מי"ז בתמוז והלאה אנו קוראים בשבתות הפטרות שלא מעניין הפרשה, כמו שמובא באבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות): 'ואמרינן בפסיקתא: מבראשית ועד שבעה עשר בתמוז מפטירין לענין הפרשיות דומה לדומה. משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע: תלת דפורענותא, ושבע דנחמתא, ותרתי דתיובתא. וסימנם: דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש'. ראה הסבר רחב ב'לזמן הזה' (תמוז-אב, 'שבע דנחמתא') למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. נראה שאולי אפשר להוסיף (בדרך דרש) שסה"כ יוצא 12 הפטרות, שזהו כנגד 12 שבטי בנ"י. וזה קרוב לר"ה, שבו מתגלה מלכות ה' בעולם, לומר שתיקון העולם במלכות ה' תלויה בבנ"י. והנה מתחיל בשלוש של פורענות, כנגד השבטים ראובן שמעון ולוי, ששמעון ולוי קשורים למכירת יוסף (רש"י. בראשית מט,ה) שגלגלה את גלות מצרים. גם ראובן היה כעין אשם, בשל שיעץ להשליכו לבור, ששם היה בסכנת חיים (שבת כב,א). לכן כנגד שלושתם יש שלוש שבתות של פורענות – גלות. שתי שבתות אחרונות הם של תשובה, בסמוך לר"ה, ממילא זה מרמז על מלכות ה' בעולם (שמלכותו מתגלה בר"ה – שה' דן את העולם), ששיאו יתגלה לעתיד לבא, אחרי שכולם ישובו בתשובה. לכן שתי שבתות אלו כנגד יוסף ויהודה שהם קשורים לגאולה (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד). נשאר שבע שבתות של נחמה, כנגד שאר בנ"י שכעין פונים משלושת השבטים של רמז חלק הגלות, לעבר שני השבטים של הגאולה. (או ששלושת הראשונים של הפורענות, כנגד שמעון לוי, ויהודה – שהוא יעץ למכור את יוסף, שבכך התגלגלו ממש לגלות מצרים, ולכן הוא כעין קשור לגלות. ושנים אחרונים זה כנגד יוסף ובנימין שלא היו שותפים במכירה כלל, ולכן הם כעין המלמדים את שאר בנ”י שישובו בתשובה מהחטא, שזהו מהחטא של מכירת יוסף, ולדורות מתגלה בתשובה מכלל החטאים). כמו כן, אפשר ששלושת שבתות הפורענות זה כנגד ראובן גד ומנשה (חצי שבט המנשה), שנחלו בעבר הירדן המזרחי, ולכן חלה עליהם עונש הגלות – שגלו ראשונים (במדבר רבה כב,ז). לכן הם שיא הדגש של הפורענות, ולכן כנגדם שלוש שבתות. שאר השבטים גלו אחריהם, ולכן כנגדם 7 של נחמה, שישובו מהגלות שכיום. ולבסוף שתים של תשובה, שיהודה ובנימין גלו אחרונים, שלא חטאו כ"ך כממלכת ישראל, וכן לכו"ע ישובו בגאולה (שלא כשאר השבטים שזה מחלוקת [משנה סנהדרין י,ג]) ולכן הם שנים כשלעצמם (וקשורים לתשובה שבזמן הגאולה, וכן שלא העמיקו כ”ך בחטא כעשרת השבטים, ולכן הם המגלים את התשובה לה'). אולי אפשר גם שכיון שזה לקראת סוף השנה ותחילת השנה, אז כעין מרמזים על חיבור של החגים, שהם מקדשים את הזמנים, לשבוע הבריאה בעולם שמתגלה בשבתות (שכנגד שבוע הבריאה). לכן בתחילה ישנם שלושה זמנים, שהם של פורענות, אבל בשורשם יש עניין של טובה, שלכן לעתיד לבא "כה אמר ה' צבאו'ת צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים" (זכריה ח,יט). [ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' (תמוז-אב, 'התענות יהפכו לימים טובים') למרן גדול הדור הגר"ח דרוקמן שליט"א]. לכן זה כנגד שלושת הרגלים שבהם עולים לבית המקדש, שבזה מראים את אהבת ה' אותנו. גם בחורבן יש גילוי של אהבת ה' אותנו: 'כתיב: (תהלים ע"ט) "מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך”. לא הוה קרא צריך למימר, אלא: בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף. ומה אומר "מזמור לאסף”?... כך אמרו לאסף: הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל' (איכ"ר ד,יד). ולכן זה כעין מול העליה למקדש בחגים, כאן זה חורבן המקדש כיום, אבל עדיין מראה את אהבת ה' אותנו, שעדיין קיים בעולם – שזה תמידי. שתים של תשובה, זהו כנגד ר"ה ויוה"כ שהם ימי דין ותשובה. שבעה של נחמה, זה כנגד סוכות, שאמנם הוא נחשב בשלושת הרגלים, אלא שכיון שבסוכות יש קשר גם לגויים, שמקריבים להם קרבנות (ראה בהרחבה ב'תורת המועדים' ['האוניברסליות של חג הסוכות'] למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) לכן לא ראוי לחבר לזמן הפורענות, שאז ידגיש כביכול גם את חלק הגוים, ששמחים בחורבננו, ולא יגלה את החלק החיובי שמסתתר בחורבן (אלא את החלק החיצוני, של נצחון הגוים עלינו). לכן בשלושת הפורענות, זה אמנם כנגד שלושת הרגלים, אבל בחלק של סוכות זה בגילוי של שמיני עצרת, שהוא החלק של סוכות שרק שלנו (במדבר רבה כא,כד). כמו כן, בסוכות יש עניין של ריבוי שמחה, ולכן לא ראוי לגלות דרכו פורענות (אמנם גם בשמיני עצרת יש שמחה, וכן בשאר החגים יש שמחה. אלא שדווקא בסוכות נאמר בו שמחה יתרה [נאמר בתורה כמה פעמים שמחה בחג הסוכות]). בנוסף, סוכות הוא כנגד א"י (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' [תשרי, 'סוכות וא"י'] למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), ולכן לא ראוי לגלות בו עניין של חורבן א"י. בסוכות בכל יום יש כעין חשיבות של מעמד כשלעצמו, שלכן יש בו קרבן שונה (במספר הפרים. ולכן גם אומרים הלל שלם בכל יום). לכן יש כנגדו שבעה שבתות, כנגד כל יום בשבוע של חג הסוכות, ובו נחמה, בחיבור לא"י – נחמה שנגאל חזרה לא"י. וסה"כ יש 12 זמנים כנגד בנ"י, כיון שאנו מקדשים את הזמנים, ולכן בא לידי ביטוי בגילוי של החגים כנגד הגילוי של בנ"י (שמתחיל בפורענות וממשיך בנחמה, ומסתיים בתשובה).