התבוננות "מדוע דווקא" לפרשות ניצבים – וילך

כט,י: טפכם, נשיכם וגרך: ש: מדוע דווקא 'גרך' ולא 'גרכם'? ת: הגֵר הוא אדם יחיד, לא שבט או עם, בן לאומה אחרת, אשר גר עִם משפחה בישראל ("לךָ ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגָרים עמך"; ויקרא כה,ו), ונהגו בהם כבוד, כזֵכֶר למצבם של בני ישראל במצרים: "כי גֵרים הֱייתם בארץ מצרים" (שמות כב,כ; ועוד 4 פעמים בתורה), לכן הגר הוא תמיד איש בודד, 'גרךָ', ולא 'גרכם'. המושג 'גרךָ' נזכר בתורה 5 פעמים, ואף פעם לא נזכר 'גֶרכם'.

ל,יח: לא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עובר את הירדן: ש: מדוע דווקא 'אתה עובר' ולא 'אתם עוברים'? ת: הפסוק מתחיל בצורת רבים (הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן), וגם הפסוק הבא (י"ט) ממשיך בצורת רבים (הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ), אך למעשה הדברים נאמרים לכל אדם ואדם, בצורת היחיד, מראשית פרק ל' ועד סופו, למעט חלקי פסוקים י"ח – י"ט. פסוקים אלה באים בהכרח בצורת רבים, כי הם מתארים מצב של עַם ולא של יחיד: הגדתי לכם (כעַם בסיני), אבוד תאבדון (כעַם ההולך לגלות), העידותי בכם (ברית לעַם כולו, אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; כט,ט).

לא,ז: כי אתה תבוא את העם הזה: ש: מדוע דווקא 'תבוא' ולא 'תביא'? ת: משה מבשר ליהושע שהוא יכנס יחד עִם כל העַם, אל הארץ, בניגוד אליו: וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (פסוק ב'). מכאן שמשמעות 'תבוא את' היא 'תבוא עִם', ולכן דווקא 'תבוא'.

לא,טז: הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה: ש: מדוע דווקא 'וקם' ולא 'וזנה העם הזה' (בלי 'וקָם')? ת: ה' מדגיש את המהפך שיחול בעם, לכן מציין את מותו של משה ("הנך שוכב עם אבותיך"), וכניגוד גמור לכך, שהעם יתקומם במשה ובה', ויקום ממצב שכיבה (מוות או ניחום אבלים לאחר מות משה). לכן דווקא חשובה התוספת 'וקם העם הזה'.