אכילה בקדושה
"ויישם (קרי:) ויושם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם-דברתי דברי ויאמר דבר"
"ויישם" נוטריקון "יש-סם" וידוע המדרש ששמו רעל במזונו, ונראה לומר שמאז חטא עץ-הדעת מעורבב בכל דבר טוב ורע ולולא תפלה לסיעתא דשמייא לעולם עלול ליפול לתרדמה גשמית ורוחנית, לכן אמר "לא אכל עד אם דברתי דברי" – שהייתה לו תפלה קבועה לפני שלקח מזון לפיו על מנת לברר הטוב מהרע ובזכותה ניצל מתחבולת המדמה בחינת לבן הארמי, היינו היצר הרע המתלבש במצוות כגון "תעשה ברכה".
תפלה לקיום התורה – ליקוטי מוהר"ן ס,ו – אכילה בקדושה
רבונו של עולם, מלך רחמן, זכני להעתיר בפניך לפני כל אכילה, שתהיה זו אכילה בקדושה, שיחיה המאכל את לבי ושתקיים בי "ויאכל וישת וייטב לבו" ואת דברי חז"ל "פיתא סעדא דלבא".
זכני לאכול בשמחה – כי על ידי זה עיקר הקדושה, ועליית הניצוצות והבירור, וכך לא יגיע שום חיזוק מיותר למדמה, אך יתחזק הצד דקדושה, ואוכל לעשות חיל בעבודתך לשמה בעסק התורה, התפלה, ההתבודדות, הרינה והריקוד – לכבודך ולהנאתך !
אנא זכני למאכל מבורר, שכבר נתברר לאכילת אדם.
זכני לאכול בקדושה ובטהרה, ויהיה בבחינת "לחם הפנים" ותקיים בי "חכמת אדם תאיר פניו" ויהיו פני כפניך – יפות ומאירות, מחייכות וקורנות !!
זכני למאכלים שמעוררים מן השינה, ושממעטים השינה, וזכני להארת הרצון – שארצה אותך, ואוהב אותך, ואשמח בך ואשמח אותך !!
זכני להקדים ברכה בשמחה, ולחתום הסעודה בברכה מהלב, של תודה והודאה על הארץ ועל המזון, וזכני בסעודה לשלמות היראה !!!
