"ויבא א-להים | אל-בלעם לילה ויאמר לו אם-לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את-הדבר אשר-אדבר אליך אתו תעשה"

 רמזי ההשגחה, בחינת דבר-הצדיק הם בחינת דבר-השם. כאשר האדם קיבל מסר של "לא" ואעפ"כ מתעקש לילך אחרי תאוותיו ושרירות לבו אין הצדיק מעכבו, ולכן צריך זהירות יתרה, שלא ייפול מההיתר לאיסור כי דבר-רשות קרוב להיות דבר-עבירה והמרחק ביניהם כחוט השערה (כמו "קו התאריך" בצידו האחד יום א' ורגע ממנו יום ב')

 דיוק: למשה רבינו ע"ה אמר ה' “בא אל פרעה" היינו שנשאר יחד עמו, ולבלעם "קום לך", ומכאן שכאשר הולך אחרי תאוותיו ורצונות לבו מפריד עצמו מה'! לכן ראוי לשקול היטב במאזני שכלו מה עדיף, דבקות בה' – שאין למעלה ממנה, או לעשות רצונו העצמי ולהיכלל בסיטרא-אחרא חס ושלום.