לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת ויחי

בראשית מז,כח: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: אברנאל: "מה צורך היה להודיע שחיה במצרים 17 שנה (אחרי שזכר שהיה בן 130 בבואו למצרים)? ... היתה מחשבתו של יעקב וכוונתו ברדתו למצרים, לראות את יוסף ולשוב מיד לארץ כנען, וה' הודיעו בבאר שבע שלא יהיה הדבר כן ... לכן הודיע הכתוב שעצת ה' נתקיימה ... לא שב לארץ כנען עד יום מותו". יעקב נאמן לדבר ה'.

מח,טז-יז: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים ... וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: אברבנאל: "למה ירע בעיני יוסף 'ויתמוך יד אביו' אחרי אשר בירך את הנערים, כי הנה קודם הברכה היה ראוי שיעשה זה? ... כאשר שיכל ידיו חשב שבברכותיו יעשה הפרש גדול מאפרים למנשה, ולשכן הניח ידיו כפי עניינם, אבל כאשר ראה שהייתה הברכה שווה בשניהם ('את הנערים'), אז הוקשה אצלו למה זה שיכל את ידיו". מעניין שיוסף לא ניסה לשמור על מנשה, אם כך רצון אביו, אבל כאשר הושוו בפי אביו – נזעק לקיים את האמת הביולוגית.

מט,כא: נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר: אברבנאל: "מהו היחס (הקשר) שיהיה לאיילה עם אמרי שפר? ... נפתלי הוא עובד נאמן, כי הוא ישתדל תמיד במצוות אדוניו, כ'איילה שלוחה' ששולחים עם הבשורות מארץ אל ארץ ... גם נפתלי יהיו ממנו בעלי לשון וצחות ומליצה, ועל זה אמר 'הנותן אמרי שפר', והמידות האלו ראויים לעובדי המלכים, לא למלכים עצמם". נאמנות משולה לזריזות.

נ,יח-יט: וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי: מה פשר תשובת יוסף 'התחת אלוהים אני'? אברבנאל: "אף שאחפוץ אני להרע לכם אין היכולת בידי, כי איני תחת אלוהים ובמקומו להרע או להיטיב". כאילו אמר יוסף שגם חטא האחים, כמו גורלו עצמו – הכל מושגח בידי ה'.

נ,כב: וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: מה לומדים מגיל פטירתו של יוסף? אברבנאל: "תמצא שעמדו ישראל במצרים 71 שנה בהשקט (110-39), ועוד 22 שנה עד מות לוי, שחי 137 שנה ... וגם כל ימי קהת בן לוי עמדו בלי שעבוד ... שהם 127 שנה אחרי מות לוי, ואם כן כל השנים שעמדו בכבוד ובהשקט בארץ לא להם 220 שנה (71+22+127). ועמדו בשעבוד במצרים כל ימי עמרם בן קהת, 130 שנה, ו- 80 שנה של משה, הרי 210". אברבנאל מסכם ישיבת בני ישראל במצרים 220 שנה בהשקט ועוד 210 שנה בשעבוד, ואני מוסיף כי סה"כ ישבו במצרים 430, כפי שכתוב בתורה. הסיכום (220+210) לא נערך על ידי אברבנאל, אך זה מה שיוצא מדבריו, ולכן נזכר גיל מותו של יוסף. מעניין מאד, שהרי לפי חז"ל היו במצרים רק 210 שנה. האמת יצאה לאור.

שבת שלום, שבת של קיום עצת ה', ברכה שווה לכולנו, נאמנות וזריזות, ענווה, אמת, אורן.