לשון רבים אצל ה' בבריאת האדם
"נעשה
אדם בצלמנו" (א, כו) כבר רש"י
מתקשה מדוע התורה משתמשת בלשון רבים, "נעשה", הרי ה' הוא אחד? להלן נציע
שלושה מהלכים כדי להשיב על קושי זה. (א) אפשר
להסביר זאת ע"י ניתוח לשוני של "בצלמנו": שורש המלה "צלם"
הוא "צל", וגם המלה "אצילות" באה מלשון "צל". כמו שהסברתי
במקום אחר https://www.shoresh.org.il/hidush/hidush.asp?id=1284, כשה' מעלה רעיון לברוא, הרעיון בא מתוך
עולם האצילות, וגם הרעיון "נעשה אדם" נובע מעולם האצילות, וזו המשמעות של
"נעשה אדם בצלמנו"; אבל עצם הבריאה של האדם היתה ע"י עולם הבריאה, כמו
שכתוב "ויברא את האדם בצלמו". לפי זה, ה' אומר לארבעת העולמות: "נעשה
אדם בצלמנו", ולכן נאמר בלשון רבים. [אפשר לקרוא
את הפסוק כך: "ויאמר אלקים נעשה אדם"; ואיפה/מתי אמר אלקים "נעשה אדם"?
והתשובה היא: "בצלמנו", דהיינו בעולם האצילות.] (ב) האדם
נוצר בזכר ונקבה כדי שלא יטעה ויחשוב שהוא יחיד כמו ה', ושגם הוא אלוה; ועם זאת בריאתו
נאמרת שלשון רבים, "נעשה", כדי להשאיר פתח לכופרים שבכל זאת יוכלו להגיד
שיש אלוהות הרבה ח"ו כמו שיש הרבה בני אדם. (ג) שאלה פילוסופית היא, איך יתכן שקיים דבר חוץ מה'? התשובה היא, שהכל רוחני; כל מודעות היא חלק מה'. מקורה
של המודעות האנושית הוא מודעותו האחדותית של ה'. אם כן, ריבוי המודעויות, כפי
שנראה מנקודת הראות האנושית, היא אשליה. האינטראקציה האנושית ומאבקו המוסרי של
האדם הם בעצם תהליך של חיבורם מחדש של החלקיקים האלוקיים. זו גם התשובה לשאלה הפילוסופית איך ייתכן רע בעולם:
בעצם, שום יצור אינו פוגע ביצור אחר, מפני שבעצם כולם חלק מה', והכל נעשה לפי רצונו. הסבל האנושי הוא בעצם חלק ממאבק שה' יצר כדי לצמוח,
כביכול. לשם כך היה צורך בפיצול וביצירת מודעותיות מוגבלות, שאינן יודעות שלאמיתו
של דבר, הן אחד, אלא יש להן אשליה שהן יצורים נפרדים. רק אחרי חיבור מחדש, יכולים
החלקיקים להבין שכל מה שעברו הוא תוצאה מרצון ה'. בתחילת בריאת העולם, עדיין לא היתה מודעות עצמאית חוץ
מה'. רק בבריאת האדם, שה' נפח בו "נשמת חיים" ("מאן דנפח מדיליה
נפח"), נוצרה מודעות עצמאית חוץ מה', אבל היא בעצם חלק מה'. מאחר שיצירת האדם
כרוכה בפיצול כביכול של ה' למודעויות רבות, משתמשת התורה בלשון רבים: "נעשה
אדם". תהליך הפיצול המשיך אחר כך: הפרדת האדם לזכר ונקבה -
התפצלות לשני מודעותיות עצמאיות; יצירת רצון עצמאי; תפיסת הדואליות של טוב ורע;
כאב, סבל ומיתה; מאבק בין המודעויות בעלות הבחירה החפשית בינן לבין עצמן (אדם מול חוה, קין מול הבל), ובינן לבין הציווי
האלקי. עדיין קיים "דרך עץ החיים", שנשמר לשימוש
עתידי, כאשר כל המודעות תשוב לאחדותה המקורית, וכל הבחירה החפשית תכוּון לציווי
האלקי, כך שתשוב לאחדות אחת שתעלה את כל היקום ואת כל המודעות לדרגה רוחנית טהורה,
בהיפוך מהתהליך הבריאה. להסבר נוסף
ראה https://www.shoresh.org.il/hidush/hidush.asp?id=1287
