"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר כז,יח). 'דבר אחר "לחם אבירים אכל איש" זה יהושע, שירד לו מן כנגד כל ישראל. כתיב הכא "איש" וכתיב התם (במדבר כז, יח) "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו"' (יומא עה,ב-עו,א). 'זה יהושע – שעלה עם משה עד תחומי ההר, שנאמר (שמות כד) "ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר סיני", והמתין לו יהושע שם כל מ' יום, שנאמר "וישמע יהושע את קול העם ברעה", למדנו שלא היה עמהם, ושם היה יורד לו מן כנגד כל ישראל' (רש"י). חז"ל זיהו את יהושע כ"איש" עליו נאמר שאכל את המן. לכאורה הרי כל בנ"י אכלו את המן, אז מה שייך לזהות כאן את יהושע? לכן פרש"י שהכוונה שירד במיוחד ליהושע כשחיכה למשה בסיני. אולם גם זה תמוה, מדוע שירד ליהושע כמות שכנגד כל בנ"י? בפשטות נראה שבא לומר שכל בנ"י היו ראויים להיות שם, ולכן יורד שם בכמות שמספיקה לכולם. ממילא זה חשוב להרמז כאן, כדי לומר שה' ענה למשה על בקשתו למנהיג שיהיה קשור לכלל בנ"י, שיהושע כבר הוכח כאחד שראוי לייצג את כלל בנ"י. שזהו בסיני הוא קיבל מן כנגד כלל בנ"י שהוא מייצג, ממילא מוכח שיש לו מעלה ראויה של ייצוג בנ”י כלפי שמים, וכן חיבור לכל בנ”י (שלכן מוכח במן שמייצג את כולם). אולי אפשר, שה' בא לומר למשה שיהושע קשור להופעת המן בקשר לכלל בנ”י, והנה המן נפסק בכניסה לארץ, כיון שבפירות הארץ יש את מעלת קדושת המן: 'אמנם ארץ ישראל פירותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם' (חסד לאברהם ג,כא). בנוסף, א"י היא המקום של גילוי התורה בשלמות (ספרי עקב. מג). לכן יש בזה כעין דימוי לירידת המן באזור סיני, כשיהושע חיכה למשה שיחזור עם התורה. בזה בא ה' ואומר למשה שיהושע הוא שראוי להנהיג את העם בכניסה לארץ ישראל, לכיבושה ויישובה, שזהו חיבור גדול לא"י שבה יש גילוי של תורה וקדושת הארץ (כמו במן), ומזה משפיעים קדושה לתיקון כל העולם. לכן בנ"י קיבלו במדבר מן ע"י משה, וגם ליהושע ירד בנוסף כנגד בנ"י, כעין כנגד קשרו לכניסה לארץ, שלא כמשה שלא נכנס, לכן הוא מרמז על כעין המן שמתגלה בא"י (שזהו פירות א”י), והוא זה שנחשב כנגד כלל בנ"י, לכן מוכח שהוא הראוי להנהיג את בנ"י בכניסה לארץ הקדושה. אולי נרמז כאן על הזמן של יהושע שחיכה למשה בסיני, בשביל ההמשך בפס'. שבפשטות "איש" זה אדם חשוב (במדבר יג,ג. רש”י) וצדיק (במדבר רבה טז,ה), ולכן בפשטות כשה' אמר לו שיקח את יהושע, אז התבטא בלשון זו, לומר שלכן ראוי להנהיג את בנ"י. אולם על הדרך גם נרמז שהוא חיכה למשה בזמן קבלת התורה, שלא חזר למחנה, ממילא גם לא חטא בעגל (כמו שמובא שחשב שזה קולות מלחמה), אלא המשיך להיות קשור לקדושה, הוא המשיך לאכול "לחם אבירים", כמו מלאך. לכן עכשיו אומר ה' למשה "וסמכת את ידך עליו" – 'א"ל: תן תורגמן ליהושע, להיות שואל ודורש ומורה הוראות בחייך. כשתפטר מן העולם, לא יהי ישראל אומרים בחיי רבו לא הורה, ועכשיו הוא מורה' (ספרי). הוא צריך להראות כמנהיג ראוי ע" משה (וגם זה קשור לקשרו למשה בסיני, שלכן ראוי להיות מנהיג בנ"י שמלמדם תורה ע"י סמיכתו של משה), וכהמשך לזה על משה לתת מקירון פניו ליהושע: “ונתתה מהודך עליו" (פס' כ) 'זה קירון עור פנים' (רש"י), כדי שיראה כמנהיג ראוי שממשיך את דרכו של משה. שמנהיג תורני גדול קשור לכח משה, ולכן גם לקירון פניו, שלכן: 'דרש ר' יהודה ברבי נחמני, מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא ובכהנים … בנשיא, דכתיב (במדבר כז, כ) "ונתת מהודך עליו"' (חגיגה טז,ב). לכן אומר ה' למשה שעליו להראות לעם שיהושע הוא ממשיך דרכו, הוא המנהיג הראוי הבא שלהם. לכן מרמז ה' על כך שיהושע חיכה לו במתן תורה בסיני, ולא חטא בעגל (ולכן יש בו פחות פגם ממה שירדו בנ"י בחטאם בעגל) אלא נשאר כעין מלאך, ולכן הוא ראוי לקבל קירון פנים כעין של משה, מה שאדם אחר לא ראוי. לכן דווקא בו יעשה "מהודך" '"ונתת מהודך עליו" – ולא כל הדרך. נמצינו למדים: פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה' (ספרי). שיהושע קיבל את הקירון ממשה, ולכן פחות ממנו כלבנה המקבלת את האור מהחמה, אבל גם צריך את הלבנה כדי שהאור מהחמה יאיר עליה. לכן דווקא יהושע שחיכה למשה בסיני, הוא זה שראוי שתחול בו מעט מהקירון פנים של משה, ודרך זה יוכל להנהיג כראוי את בנ"י כמו שמשה ביקש. שזהו "ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בנ"י" 'שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה, כדרך שנוהגין בך' (רש"י). עוד נראה שמה שחיכה בסיני וזכה לקבל מן כנגד כולם, זה הראה שחיכה שם בשמחה, ולא כעול (שאחרת לא היה זוכה שירד לו המן כנגד כולם), ולכן הוא ראוי להיות מנהיג בנ"י, שאותו ראוי לצוות עליהם "וצויתה אתו" (פס' יט) 'על ישראל, דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך' (רש"י), שיש בו את מידת יכולת קבלת העול בשמחה, ולכן הוא זה שראוי להנהיג את בנ”י. נראה שמה שפירש הת"ת שכוונת הדרשה (שירד ליהושע מן, שהוא לחם אבירים – שזהו מאכל מלאכים), לרמז על יכולתו של יהושע להשיג ברוחו דעת כל איש ישראל (כבקשת משה), בהיותו איש אלקים (שהוא כמלאך). נראה שזה מרומז בירידת המן ליהושע כנגד כלל בנ"י בסיני, שבמתן תורה בנ"י היו כמלאכים ('דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם, "אכן כאדם תמותון"' [ע"ז ה,א]), ולכן המן שהוא לחם מלאכים, שניתן ליהושע כנגד כלל בנ"י, מרמז שהוא קשור לכולם בצד הרוחני שלהם (לרוח של כל אחד). וזה קשור לסיני, שאז היו בנ"י כמלאכים, ובנוסף יהושע חיכה למשה, ובכך היה מחובר אליו כאיש אלקים.