"ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו" (ישעיהו ח,ב). 'שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים, קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין, ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח, ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" וגו', בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו' (מכות נד,ב). אומר תוס': 'באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש. וקשה דהא בכל המקרא לא מצינו פסוק זה מנבואתו של אוריה, כי אם בנבואתו של מיכה המורשתי! ויש לומר: דסמיך אהא דאיתא בספר ירמיה (לח) שנתנבא ירמיה על פורענות, ונתקבצו הכהנים והנביאים להרגו, מפני שהיה מדבר פורענות. ואמרו להם השרים אין אנו מסכימין, שהרי מיכה דיבר מפורענות ולא נהרג, וגם אוריה וגו'. משמע שדבר אוריה כמו מיכה, ומה פורענות דבר מיכה? הוא קרא זה, והוי כמו שדבר אוריה. אבל קשה מנלן דאותה נבואה דכתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות" היא לעולם הבא, דלמא היא בעולם קודם גאולה? וי"ל: דממה שהוא אמר בפסח שני (פסחים דף סח.) ניחא, דקאמר עתידים (מתים שיחיו) דכתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות וילכו על משענותם", ועל אלישע שהחיה המת כתיב "משענתו", וגמרינן משענת דהאי קרא ממשענת דאלישע, מה להלן החיה המת, אף כאן תחיית המתים. וא"כ ע"כ האי נבואה לעתיד לבא, שהרי עבר בית ראשון ובית שני שלא היתה תחיית המתים, וניחא הכל. והשם יזכנו לראות משיח אמן'. תוס' מסביר מניין למדנו על נבואת אוריה. אולם אם מקור הנבואה היא ממיכה, מדוע לא נאמר בפשטות בנביא שזה מיכה, למה לומר על אוריה? אולי אפשר שזה קשור לקושית תוס', מניין שזה לא על מה שהיה כבר בבית שני? מסביר תוס' שהפס' הזה בזכריה נאמר על לעתיד לבא, בתחית המתים. אולם לכאורה יכול לבא אדם ולומר שאמנם זה נדרש על תחיית המתים, אבל אפשר לפרשו גם על בית שני, כפשוטו של הפס' שיהיו זקנים וילדים בירושלים, מניין לנו שזה מתייחס לנרמז בזה על תחיית המתים? ועוד שמא חורבן ראשון הוא זה שמביא לנבואת זכריה, אבל חורבן שני לא קשור לזה? (בפשטות אלמלי תוס' הינו מתרצים שנבואה שנכתבה היא נבואה שהוצרכה לדורות, ולכן מה שנאמר על החורבן זה חל על כל המקרים שנעשה כך). לכן מביא הנביא דווקא את אוריה, שהוא נרצח, כמו שמביא רש"י על הפס' בישעיהו: '"ואעידה לי" – גם באותן הימים בימי יהויקים, על אותו פורענות, שני עדים נאמנים. האחד לבשרם רעה העתידה לבא עליהם, אוריה הכהן שהרגו יהויקים, שנאמר (ירמיהו כו) "וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה מקרית היערים ויתנבא על העיר הזאת ועל המקום הזה את כל דברי ירמיהו"'. לכן מדגיש הנביא שהעדים הם אוריה וזכריה, כדי להדגיש שאת צד החורבן מעיד אוריה. והרי יכל להעיד גם מיכה, שאצלו זה נאמר במפורש, אז למה הובא דווקא אוריה? אלא שאת אוריה הרגו, ולכן זה מזכיר יותר את בית שני, שבו סיבת החורבן היתה שנאת חינם, ולכן בו מודגש שגם בית שני שנחרב יש בו את העניין של קירוב הגאולה. (בנוסף, במיכה נאמר במפורש מה אמר, ואילו באוריה לא נאמר מה אמר, כך שזה יותר כללי, שנאמר כביכול לא רק על הדור ההוא אלא על כלל המקרים). אולי יותר מזה, כיון שלא נאמר מה אמר אוריה, להבדיל ממיכה שבו נאמר מה אמר, אז אפשר שכוונת ר"ע זה לא רק שבישעיהו נרמז שהנבואות קשורות, אלא ישעיהו מגלה לנו שאוריה בנבואתו קישר ממש את החורבן עם הגאולה העתידה. לכן מובן שאוריה ניבא כמו מיכה, שלכאורה מדוע צריך פעמיים אותה נבואה? אלא שאולי אוריה גם קישר לגאולה. לכן מובן כעין פשט הפס' שמחבר בין אוריה וזכריה כעין שני עדים יחד, לא רק קישור פנימי, אלא ממש שניהם מעידים בנבואה על העתיד כמו שניבא זכריה. אולי בכוונה הובא דווקא נבואת אוריה, כין שבשמו מרומז העניין של חורבן וגאולה, שבשם "אוריה", יש את המילים 'אור ה'', שיש אור זה מלשון אש, ויש אור מלשון הארה. שכך ע"י האש (אור) שה' מבעיר את ירושלים, מזה תצמח ההארה (אור) לעתיד לבא. כמו כן, אוריה בגימטריה 222, ש'כבר' (גימטריה 222) עכשיו, בחורבן שמנבא, יש את שורש ניצני הגאולה והטובה. אולי גם מרמז על העניין של החורבן והגאולה, שמתוך החורבן צומחת הגאולה (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' – 'התעניות ייהפכו לימים טובים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), לכן מרמז על 'אור י'ה', אור ה' שצומח כאן. השם י'ה נאמר בקשר לעמלק: “ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז). ומובא בחז"ל: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה”. ונאמר "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמ' יז טז)' (תנחומא “כי תצא” סימן  יא). יוצא שע”י שעמלק קשורים לחורבן הבית, לעתיד לבא ה' ישמידם, ואז יהיה השם והכיסא שלם (“בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'”). לכן רומז השם “אוריה”, שיש בו את שם השם 'י'ה', שבעקבות החורבן גם יוצא חיוב של השמדת הטומאה לעתיד לבא, בהשמדת עמלק ע”י ה'. בכך יצא "אור" קדושה בעולם, ללכת בדרך ה', וזה יהיה בגאולה. כך שבשמו מרמז על הקשר בין החורבן והגאולה. לכן מודגש "אוריה הכהן" (ולא “אוריה בן שמעיה”), להדגיש את הקשר למקדש, כהיותו כהן. וכן הוא נהרג, כעין כמו עמלק שרודפים אחר ישראל להרגנו: 'אמר ר' ברכיה: למה נקרא שמו עמלק? עם לק, שבא ללוק דמן של ישראל ככלב' (תנחומא בובר, "יתרו" סימן ד), שכך כעין בעקבות חטאי ישראל ברצח (שזה אחד משלושת העברות שבגללם נחרב בית ראשון [יומא ט,ב], וכן בית שני היתה שנאת חינם ורצח [ראה 'משיב מלחמה' חלק ג' עמ' 305-308, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א]), נעשה כעין גילוי לכח עמלק הרוצח, ולכן בא כח עמלק להחריב את המקדש, ולעתיד ה' ישמידו ויבטל את כוחו. נראה שאף בזכריהו יש רמז לזה, שבשמו יש רמז להשמדת עמלק, שבהקשרו נאמרה המצוה "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז), וכן בשבועת ה' שישמיד את עמלק, נשבע שישמיד את "זכר עמלק" (שמות יז,יד). ושם הויה התקצר ל"י'ה" (שנסתר "ו'ה"), ולכן זהו "זכריהו" שיש בו "זכר" ויש בו את האותיות "י'ה'ו", שמהם מורכב שם הויה, שהוא התקצר ויושלם לעתיד לבא (ו"בן יברכיהו” כרמז לגילוי ה' בעולם לעתיד לבא, שאז כולם יברכו את שם ה').