"שֵׁן בְּשֵׁן" [דברים,י"ט,כ"א]

יישור שיניים הינו דבר השכיח אצל ילדים ונערים. לשם כך משתמשים בפלטה או מתקן אחר שמצמידים לפה יום יום למשך תקופה. גם בשבת מותר לחבר את המתקן אפילו אם זה כולל הברגה לצורך החיזוק וההתאמה, כי לכך הוא עשוי שמסירים ומחברים אותו מידי יום, ובאופן שכזה אין בעיה של בונה בשבת [שש"כ חדש,ל"ד,כ"ט]. מאותה סיבה אין כל בעיה להוציא ולהכניס שיניים תותבות, לאלה העושים פעולה זו מידי יום ביומו. ובאשר לשן תותבת או כתר וסתימה קבועים כמו זמניים, הנשארים  בחלל הפה עד אשר רופא השיניים יוציאם, ונפלו בשבת, עדיף אמנם שלא להחזירם שהרי אין בדבר הכרח, אך יש מקום להתיר את החזרתם באופן לא מקצועי כך שלא יחזיקו מעמד בלי קיבוע מקצועי שהרופא יבצע [ציצ"א,כ',מ"ז] אבל אסור להחזיר שן תותבת או כתר באופן חזק [וסופי] משום חשש בונה, כי מצינו בונה גם בגוף האדם [מפיס מורסא –שבת קז.]  ועוד יש לציין, שפעולות אלה אינן נאסרות משום רפואה בשבת, שהרי האיסור מתבסס על גזירה שמא ישחקו סממנים, והואיל ואי אפשר ליַשר שיניים ע"י סממנים -הגזירה אינה חלה במצב כזה [משנה ברורה,שכ"ח,ק"ל] וגם אין בזה "עובדין דחול" כי היישור אינו מיידי ואינו ניכר אפוא בשבת עצמה.

הסובל מכאב שיניים בשבת, אם מדובר בכאב עז המחליש את כל גופו, רשאי ליטול משככי כאבים כדין חולה שאין בו סכנה, ולעיתים יש להתייעץ עם רופא במידה ויש חשש לדלקת שנפתחה ובשל כך לטיפול אנטיביוטי מקומי. ואם הכאב אינו חזק, והוא כ"מחוש בעלמא", אין ליטול משככים אבל מותר לשתות משקה חריף שהרי זה מאכל בריאים.