פרשנות אונקלוס – פרשת אחרי מות - קדושים

אחרי מות

ויקרא טז,א: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ: אונקלוס: בקרוביהון אשתא נוכריתא. תה"ת: בהקריבם אש זרה. אונקלוס מסביר מה היה החטא של בני אהרן כאשר קרבו את המזבח – "לפני ה'".

ויקרא טז,לב: וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר-יִמְשַׁח אֹתוֹ, וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת-יָדוֹ, לְכַהֵן, תַּחַת אָבִיו. אונקלוס: יקרב ית קורבניה לשמשא. תה"ת: יקריב את קורבנו לשרת. אונקלוס מסביר את המונח 'ימלא את ידו' כמלאכה ראשונה הנעשית כתחליף למי שעשאה קודם. "כל מילוי ידיים – לשון חינוך" (רש"י על שמות כח, מא).

ויקרא יח,ט: עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ, אוֹ בַת-אִמֶּךָ, מוֹלֶדֶת בַּיִת, אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ--לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָן. אונקלוס: מולדת בית: דילידא מן אבוך מו אתת אחרי. תה"ת: שנולדה לאביך מאשה אחרת. מולדת חוץ: או מן אמך לגבר אחרן. תה"ת: או שנולדה לאמך מאיש אחר. אונקלוס מסביר שמולדת בית – הולדת אב, מולדת חוץ – מולדת אם.

קדושים

ויקרא יט,כ: וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ--בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה. אונקלוס: לא אתפריקת בכספא או חרותא לא אתיהיבת לה בשטר. תה"ת: לא נפדתה בכסף או חירות (שחרור) לא ניתן לה בשטר. אונקלוס מקבע הלכה שפדות ושחרור אינם רק באמירה אלא במסמך של כסף ושטר.

ויקרא יט,לב: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. אונקלוס: דסבר באורייתא. תה"ת: מבין בתורה. אונקלוס מסביר את ההבדל בין שיבה לזקנה, שזקנה היא גיל, ולרגומו 'סבא', אך שיבה היא מעלה שאדם טרח בה – הבנת התורה.

שבת שלום, שבת של קרבת ה' במותר לנו, התנסות בחוכמה, הבנת התורהש, אורן.