כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת ויחי

מח,ז: בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה, וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת: הדגש בשי"ן בצירוף 'וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם' מורה על צערו הרב של יעקב שנאלץ לקבור את רחל בדרך ולא במערת המכפלה, מחמת הדרך הארוכה עד לחברון (כברת ארץ = הרבה דרך). יעקב מדגיש את 'שָּׁם', ולא במקום הראוי לאשתו האהובה.

מח,יט: גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל: הדגש בלמ"ד בצירוף יִהְיֶה-לְּעָם מורה על החשיבות שייחס יעקב להקדמתו של אפרים הצעיר לפני מנשה הבכור, אולי בגלל שמנשה היה יורש העצר של פרעה (כי היה בנה הבכור של אסנת בת פוטי פרע, והיה אמור לרשת את תפקיד פרעה מחוסר בנים לפרעה ולפוטי פרע), ויעקב רצה להדגיש שמלוכה בישראל (יהושע) חשובה ממלוכה במצרים. גם מנשה יהיה לעם, כלומר לשבט חשוב, אולם חשיבות שבט אפרים תהיה גדולה יותר.

מט,א: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הביטוי 'יקרא אתכם' במקום 'יקרה אתכם' מורה על כך שהעתיד, באחרית הימים, ברור ליעקב כאילו קורא מן הכתוב.

נ,ה:  וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי—וְאָשׁוּבָה: הדגש בנו"ן בצירוף  אֶעֱלֶה-נָּא מורה על החשיבות שייחס יוסף לבקשה זאת לפרעה, כפי שנשבע לאביו (מז,לא), בקשה הנראית כעין תחינה. כנראה פרעה אסר על יוסף לצאת ממצרים, לכן גם לא יכול היה לבוא אל אביו לכנען לקבלו שם, ולכן גם הצטרך לבקש את בית פרעה לדבר עם פרעה (ד), ולא יוסף עצמו דבר עמו. פרעה גם שלח את עבדיו, זקני ביתו וזקני הארץ ללוות את יוסף (ז), כדי לוודא שיחזור למצרים.