ניתן להבין שבועז לא היה צעיר, אלא גבר במלוא עוצמתו. הוא היה איש גיבור חיל, תקיף, עשיר ומכובד בבית לחם  יהודה. הוא נשא את בכורתו של יהודה, ונראה שהיה שליט העיר. הוא הורה לעשר זקני העיר להתיצב לפניו מיד, לשבת פה, ולשתוק, ואפילו הרשה לעצמו לשנות את חוקי משה ונשא בגאווה מואביה אשת חיל

לפי הסיפור ניתן להבין שמשפחת בועז לא הייתה בריאה. נראה שמרוב נשואים מיוחסים בתוך המשפחה, שנועדו לשמר את הנחלה המשפחתית בשנת היובל וגאולת האדמות, הופיעו מחלות תורשתיות קטלניות במנהיגי שבט יהודה. אביו של בועז מת, אחי אביו, אבימלך לא היה מסוגל לנהל את אדמותיו, סבל רעב, ירד למואב, והוא ושני בניו מתו בצעירותם. גם אביו של הגואל, דודו של בועז מת וייתכן שהיה  לו רק בן אחד. מכל המשפחה כמעט לא נשאר גבר אחד שיוריש בגאווה את בכורתו של יהודה. ייתכן שמשפחות לא רצו לתת לבועז את בנותיהם בגלל המחלות במשפחתו, וגם הוא חשש לשאת אישה מקומית. נראה שהוא לא היה נשוי, ולא היו לו ילדים, כי בהמשך נאמר שעובד בנו נשא את בכורת יהודה, פרץ וחצרון (רות ד כא). י

שלשלת יהודה עמדה להיגמר, ללכת לאיבוד, ייתכן, בהיפוך, כתזכורת לפסוק: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה... וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל" (דברים כו ה). הנה המשפחה שבה ממצרים, והולכת ומתמעטת.

 והנה הופיעה רות המואביה, מצאצאי לוט שבא מחרן עם אברם אבינו. רות היתה צעירה, חזקה, יפה ואולי אדמונית. רות היתה זכאית ליבום ממשפחת בעלה, דבר שיעניק נחלה כפולה לגואל: נחלתו ונחלת אבימלך. בועז ניסה את נאמנותה של רות לנעמי, לעם ישראל ולו, בעבודה קשה, בפרך, בכל תקופת ספירת העומר, מתחילת קציר השעורים עד סוף קציר החיטים. הוא הצעיד אותה בכל שדותיו המרובים בבית לחם יהודה, כשם שאלוהים הורה לאברם: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה" (בראשית יג יז). כך עברה רות את תולדות עם ישראל:  באהבת הארץ, ועבדות קשה בשדות.

רות השיבה את הבריאות למשפחת בועז. 

ניתן להבין שכך היה לפי הכתוב בסיפור:

1 בהתחלה נאמר: "ושם שני בניו: מחלון וכליון"     (רות א ב) - מחלה קדמה לכליה.

2 בהמשך בועז אומר: "את כל אשר לכליון ומחלון" (רות ד ט) - כליה קדמה למחילה.

ולזכר העבודה הקשה שלה, וסכנת האבדון למשפחת בועז, רות קראה לבנה, בכפילות: אובד/עובד - מאובד לעובד.

('האיות לכתב נעשה מאות שנים מאוחר יותר ואין וודאות אם הבן נקרא באות א' או באות ע)

משחק מילים דומה עשה המן כאשר בקש רשות לפגוע ביהודים, כדבריו: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" (אסתר ג ט), במטרה להשמיד את היהודים, כאשר אסתר הבינה שהמלך חשב שמדובר בעבדות, כדבריה: "כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד, ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי" (אסתר ז ד). י