"וְלִפְנֵי עִוֵּר לא תִתֵּן מִכְשׁול"

שבועת הרופא מחייבת לטפל בכל חולה באשר הוא, אף אם אינו בן ברית. עם זאת, אסור להכשיל יהודי אחר בעבירה, והעושה כך באופן שהנכשל לא יכול היה לחטוא לולא סיועו של המכשיל –עובר על איסור דאורייתא של "לפני עוור" ("תרי עברי דנהרא"). וגם אם יכול היה לעבור בלעדיו –האיסור מדרבנן, משום מסייע לדבר עבירה.

לעיתים נדרש הרופא לתת הוראות רפואיות או לבצע בדיקות שיש בהם בעיה הלכתית. למשל: להתיר למטופליו פעילות הכרוכה בחילול שבת; רופא גניקולוג הנותן הנחיות לבני זוג שאינם שומרי טהרה כך שמשמעותן עבירה על איסורי כרת, או מתבקש לתת מרשמים שהשימוש בהם נועד להתנהגות פרוצה. וכן סיוע רפואי בכל הקשור להפסקת הריון באופן שאין בו כל היתר הלכתי. פשוט שאסור לרופא לבצע הפלה מלאכותית כזאת שהרי הוא עושה עבירה במו ידיו –הריגת עובר. אך האם רשאי לשמש כרופא מרדים בפרוצדורה כזאת? אמנם במרבית המקרים, העבירה תתבצע גם בלעדיו כך שהאיסור מדרבנן. אך יש סוברים שכאשר הנכשל היה יכול לחטוא ע"י סיוע מיהודי אחר –אף זה בכלל ה"דאורייתא".

ככלל: על הרופא להיזהר שלא תהיה לו שותפות וסיוע בדברים שכאלה. אלא שלא תמיד יוכל להתחמק. האפשרות להתיר מתבססת על שלושה עקרונות: 1.כאשר אין הכרח שהמטופלים יעברו איסור וכגון בדיקת אולטרה-סאונד לגלוי מומים עובריים, או אמצעי מניעה כשרים לנשואה 2. הרופא נאלץ לעשות זאת בשל מחויבות למערכת הבריאות (ע"פ דברי מהרי"ל דיסקין, קונטרס אחרון,קמ"ה) 3.הסיוע קודם לעבירה ואינו באותו זמן (מהרש"ם,ב,צ"ג, ציץ אליעזר,י"ט,ל"ג)

לכן קשה להתיר הרדמה לצורך איסור, שהרי זה מתרחש בו בזמן ובוודאות. במקרים גבוליים יש להיוועץ ברב פוסק ולהיזהר בדבר מאד, שכן קבע הרמ"א שעדיף להפסיד "כל ממונו" ובלבד שלא לעבור על איסור (או"ח,תרנ"ו)