מתוך מעגלי החיים.  050-6284-199

במצרים (וכן היה הדבר בכל ארצות האילסם) היהודים היו נקראים טמאים, יהודי שנגע בפירות טימאם. ולכן יהודי שהיה בא לקנות פירות היה צריך לבקש מהגוי, והגוי היה בחור לו את הפירות ושם לפניו.

הדבר היה חמור עוד יותר בימי גשם, שאז היה איסור מוחלט על יהודי לצאת לרחוב, שמא יגע בגוי ויטמאנו.

והנה קרה מקרה, ויהודי שלא ידע מהעניין יצא לשוק, ושם נגע באיזה גוי. מיד תפסו הגויים והשליכוהו לבית האסורים, שם ימתין למשפט שעלול לסכן את חיו.

בעת צרה פנו היהודים לאר"י שישב אז בצפת בבקשה לעזרה. מיד התארגן האר"י ולקח אתו כמה מתלמידיו והגיעו למצרים.

כאן ביימו האר"י ותלמידיו הצגה. ישב הרב בכיכר המרכזית, נאספו הגוים לראות מה קורה.

והנה מגיע אחד מתלמידים לרב בשאלה: הייתה לי חבית של יין וגוי נגע ביין, מה דינו של היין? מיד עונה הרב ברצינות רבה: היין הוא יין נסך (כפי ההלכה) ואסור אפילו בהנאה. מיד תשפוך את כל היין לשירותים, ותשטוף החבית היטב.

שמעו הגויים את הפסק ורוגזם עלה ביותר. אך מיד הגיע תלמיד נוסף בשאלה: הייתה לי חבית יין, ונפל לתוכו עכבר (ידוע שאצל האיסלם שיא הטומאה הוא העכבר). מה לעשות? עונה הרב: תזרוק את העכבר והיין מותר השתייה (גם זאת על פי ההלכה).

ותהום כל העיר על פסקי הרב. כשהגיע הדבר לאוזני המושל הגיע מיד למקום עם צבא כבד, וגזר להוציא את הרב לתלייה בכיכר המרכזית.

בשעת ההוצאה להורג ביקש הרב משאלה אחרונה: כוס מלא מים. ואכן הובא לרב כוס מלא מים, לקח הרב את הכוס ובירך בכוונה גדולה ברכת "שהכל נהיה בדברו" על המים, שתה מעט, ואת כל השאר פיזר על האנשים שסביבו.

וראה פלא פלאים, טיפות המים נהפכו לאריות ודובים והחלו טורפים האנשים. צעקות וזעקות הקהל נשמעו למרחוק. מיד פנה המושל לרב בבקשה לבטל את הגזרה.

אמר הרב למושל: ראשית עליך לשחרר את היהודי העצור, שנית לבטל את כל חוקי ההפליה נגד היהודים, ואז ילכו להם חיות הטרף.

ואכן כך היה הדבר. "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (מפי אבי מורי שלום אהרון חיים בן מרים ז"ל).