"ויגש אליו יהודה...". יהודה ניגש לעמוד בראש החזית כנגד יוסף בעניין מציאת הגביע באמתחת אחיו הקטון בנימין, אבל את יהודה אנחנו עוד זוכרים היטיב ממכירתו של יוסף, אחיו הבכור של בנימין.

האחים רצו להרוג את יוסף וקבעו עליו דין רודף, והנה גם שם לכאורה יהודה ניגש לעזרתו של יוסף בניסיון להצילו מידי אחיו כאשר הציע 'רק' למוכרו לישמעאלים שעברו במקום להרוג אותו שהרי אחינו בשרנו הוא. אך הגמרא במסכת סנהדרין (דף ב ע"ב) דווקא מתייחסת בביקורת ליהודה על דבריו אז, ואף בביקורת על כל אדם המנסה לשבח את התנהגותו של יהודה באותו אירוע: "רבי מאיר אומר: לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר: "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו", וכל המברך את יהודה - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר: "ובוצע ברך, נאץ ה'" ".

ובאמת גם יש להסביר שניסיון ה'פשרה' שהציע יהודה איננה הוגנת כיוון שזו פשרה על חשבון יוסף שטוען עדיין שהינו חף מפשע. פשרה צריכה להיות מוסכמת על שני הצדדים ולא רק על צד אחד. כמו כן יכול הדיין 'לוותר' לצד אחד לגמרי כל עוד זה לא על חשבון הצד השני אלא הדיין ייתן אף משל עצמו.

כך באמת פועל יהודה בניסיון שזימן הקב"ה לידיו כעת, ניסיון המעמדי את יהודה בדיוק באותו מצב בו היה באירוע מכירת יוסף, וזו שעת מבחן לראות האם חזר בתשובה מלאה ותיקן את מה שעיוות, שהרי חזרה בתשובה נשלמת כאשר מזדמן אדם לאותה סיטואציה בדיוק כפי שהיה בזמן שחטא, ועתה עליו לגבור על יצרו ולא ליפול שוב בידיו ולחטוא.

יהודה עומד על מול יוסף שליט מצרים לאחר שנמצא הגביע שאמתחתו של בנימין ודרישתו של יוסף היא להשאיר רק את בנימין לעבד במצרים ושאר האחים ישוחררו לביתם חופשי. יכול היה יהודה לומר לעצמו מה אני צריך את כל הצרות הללו להישאר עבד לעולם כאן במצרים, נכון שהדבר יצער מאוד את אבא אבל אשאיר כאן את בנימין ובזה נסיים את הפרשה הטראגית הזו אבל נדע שאנחנו נקיים ושליט מצרים איננו מחפש אותנו יותר. אך יהודה מציע כאן פשרה, ולא שכל האחים יישארו לעבדים אלא פשרה שבאה על חשבונו האישי בלבד- שליט מצרים רוצה שיישאר כאן עבד, אז אני יישאר ולא בנימין! יהודה מגיע לנקודה דומה מאוד לשעת החטא שלו ולא נופל שוב באותה נקודה, אינו ממצמץ ומודיע ליוסף- בנימין ישוב לאבינו ואני יהודה יישאר אן לעבד עולמים במצרים!

חיינו מלאים בירידות ועליות רוחניות, ואנחנו מנסים כל הזמן להיות בתהליך של התקדמות, השתפרות ותיקון מעשינו. כאשר אנחנו מתמודדים עם חטא שעשינו אנחנו מתחרטים עליו ומקבלים לעתיד שלא ליפול זו שוב. ומה אז קורה? מה קורה כאשר מזדמן לידינו מקרה מאוד דומה לאירוע בו חטאנו? כמה זמן לוקח לנו לשנו את מה שמעוות ומקולקל אצלנו, אם בכלל? שנים על גבי שנים יכול אדם לסחוב כל מיני נפילות והתנהגויות שלא היה רוצה בהם כלל, הוא יודע שאלו דברים מקולקלים אך קשה לשנות דפוסי התנהגות, למרות הקבלה לעתיד בעת החטא. זוהי גדולתו של יהודה שעלינו ללמוד ממנה. קורה ואדם נופל וחוטא אך השאלה היא האם הוא מצליח לקום, להתרומם מהנפילה ואף להגיע לשעת מבחן ולעמוד בניסיון בכבוד.