"ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כב). 'שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום", תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן; בדקו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו. ואותה שנה שביעית היתה' (סנהדרין צא,א). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'הגלות והגאולה', "בא", "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול...”) מביא כמה הסברים מדוע זה היה דבר נכון וראוי מוסרית לקחת את ממון מצרים. בנוסף לגמ' הזו מביא גם את הראב"ע שמסביר שהכל של ה', ולכן ה' קבע שמה שנתן למצרים ינתן עכשיו לבנ"י, ולכן אין בזה שום בעיה. החזקוני והמלבי"ם מסבירים שזה נלקח תמורת הנכסים שהשאירו במצרים. בתורה שלמה מובא הסבר שזה היה החזר על מה שהיהודיות נתנו לשכניהם המצרים שוחד כדי שלא יגלו על ילדיהם שנולדו (כשהיתה גזרת השלכת הילדים ליאור). בנוסף יש שפרשו שהשאלה כאן הכוונה למתנה – נתינה גמורה (רס"ג, רשב"ם ועוד). בנוסף היו שהסבירו שזה כעין מתנות שחרור עבד עברי (חזקוני, רבנו בחיי ואור החיים). ראה שם בהרחבה. נראה שכיון שאצל גביהא בן פסיסא היה גילוי של תשובה אחת, אז משמים גלגלו כך שיהיה נרמז גם שאר ההסברים במעשה הזה (כעין שגילוי מכח התורה בעניין לקיחת הממון הביא למעשה הזה כמו שנעשה). ההסבר שהכל מה' ולכן הוא המחליט להעביר מזה לזה ואין בזה שום בעיה, מתגלה בכך שזה היה בשנת השמיטה, שבשמיטה אנו מראים שהכל של ה', והוא המחליט לתת לנו וכשמחליט שהפירות יהיו לאחרים אז כך נעשה, שזהו שפירות שמיטה אינם של הבעלים אלא הם הפקר לכל – ע”פ קביעת ה'. ההסבר שזה תמורת הנכסים שהשאירו במצרים בא לידי גילוי בכך שהמצרים ברחו והשאירו את השדות שלהם ליהודים, שזהו כעין במצרים שהשאירו את הנכסים כשיצאו ממצרים. ההסבר שזה החזר לכסף שנתנו כדי שלא ילשינו ובכך יחילו עליהם את גזרת השלכת הנולדים ליאור, זהו שברחו, שלכאורה היו נותנים את שדותיהם וכרמיהם בשל הממון אבל מדוע לברוח? אלא שאולי הם עשו זאת כדי להזיק לבנ"י, שיתנו אותם כעבדים כיון שלא יהיה להם לשלם כ"ך הרבה אז לא תהיה ברירה וימכרו אותם לעבדות (וכעבדים יתעללו בהם), לכן הלכו לאכסנדר מוקדון כשליט על הכל (ואף דומה שרצו שהוא יגזור דינם נגד בנ"י, כעין שפרעה השליט דן [במה להזיק לישראל כדי שה' לא יענישו] וגזר את גזרת ההשלכה ליאור), ולכן ברחו כדי שלא יחזירו להם כזממם. לכן זה מרמז על שהממון הוא כתשלום החזר על ששילמו כדי שלא יזיקו אותם, שלא ישליכו את בניהם ליאור מפני הגזרה. כנגד ההסבר שהשאילה במצרים הכוונה ללקיחת מתנה גמורה, זהו שזה התגלגל ע"י גביהא בן פסיסא שהוא היה שוער במקדש (כמו שמובא במגילת תענית ג,כה: 'גביהא בן פסיסא שוער הבית') כך שכביכול עברו דרכו אנשים שבאו לתת חובות או נדבות, שיש כמה סוגים של נתינה, שכך זה מתגלה גם בסוגי השאלה שיש שאילה של השאלה ויש של מתנה גמורה כמו שהיה במצרים. בנוסף, הוא אמר להם שאם ינצח יאמרו שזה התורה ואם ינוצח יאמרו שהוא סתם הדיוט, שיש בו כמה גילויים והוא מי שבא לטעון על השאלת הממון (שהוא הרי הלך לטעון למה שלא ישלמו על הממון ששאלו), שזה כעין שיש גילויים שונים בטענת הממון בשאילה, מתי השאלה ומתי מתנה גמורה, שבמצרים פירושו מתנה גמורה. כנגד ההסבר שהממון הוא כנגד מתנות השחרור של העבד, זהו שבקשו שלושה ימים, שעבד שמשתחרר מוענק לו משלושה מינים: צאן, גורן ויקב; שכך זה התגלה שבעקבות השלושה ימים שלא מצאו תשובה הם ברחו והשאירו לבנ"י את השדות והכרמים בעקבות שרצו החזר ממון שזה בעצם היה גורם גם לעבדות כנגד החלק שלא היו יכולים לשלם, כך שהזמן שניתן כדי שיענו תשובה ולא ענו זה קשור כעין ביטול עבדות, ולכן מוענק להם השדות וכרמים, וזה בגילוי של שלושה ימים כנגד שלושת הסוגים שמהם מעניקים לעבד שמשתחרר מעבדות.