לשנה אחרת קבעום להלל והודאה

שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח וחתום בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה (מסכת שבת כא:).

ויש לשאול למה תיקנו את חנוכה רק בשנה האחרת ולא קבעום באותה השנה?

ויש לומר שלא כל מאורע שקורה לעם ישראל מתקנים חז"ל חג. רק חג כשיש הארה בכל שנה מחדש קובעים אותו לחג. לשנה האחרת כשראו חז"ל בימי חנוכה שאכן ישנה הארה מיוחדת של חנוכה בימים אלו אז קבעו את פרסום ניסי חנוכה לדורות.

ויש מבארים באופן שונה: למה דווקא את חנוכה קבעו ולא קבעו את נס עמידת השמש ליהושע, או מפלת סנחריב שהיה בימי חזקיהו?

ויש לבאר: כשעם ישראל נמצא במצוקה וסכנה, אז המצב הוא שאין ברירה אחרת אלא לעשות נס להציל את ישראל. אבל כשיש ברירה ועם כל זאת עושה הקב"ה נס, מגלה הדבר שהוא משום חביבות יתרה של הקב"ה לעמו, חכמים ראו שבכל שנה חוזרת אותה החביבות ולכן קבעום לדורות להודות ולהלל. נס פך השמן לא היה הכרחי (שהרי טומאה הותרה בציבור).