לרומם את קדושת החיים

=======================.

 הסמיכה התורה שלוש פרשיות :

 "אחרי מות", "קדושים" ו"אמור".

 לומר לנו ולחדד יסוד מוסד בתורה ,שאחרי מות האדם  הקדושה אינה נודדת עם המת למחוזות אחרים. אלא הקדושה נותרת אך בארץ החיים

 לעולם  נותרת פה בארץ - בארץ החיים.

 וכי כדי להעמידה ולהזינה יש לחיות את החיים בזכותם ובטוהרתם, בשכלולם לכלל :"קדושה"

 אין חיים בארץ אך כפרטים.

  אין גם קדוש יחיד זולת הקב"ה  : בהדגישו  "כי קדוש אני".

 שקדושה של יחיד אין באדם אלא אך בקב"ה.

 קדושת האדם היא אך בכלל האדם

 הנה כי כן ,הקדושה נוחלת אך בארץ ולמען החיים ובעבורם.

 לפיכך, פרשת קדושים משופעת במצוות שבין אדם לחברו ובדגש "אני ה'"

 שכל אדם לא יחתור להשיג גבולו של הקב"ה להתיימר להתבדל להיותו בעיני עצמו או בקרב חסידיו

 כ"קדוש" יחיד ונפרד.

הציווי  : "קדושים תהיו" הוא גם כמין "זעזוע לצדיקים שבכל דור,  שלא להשים עצמם בלב הקדושה

 ולהתגדר בתואר : "קדוש".

 וכי חובתם לקיים ולפרוס את הקדושה על כלל ישראל בבחינת : "קדושים תהיו".

 וצדיקים אמיתיים יסתייגו בתוקף לכינוי של "קדוש".

 והנה אחרי פרשת קדושים ביקשה התורה לחדד יסוד מוסד זה של קדושת החיים שכאמור הקדושה איננה נודדת עם המת לממלכת המוות אלא נותרת בחיים .

וכי ההפך,בממלכת המוות יש גם יסוד של טומאה  המכרסם בחיים ובקדושתם וכי יש להתרחק ממנה .גם בבחינת הניסתרות לה' אלוהינו...."

 ביום שיכלו "קדושים בודדים בארץ ויתקיים אך : "כי קדוש אני ה'" .דעו כי הגענו לכלל של "קדושים נהיינו

 שמתקיים : "קדושים תהיו" .

גוי אחד מאוחד בקדושה.

 אל מול  ה' אחד קדוש

 והגאולה תדפק בפתח.

משה אהרון .