אחדות ופרוד - הרב שלמה שטנצל זצ"ל:

המקובלים כתבו כי הקדושה זוהי השמירה על אחדות הבריאה, וטומאה הוא סוד הפרוד. הטוב נמצא בנטיה המאחדת והרע בחלק המפריד, לתאוה יבקש – נפרד בכל תושיה יתגלע" (משלי יח, א) ופירש רבנו יונה ב"שערי תשובה": מי שמבקש ללכת אחר תאותו ורצונו – נפרד מכל ... וחבר, כי ירחקו ממנו אוהב ורע, כי תאות בני אדם ומדותם חלוקות, אין רצונו של זה כרצונו של זה. אכן אם ילדך בדרך השכל אז יתחברו אליו לו החברים ויהיו אוהביו רבים, ואמרו במוסר: מי שהוא רוצה את מדותיו רבו הקופצים עליו, ויש לפרש על הענין בעצמו: ב) לתאוה יבקש נפקד – איש נפרד מכל אח וחבר לתאוה הוא מבקש, ובעבור שמבקש ללכת אחר רצונו למען זאת מרעהו רחקו ממנו, כענין: "ודל מרעהו יפריד" (משלי יט ד) בכל תושי' יתגלע" – ההולך אחר תאותו לא בדבר אחד יחטא בלבד

אך בכל זאת שבתורה יתגלע, כי יעבור על כולנה, מלשון וכל אויל יתגלע (משלי ז) עד כאן דברי רבנו יונה. ולגודלם הבאנו כל הקטע.

 

אדם ההולך אחר תאותו ויצרו עולם דלעני ומצומק לפניו, מחוץ ליציריו הכל זר לו. כי על כן נקרא היצר הרע אל-זר. ובמצב של זרות אין תנועה כל הכחות הנשמתיים הולכים ומתנוונים, אין כאן חיים לחלקים החיוניים של האדם, ממילא רשעים אפ' בחייהם קרואים מתים, גם המעשים הטובים שהם עושים מתים הם, כיןו שהם חושבים מה יצא לי מזה, לעשיר הריהו אומר שלום כי יכול לצאת מזה משהו, ו.... .... הריהו מעלים ומסתיר פניו ממנו כי מה יצא לו ממנו, כל התנועות של אנשים אלו הם בחשבון מה תועלת תצמח מזה.

ומאידך האדם המשוחרר מיצרי גופו ואין לבו מושל עליו אלא הוא מושל על לבו עולם שלם לפניו, אדם כזה יכול להגיע למדרגה של בשבילי נברא העולם, ולא מפריע לו אם העולם כולו אוכל וחי בתוך עולמו אדרבא גדולה הנאתו מכך יותר. אהבת הבריות זוהי מדה שכולם נהנים מאוהבם, אך ההנאה היותר גדולה היא של האוה את הבריות, בדרך כלל אחד מרבבה נהנה מהעולם, ולכולם ישנן טענות על צרות ..., ולכולם ישנה בקורת על פלוני ואלמוני, אוהב את הבריות אין לו בקורת על אף אחד הכל יפה וטוב לפניו, כי עולם גדול לפניו עולם יפה, עין טובה כשמסתכלים על הבריאה במבט טוב הרי נהנים, מבט טוב מאחדת אותי עם הדבר, מבט בקורתי מפריד ביני לבין הדבר המבוקר, כשאני נהנה מהנאת השני ממילא אני סבלן יכול אני לסבול את בעל המדות רעות, אם הוא מדבר אלי כך סימן שהוא נהנה מדבורו בחוצפה אם הוא עושה ועשה כזה סימן שהוא רוצה לעשות כך והוא חושב שבכך נגרם לו הנאה ממילא יש לי להנות מזה, ואף שאני סבור שעליו להתנהג אחרת, אולם כ"ז שהוא לא ירצה וישתכנע שיש לנהוג אחרת, הריהו רוצה לעשות כך,וכך הנאתו ממילא אני יכול לסבול אותו להבין את השני אף את המושחת פרושו לסלח (ממאמר העולם), וכשאר אני מבין שפעולתו נעשית בגלל שכך הוא נהנה, הרי יכול אני לסבול כל אחד ואחד.

 
אך זהו דוקא כשיש לי אהבת הבריות, ואינני מסתובב סביב הנאת עצמי, רק אני נהנה מהנאת השני, אינני זר לו ממילא אין בי מדת הכעס שנאה נקמה ואיבה, ובמצב של לב נפרד הכל מעצבן ומכעיס, הכל מוציא משיווי המשקל, או שנמצא האדם במצב של אדישות שזהו מדרגה קשה מהראשונה שהיא באה כשלב לאחר הכעס והפירוד, זהו מצב של יאוש מהעולם, ובודאי שהתורה מתנגדת למצב של אדישות ויא