו נחשב לו לחטא, שלא היה מספיק בצניעות, לכן כדי שעשו לא יחשוב שיוכל לנצחו בשל חטאו, שלח לו גמלים לרמז שהוא התנהג בצניעות תמיד ולכן לא חטא בזה. מימלא בזה רמז יעקב לעשו שירחם עליו, שיזכור שלא יכול לנצחו ולכן שיתפוס בעצמו את מידת הרחמים (כמו האם על וולדה) ולא ינסה לילחם בו. ופתח המדרש שיעקב אומר שנאמר לו שייטיב עמו בזכות עצמו ובזכות אבותיו, שזה כל העניין כאן, שיעקב הוא המיוחד (בעצמו) שבזה רואים שהוא (ולא עשו) ההמשך של אבותיו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.