איזה עיניים יש לך, של "בלק" - או של "אברך"?
איזה עיניים יש לך, של "בלק" - או של "אברך"?
מה היתה הטעות של חכם בלק?
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי: וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא: (כ"ב ב' - ו').
עם ישראל נלחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן - וניצח אותם. בלק מלך מואב עושה חשבון פשוט של אחד ועוד אחד - ונלחץ מהתוצאות! הרי אם סיחון ועוג, שני המלכים החזקים ששמם לבד עורר חלחלה, אם את שני המעצמות הללו עם ישראל ניצח במלחמה, אנו שיותר חלשים מהם, כל שכן שאין לנו סיכוי נגד עם ישראל. בלק נבהל מהחשבון הזה ונכנס לפאניקה - והכריז על מצב חרום!
וכמו שמקובל בעולם המודרני, בזמן של מצב חרום, לא עושים חשבון של כסף וכבוד, אלא מקריבים את הכל - העיקר להחזיר את השקט והשלווה לאומה. כך עשה חכם בלק. הוא השפיל את כבודו ופנה לזקני מדיין - אויביו המושבעים שהוא נלחם איתם כבר תקופה ארוכה, התפייס עימהם, וביחד ניסו לטכס עצה - כיצד לנטרל את האיום המפחיד והנורא הזה - שנקרא "עם ישראל".
ראשי האבטיח שלהם העלו הצעות, פיתרונות, רעיונות, אך שום תוכנית לא נראתה בריאה ומוצלחת! הרי מדובר בעם "על טבעי", אשר הפך את מצרים העוצמתית להיסטוריה, ואת תושביה הכניס להיסטריה. עם שקרע את הים, ומידי יום יורד לו אוכל מהשמים. עם שמוקף ומבוצר בענני כבוד המגנים עליו מכל רע. בקיצור, אי אפשר להתמודד נגדו עם כלים "טבעיים".
והנה, לאחר ישיבת צוות ממורטת עצבים, נמצא הפיתרון. הם יכשילו ויחטיאו את עם ישראל, ממילא כבר לא תשרה עליהם שכינה. וכאשר הם יהיו לבד, בלי השכינה, הם יהפכו לאנשים רגילים בלי "סייעתא דשמיא", ואז כבר יהיה שייך לגבור עליהם בנקל.
ואכן, לאחר מאמצים ותחבולות מרובות, הצליחו אותם רשעים ארורים לממש את תוכניתם הטמאה ולהחטיא את העם בבנות מואב, וזה גרם בשמיים לקפידה נוראה על עם ישראל.
אלא שהתורה מגלה לנו בפרשה הבאה (פנחס כ"ה י"ז), שלמרות שהמדיניים הצליחו להחטיא את בני ישראל, תוכניתם לא השיגה את המטרה - וזה לא עזר להם לגבור על עם ישראל. ולא די בזה, אלא עוד נגזר על מדיין "שמד" לדורות! (אך המואבים נצלו בזכות רות המואבייה שצריכה לצאת מהם - רש"י כ"ה י"ח).
אין ספק שזו פרשייה עשירה ומעניינת. מופיעים בה דמויות מגוונות כמו בלק, בלעם, האתון המדברת ועוד. אך כולנו יודעים שהתורה אינה ספר היסטוריה. אם כן מדוע היא מספרת לנו את כל ההתרחשות הזו? מה רצונה שנפיק מהסיפור הזה?
התורה כאן מאלפת אותנו בינה ומחכימה אותנו בנתיבי החיים. התורה רוצה שנלמד "כיצד להסתכל ולבחון מצבים! כיצד לפענח ולתרגם את מה שאנו רואים"! בסיפור הנ"ל עם בלק, אנו למדים מהו "חשבון עקום ופגום", ומה מחירו ותוצאותיו.
חכם בלק, התבונן בנתוני השטח, עשה אחד ועוד אחד, אך בסוף, במקום לעשות חשבון נכון, הוא עשה חשבון טפשי שהוביל אותו לאבדון! בואו ונראה:
בלק רואה את עם ישראל מנצח ניצחונות על טבעיים. במילים אחרות, בלק רואה שלא עם ישראל נלחם באויביו - אלא משמים אלוקים נלחם לו באויבים. ממילא ההיגיון אומר, שלא כדאי להתעסק עִם עָם ישראל, שהרי לִגְבוֹר על אלוקים - אי אפשר - ומי שמנסה - משלם בסוף את המחיר, כמו שקרה לסיחון, עוג, פרעה, הם נמחקו מהעולם ולא נשאר מהם זכר. בִּמְקוֹם שבלק יעשה את החשבון הזה וישב בארצו בשקט, במקום זה הוא "מתגרה בעם ישראל"!
ובאמת מה היה ההיגיון שלו? מדוע הוא הכניס את עצמו ללוע הארי? כיצד הוא לא פחד "מהנתונים הפיזיים" שמראים שה' מסייע לעם ישראל ונותן להם לנצח "תמיד" - וכל מי שניסה להזיק להם - נכחד?
את התשובה מגלה לנו התורה: וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר "עָשָׂה יִשְׂרָאֵל", בלק לא ראה בכלל את ה' בתמונה! בלק תלה את כל ניצחון בְּעָם ישראל, "בכח פיזי ובתרגילי לחימה מתוחכמים", בלק אחז שלעם ישראל יש צבא טוב, מודיעין טוב, נשק טוב, טכניקות ותכסיסים סודיים, כנראה עם ישראל בקי ברזי הכוכבים, בקריאה בקפה, בעיון בתה, בבחישה בקקאו, הרי לנציג של עם ישראל (משה), יש "מקל מיסטי" שאיתו הוא קרע את הים, עִם המקל הזה הוא הוציא מים מהסלע, המקל הזה גם הביא על המצריים את עשרת המכות המפורסמות, כמו כן בתקופת הנחשים השרפים, משה רבינו עשה רפואה מוזרה, וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת - וָחָי (במדבר כ"א ח'). כמו כן במלחמת עמלק הניצחון היה מוזר: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ - וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ - וְגָבַר עֲמָלֵק (שמות י"ז א'). בלק היה בטוח שעם ישראל הוא עם "מיסטי" השואב את כוחו בדרכים סודיות, וזה הפחיד אותו! הרי היום "עם ישראל" הפילו את שני המעצמות הגדולות סיחון ועוג, ומי יודע מי הבא בתור?
והטעות שלו הייתה בסך הכל בדבר אחד! זה שעם ישראל ניצח, זה לא מפני שהוא מספר אחד בעולם בלחימה. זה גם לא בזכות המקל המיסטי של משה. עם ישראל באמת אינו חזק יותר מעוג וסיחון החסונים. ובאמת נחש הנחושת לא היה "דוקטור", וכן ידיו של משה לא שידרו "כוחות על טבעיים" במלחמה עם עמלק.
אלא הסוד האמיתי של עם ישראל הוא, שהעם הזה המליך את אלוקים עליו והפך לעבדו בלב ונפש. העם היהודי הוא "בן יקיר" של אלוקים, ממילא אלוקים עושה עבורו את העבודה ונותן לו לנצח בכל המצבים. ובאמת לא ידי משה עושות מלחמה - ולא נחש הנחושת מציל חיים. בלק המסכן לא היה בחור ישיבה, הוא גם לא הלך לשיעור "דף היומי" ושתה שם קפה, לכן הוא לא הכיר את הגמרא ששואלת (ר"ה כ"ט.): וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים (מנצחים במלחמה). ואם לאו - היו נופלים. את אותו משפט אומרת המשנה גם על נחש הנחושת שעשה משה (ראש השנה פרק ג' משנה ב'): וכי נחש ממית או נחש מחייה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין. ואם לאו - היו נימוקים (מתים מהארס).
אכן את זה בלק לא שִׁיעֵר. הוא ראה רק כוחות מיסטיים, "מקל הפלא" (המטה של משה), "ידי אנרגיה" (של משה), "נחש מכשף" (נחש הנחושת), בלק לא ידע שעם ישראל יותר עמוק ויש לו סוד יותר גבוה, והוא "שבורא עולם" אוהב אותו, "ובורא עולם" מצילו מכל צרה ונזק ואויב. את החשבון הזה לא עשה בלק, כיוון שלא היה לו ראש תורני, לכן הוא לא ידע לנתח את המצב נכון. מה שאין כן "יתרו". יתרו כן ידע לפענח את התמונה נכון, הוא ראה את יד ה' בכל צעד וניצחון של בני ישראל, והוא גם עשה את "המעבר", וערק לעם ישראל.
ואת זה רוצה התורה שנלמד מכאן. שנדע איך לקרא את תמונת החיים נכון, שנדע שגם כשאדם מנצח, זה לא בגלל שהוא כישרוני ומתוחכם - אלא בגלל שכך ה' רצה! ונדע גם שאי אפשר לשנות את המצב על ידי כח גשמי! ומי שמתעקש ומנסה להתחכם, בסופו של דבר משלם מחיר כבד.
זה נשמע לנו ווארט יפה, זה נשמע השקפה חכמה, אך צריך לדעת שזה לא ווארט ולא רעיון חכם, אלא זה פשוט כל התורה כולה! כיוון שנושא של "השקפה נכונה" זה לא עניין של "מדה טובה או חסידות", אלא זה נושא של "מאמין וכופר"! מי שיש לו השקפה נכונה, מי שרואה את ה' בכל תמונה ובכל מצב, הרי הוא קרוי "יהודי מאמין". לחילופין, מי שמנתח את העולם במשקפים גשמיות, ראובן נכשל "כי בדיוק...", משום שהוא ראה על הבוקר חתול שחור, ועוד קשקושים בסגנון הזה, הרי הוא קרוא בפי חז"ל "כופר"!
צריך "לִחְיוֹת" את מה שאמרה הגמרא לעיל: "לא החטא ממית ולא הנחש ממית", "לחוש" שלכל פעולה בעולם יש למעלה "יד מכוונת" שגורמת לכך, ובאמת מי שלא מגיע לו למות - שומרים עליו משמים ועושים לו ניסים מעל הטבע, כמו שנעשה לרבי חנינא, שהכישו הנחש - "והנחש מת" (ברכות לג.). כך צריכים לחיות.
ולא לחינם נסמכה פרשת חקת לפרשת בלק. כיוון שבפרשת חקת "מובא עניין הנחשים", בו אנו למדים שצריך להשקיף נכון על העולם, ולא הנחש ממית אלא החטא ממית. ואילו בפרשת בלק אנו למדים מה סופו של מי שמשקיף על העולם בצורה "טבעית וגשמית", עם עיניים של "בלק", שסופו אבדון.
הבעיה היא "שבלק" וחבורתו לא מתו, הם רק התחלפו! כולנו מכירים ביטויים בנוסח של: המשטרה הצליחה להציל... הצבא הוכיח לכולם שאין כמו צ"הל... ידה הארוכה של השב"כ מנעה פיגוע... ראש הממשלה בתושייתו הרבה אירגן... ועוד "שאר ירקות" בנוסח דומה.
במקום לייחס לה' את ההצלחות והישועות, משייכים את זה "לבובות" שהיו באיזור! במקום לומר "ברוך ה' היה נס", אומרים "אין כמו צהל". וכי זה לא נקרא "עיני בלק"? במילים אחרות, קוראים לזה "כפירה". (מתעלמים מיד ה' ותולים את ההצלחה בכח הזרוע).
מעשה שהיה באחד מתושבי העיר "מודיעין עילית". שכן שלי, אברך כישרוני שהתברך משמים "בידי זהב" - והיה בקי כמעט בכל תחום. אחד הכוחות והמנועים של אותו אברך, היה המשפט "אם סיני יכול - גם אני יכול"! פירוש: למה סיני יכול לבצע עבודה פלונית ואני לא? וכי הוא מוכשר יותר ממני? או שמא הוא חכם יותר? התשובה היא "לא"! הרי אני בחור ישיבה, מעמיק בגמרא, יש לי רגישות וצורת חשיבה הרבה יותר ממנו. אלא מה, הוא ניסה - ולאט לאט התאמן במיקצוע. אם כן למה שגם אני לא אנסה לעשות זאת? זו היתה צורת חשיבתו, וזה עודד אותו לנסות כל תחום, וברוך ה' תמיד הוא נחל הצלחה.
יום אחד החליט אותו יהודי להרחיב את ביתו. אלא "שכסף" לא היה לו. מצד שני, כמה שיש לו "ידי זהב", סוף סוף הוא לא עסק מעולם "בבניה מסיבית" - ולכן הוא לא יכול להרשות לעצמו לבצע את העבודה לבד. מה עושים במצב כזה? מכיוון שהרבה ברירות לא היו לו, הוא החליט לפחות "להתחיל" את מה שאפשר - לבד, ובשלב שהוא ירגיש שהעבודה "גדולה עליו", הוא יזמין קבלן שיסיים את העבודה. וכך, עם הרבה רצון, ועם הפתגם הידוע (אם סיני יכול - גם אני יכול), עם תפילה לה', הוא ניגש למאלכה.
הוא הזמין "מהנדס" וביקש ממנו תוכנית עבודה "בטיחותית" (הרי על "בטיחות" לא מהמרים). וכך, החל האברך לעבוד "בשעות הפנאי". בימי שישי, כל יום אחרי השעה שבע בערב, בבין הזמנים, וכך הזמן חלף ועבר. יום ועוד יום, וכעבור תקופה (קצת ארוכה), קרה הלא יאומן. הוא הצליח בכוחות עצמו לסיים את כל העבודה בעצמו - מבלי להביא אפילו פועל אחד! "לבד" הוא שבר קירות, חצב יסודות, עשה תפסנות, שכר רגליים ליציקה (עמודים שתופסים את התקרה), הזמין ביטון, יצק את העמודים והתקרה, בנה את הקירות, טייח מבפנים, עשה בידוד ושפריץ מבחוץ, הוא עשה גם את החשמל והאינסטלציה, בקומה מעל הוא בנה "מרפסת", ריתך סורגים, הזמין מכולה ופינה את הפסולת, רק לריצוף הוא הביא סיני שיעשה את העבודה.
בסיום העבודה, הוא קרן מאושר! הוא הצליח לחסוך הרבה כסף, כמו כן הוא גילה בעצמו כוחות נוספים שמעולם לא הכיר. וכך, הוא נשען על הקיר, מתבונן "ביצירה" ומחייך.
לפתע עובר שם יהודי ושואל אותו: מי בנה כאן את התוספת? והשכן משיב "אני". היהודי מוסיף ושואל: אני לא מתכווין "מי המנהל עבודה", אלא "מי בנה בפועל". והשכן משיב "אני". היהודי מחייך ושואל "אתה בטוח"? השכן ניסה לתפוס מה לא בסדר בתשובתו, לפתע הוא חייך ואמר "ה' עזר לי לבנות". היהודי קורץ לו עיין ושואל: אתה בטוח? השכן שוב הרהר, חייך, וניסח את עצמו מחדש: ה' בנה את התוספת הזו! אני רק היתי השליח והבובה שנבחרה משמים לבצע את העניין. היהודי שציפה בדיוק למילים הללו, סוף סוף נהיה מרוצה.
הסיפור הזה (שהיה באמת), ממחיש לנו היטב, מה ההבדל בין "עיני בלק", "לעיניים יהודיות". בהתחלה, לקבלן הטרי הנ"ל היה כביכול "עיני בלק". הוא ראה רק את עצמו וחוכמתו - ואמר בטיבעיות "אני בניתי". בסוף, הוא זכה לפקוח את העיניים נכון, הוא קיבל "עיניים יהודיות", ואמר ה' בנה! אני רק היתי השליח והבובה שנבחרה משמים לבצע את העניין.
יהודי יקר! כאשר אתה עושה משהו, האם אתה מרגיש שה' עשה את המעשה, ואתה בסך הכל "הבובה" שנבחרה לצורך העניין?
