לקראת אלול

חשבתי לכתוב על שני עניינים מסוימים:

האחד הוא הדקדוק בדין, שאין ד' מוותר על כלום (כמובן כאשר לא עשה תשובה), ומדקדק על כל מעשה ועל כל דבר, וממילא כמה על האדם לדקדק בכל דבר שעושה, חושב או אומר. כתוב בפרשת כי תצא (כד,טז): "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו", רש"י כותב שם וז"ל "אבל מי שאינו איש מת בעוון אביו והקטנים מתים בעוון אבותם בידי שמיים", ושואל על רש"י זה מח"ס "ואד יעלה", אם זה כך, הרי לכאורה כשהקטן מגיע למצוות גם הוא יצטרך לברך "ברוך שפטרני מעונשו של זה" (אביו), שהרי עד עכשיו "ריחף" על הבן עונש מוות בעטיו של אביו ועכשיו, כשנהיה לאיש, אינו מת בעוון אביו, וא"כ מדוע אינו מברך הבן גם כן ברכת "ברוך שפטרני"? על שאלה זו הוא מתרץ ואומר, שאם יאמר ברכה זו ויכוון שנפטר מהעונש שאולי היה ראוי לבוא עליו בגלל אביו, הרי מחזיק אביו לרשע ח"ו ולכן לא תיקנו לו ברכה, מכאן אנו רואים עד כמה אדם צריך להזהר ולדקדק ועד כמה ד' מקפיד על כל דבר, ועלינו לעובדו בלי שום ויתור. ועל ענין הדקדוק כבר מצינו בגמרא (יבמות קכא:) שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ועוד אמרו בגמרא (ב"ק נ.) שכל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו, שכן אצל הקב"ה אין ויתורים בחינם, אם ד' מוותר ולא מקפיד זה רק כאשר האדם עושה תשובה אך אם לא, ממילא אין סברא שהקב"ה יסלח על דבר שהאדם בעצמו לא רואה צורך להתרחק ממנו. ועלינו להתחזק בענין זה שכל מעשינו נכתבים והדגש ש-כל, כל המעשים כפשוטו נמדדים, ומתוך שזה יהיה בתודעה שלנו –  האדם ירגיש את ד' בכל צעד ושעל, וממילא יזהר מן העבירות.

דבר שני – לגבי יצר הרע. ראשית כל אפתח בחידוש שהתחדש לי בס"ד:

אנו אומרים בברכת השיבה: "...ומלוך עלינו מהרה אתה ד' לבדך...", ולכאורה יש לשאול, מה הפשט ב"לבדך"? וכי יש ח"ו רשות נוספת? אדרבה, הנוסח הזה נותן פתח למינים? וא"כ מה הפשט?

וחשבתי לבאר לענ"ד על פי הגמרא[1] שאומרת וז"ל: "אמר רבי אבין: מאי קראה 'לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר', איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע", דהיינו שהיחס שהתורה מייחסת ליצר הרע זה יחס של אלוהים אחרים, וא"כ כשאנו מבקשים בתפילה "לבדך", הכוונה דווקא אתה תמלוך עלינו, ולא שנהיה תחת שעבוד היצר שהוא כביכול אלוהים אחרים. לגופו של ענין – צריך לדעת שיצר הרע אוהב להכניס אותנו לכמה תסמינים לפני שעושים תשובה: יאוש, עצבות, דיכאון, קשיים וכו', ועוד צריך לדעת שאסור לנו לתת לו להיכנס לראש ולא לשום מחשבה וישר להוציא אותה, ועוד יש לדעת בנוסף לכך, שאחרי שעוברים את ההתחלה שהיא קשה, אז השאר ממילא יותר קל. וכבר אמרו בעלי התוספות בתענית[2] "כל התחלות קשות", אך ברגע שמתגברים עליהם אדם בונה לעצמו אישיות יותר חסינה וחזקה מאשר היתה מקודם, ואסור חלילה להתיאש אף פעם, שהרי אין יאוש בעולם כלל, וכבר כתוב: "שבע יפול צדיק וקם"[3] – צדיק נופל ואפילו הרבה פעמים, ולא צריך להתיאש כי בסוף הוא קם, ואדרבה הקימה אז היא מעלה אותנו לרמות הרבה יותר גבוהות ממה שהיה קודם, וכאשר קשה לאדם עליו לדעת שזה סימן שהוא בעליה. ויהי רצון שנצליח להיות בבחינת מלוך ד' עלינו לבדך!