מלכות יון הרשעה רצתה להשכיח את התורה והמצוות מעם ישראל. אך נראה שהם רצו לעשות יותר מכך, לא רק להשכיח אלא לשנות את התורה, לפגוע בעצם התורה עצמה ולא רק בעוסקיה ובלומדיה.

בית המקדש הוא מקום החיבור שבין כנסת ישראל לבין קודשא בריך הוא. אך לא רק זה אלא גם מקום דרכו מאיר עם ישראל לכל העולם כולו. תפקידו הרחב יותר של עם ישראל הוא להאיר לכל העולם ולהשפיע קדושה, מוסק, משפט וצדקה לכל העולם. אור נשגב זה יוצא ומאיר מתוך בית המקדש.

כמובן שכל האור היוצא מבית המקדש הוא דבר מאוד רוחני, מופשט ועליון אך בכל מקרה היה לדבר הנשגב הזה גם ביטוי מעשי בבניין המקדש, וכך אומר מדרש ויקרא רבה:

"א"ר חנינא חלונות היו לבית המקדש ומהם הייתה אורה יוצא לעולם שנאמר (מלכים א ו) 'ויעש לבית חלוני שקופים אטומים' שקופות אטומות היו מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם. א"ר לוי משל למלך שבנה לו טרקלין ועשה חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים כדי להכניס אורה לתוכה אבל חלונות של בית המקדש לא היו כן אלא מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה גדולה".

בבית המקש אין צורך כלל לשום אור מבחוץ. כל האור הרוחני מופיע מתוך הקודש, מתוך התורה ישירות מהקב"ה. הפצת אור התורה באה באופן חד צדדי בלבד- כלפי חוץ. בנקודה קדושה זו בדיוק רצו לפגוע ולהרוס אותם יוונים. הם פרצו פרצות בחומה ובכך רצו לומר שגם הם שייכים לאותו אור הקיים במקדש, אור היוצא מהקשר שבין כנסת ישראל לבין הקב"ה. אך במעשה זה שלהיוונים הם המיטו חשכה גדולה על עם ישראל ואף על עצמם, וכך אומר המדרש בבראשית רבה: "וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן...".

רק כאשר חזרו החשמונאים לבית המקדש והדליקו שם נרות, הדליקו גם מחדש גם את האור האלוקי והוארה מחדש החשכה שהביאו היוונים על עם ישראל.

היוונים אז וכך גם הגויים היום, אינם מבינים שהאור של עם ישראל מפיץ אורה לכל העולם כולו, ואם היו מניחין היוונים למקדש גם אליהם הייתה יוצאת אורה. אך ברגע שבו מנסים לערבב בין הטומאה לבין הקודש בכך שמכניסים את הטומאה אל תוך היכל הקודש ולומר שכולם שייכים לקדושה באותה רמה ולטעון שהקודש והחול יכולים ללכת יחד ואולי אף הטומאה והחול יוכלו להשפיע על הקודש, הרי שזה לפרוץ פרצות בהיכל ולהחשיך את האור האלוקי שבמקדש. אם אור הקודש יופיע במלוא הדרו ללא ערבוב של טומאה אז יופץ גם האור אל מחוץ למקדש אל כל רבדי החיים, גם אל עבר החול. אך אל תוך הקודש פנימה אין לערבב בחול ובטומאה, אין הקודש זקוק להם, המקדש הוא היחיד 'המספק' את האור כלפי חוץ ללא תערובות או עזרה מבחוץ- דבר הבא לידי ביטוי בחלונות המקדש המאירים כלפי חוץ ללא קבלת אור חיצוני.

כך מסביר השפת אמת (תרנ"ו) למה מזוזה בימין וחנוכיה בשמאל פתח הבית, כיוון שהיוונים שקבלו את העושר והכבוד- 'יפת אלוקים ליפת', אך קלקלו בו, אז ניתן גם השמאל לעשם ישראל ועלינו להעלות את הקודש גם מהשמאל- מהכבוד והעושר. בכוחו של חג החנוכה להאיר לעם ישראל אור עליון אף במקומות הנמוכים, החשוכים, אף אל תוך עולם החול- מתוך שהקודש עצמו נקי וזך מכל מגע של טומאה.