"כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצוא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּול לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב... וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם-כֵּן מְערָב בִּפְסלֶת הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם-כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה... וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה... "כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לְהָאָדָם לְהַגְדִּיל שִׂמְחָתוֹ מְאד בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, וַאֲזַי כְּשֶׁמְּחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'. וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ו): אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי - הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד שֶׁלִּי, שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי".  (ליקוטי מוהר"ן קמא רפב)

ר' נחמן בתורה זו מורה לכל אחד לדון כל אדם לכף זכות. טענתו של ר' נחמן, שכשם שצריך האדם לדון את חברו לכף זכות, כך צריך הוא לנהוג כלפי עצמו. גם כשמעשהו של האדם מעורב בפניות ואינו נקי משיקולים זרים, לא יתכן שלא תמצֵא בו נקודת זכות, המניעה את התהליך כולו. והחכמה הגדולה, קובע ר' נחמן, היא לזהות את אותה הנקודה ולברור אותה מבין כל אותן הנקודות הרעות המקיפות אותה.

האדם המביט על עצמו או על חברו ורואה שכולו חבורות ואין בו מתום, צריך לחפש בנרות את אותה הנקודה הטובה החבויה ולהתמקד בה. עליו להביט בה כאילו היתה חזות הכל, לחלץ אותה מתוך הרפש ולשמוח בה. וזהו "אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי", באותו ה'עוד' שנותר בי - אותה הנקודה שאיננה שלילית היא זו המחזירה לי את הצבע לפנים, את החיוך לשפתיים, את השמחה ללב, וממילא את הניגון לאלוקים.

ר' נחמן מראה כי שמחה זו נרכשת על ידי יכולתו של האדם לברור ולדלות מתוך הרוח הרעה את הרוח הטובה.

"מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחרָה בְּכָל כּחוֹ"  (ליקוטי מוהר"ן תנינא כד).

מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון

http://www.etzion.org.il/vbm/search_results.php?subject=הגותו+של+רבי+נחמן&koteret=שיעורים+בהגותו+של+רבי+נחמן+מברסלב

ב"ה

הגותו של רבי נחמן מברסלב – מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד

"כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם-כֵּן מְערָב בִּפְסלֶת הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם-כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת... שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמְּלַקֵּט הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ נְכֵאָה עַצְבוּת רוּחַ. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ וּמְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּמְלַקֵּט וּמְבָרֵר אֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, מִתּוֹךְ הָרָע וְהַפְּסלֶת שֶׁבּוֹ... הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'. כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶכְּשֶהָאָדָם נוֹפֵל בְּדַעתּוֹ מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מְאד מִן הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אֲזַי עַל-פִּי רב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל מֵחֲמַת זֶה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו כְּלָל, מֵחֲמַת גּדֶל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהַכְּבֵדוּת שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו, עַל-יְדֵי שֶׁרוֹאֶה גּדֶל עצֶם רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל כְּשֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל-פִּי הָעֵצָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים רָעִים וַחֲטָאִים הַרְבֵּה מְאד, וְהוּא רָחוֹק מְאד מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל, וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה" (ליקוטי מוהר"ן קמא רפב).

ר' נחמן דורש בתורה זו את הפסוק מתהלים ק"ד, לג: "אשירה לד' בחיי אזמרה לאלקי בעודי". בתורה זו הוא מורה לכל אחד לדון כל אדם לכף זכות. טענתו של ר' נחמן, שכשם שצריך האדם לדון את חברו לכף זכות, כך צריך הוא לנהוג כלפי עצמו.

ר' נחמן מדגיש את הצד התודעתי-פסיכולוגי, המלווה את האדם, בחטאו. מדובר בעצבות, במרה שחורה וברוח נכאה המשתלטת על האדם ואיננה מאפשרת לו להתפלל ולעבוד את ד'. הפתרון הדחוף ביותר הוא לסלק את אותה הרוח המדכאת והמשתקת. את זה, טוען ר' נחמן, ניתן לעשות על ידי מציאת נקודת זכות בתוך אותה מציאות ואותם המעשים, הנדמים בעיני האדם כחובה גמורה. גם כשמעשהו של האדם מעורב בפניות ואינו נקי משיקולים זרים, לא יתכן שלא תמצֵא בו נקודת זכות, נקודה חיובית המניעה את התהליך כולו. והחכמה הגדולה, קובע ר' נחמן, היא לזהות את אותה הנקודה ולברור אותה מבין כל אותן הנקודות הרעות המקיפות אותה.

"כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לְהָאָדָם לְהַגְדִּיל שִׂמְחָתוֹ מְאד בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, וַאֲזַי כְּשֶׁמְּחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'. וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ו): אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי - בְּעוֹדִי דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד שֶׁלִּי, שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי בְּחִינַת: עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה, עַל-יְדֵי-זֶה אוּכַל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה' כַּנַּ"ל. וְזֵהוּ: אֲזַמְּרָה - אֲזַמְּרָה דַּיְקָא, הַיְנוּ זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמְּלַקֵּט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל".  (ליקוטי מוהר"ן קמא רפב).

האדם המביט על עצמו או על חברו ורואה שכולו חבורות ואין בו מתום, צריך לחפש בנרות, את אותה הנקודה הטובה החבויה ולהתמקד בה. עליו להביט בה כאילו היתה חזות הכל, לחלץ אותה מתוך הרפש ולשמוח בה. וזהו "אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי", לפי ר' נחמן. באותו ה'עוד' שנותר בי. אותה הנקודה שאיננה שלילית היא זו המחזירה לי את הצבע לפנים, את החיוך לשפתיים, את השמחה ללב, וממילא את הניגון לאלוקים.

השמחה, לדעת ר' נחמן, היא תנאי הכרחי להתרומם אל עבר אלוקים. העצבות היא כח משתק ומדכא. השמחה, לעומתה, היא כח מניע המזרים אדרנלין לדם ומעניק לאדם חיות. ר' נחמן מראה כי שמחה זו נרכשת על ידי יכולתו של האדם לברור ולדלות מתוך הרוח הרעה את הרוח הטובה.

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחרָה בְּכָל כּחוֹ. וְכָל הַחוֹלַאַת הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה." (ליקוטי מוהר"ן תנינא כד).

מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון www.etzion.org.il