בימי ספירת העומר אנו נוהגים אבילות עד לג בעומר (ע"פ המנהגים השונים- לג\לד, בתחילת הספירה\מחודש אייר). מקור האבילות היא במית תלמידי ר"ע, כמו שמובא בגמ' (יבמות סב,ב) 'אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת'. אלא שלפי זה היו צריכים להתאבל עד שבועות ולא עד לג בעומר, וכבר העמידו הראשונים הסברים מדוע מתאבלים רק עד לג. 'המנהיג' הסביר בשם הרז"ה ע"פ נוסחה קדומה בגמ' שמתו 'עד פרוס העצרת' שהכוונה חצי חודש (שחודש הוא הזמן שדורשים בהלכות החג) אלא שקשה שע"פ זה יוצא כ' אייר ולא יח אייר (שהוא לג בעומר)? ואולי י"ל שהחישוב אינו משבועות עצמו אלא משלושה ימים קודם לשבועות, כיון ששלושה ימים נחשבים קשורים לחג (כמו שאסור לצאת שלושה ימים לפני שבת באוניה שתחלל שבת) ומימלא אם תחשב לפניהם חמישה עשר יום יצא ביז, שעד אליו מתו, כולל אותו יום, ומימלא למחרת כבר לא מתו שזהו יח אייר-לג בעומר. לכאורה היה אפשר להעמיד שבכ' לא מתו בכלל ומימלא ביט מתו קצת (שלא פסקו למות מיד בשקיעה, ולכן אבלים עד לג שבו מתו כל היום ממש, אלא שזה לא יתכן ע"פ דברי המנהיג שאומר 'ואך מנהג בצרפת ופרובינצא לכנוס מל״ג בעומר ואילך... וט״ו יום קודם העצרת זהו ל״ג בעומר' הרי שמפורש שהחשבון הוא עד לג שבו לא אבלים (ולא לד בעומר). המהרי"ל מביא שביום שאין בו תחנון לא מתו, ולכן זהו 7 ימי החג, 7 שבתות ושלושה ימי ר"ח, סה"כ 17 ימים, יוצא שמתו 32 ימים. והתקשו בדבריו, שהרי יש שבת בחוה"מ (כך שיוצא 6 שבתות), ויום ראשון של פסח אינו מספירת העומר, ולא אומרים תחנון כל ניסן ותחילת סיון?- וניראה שמחשב ע"פ שבתות כמו השנה, ששבת לא יצאה בחוה"מ (כשראשון של פסח חל בשבת), ומה שמחשב 7 ימי החג י"ל שהכוונה לפסח שני שהוא מחשיבו לחג הפסח. ואמנם אין אבלות כל ניסן ותחילת סיון, אולם זה משום שיש הרבה זמן ללא תחנון ולכן נותנים לזה ביטוי באי אמירת תחנון, אבל מעיקר הדין אין בימים אלו מעלה עצמית בכדי שיגנו ממיתה, ולכן לא החשיבם כימים ללא תחנון. ובמאירי מובאת מסורת בשם הגאונים שמתו עד לג, אלא שקשה מהגמ', וכניראה י"ל שזה ע"פ 'פרוס' כגרסת המנהיג. או שהיתה להם מסורת כמו שרבים מדברי הגאונים הם מסורות קדומות, ומה שנאמר בגמ' י"ל לא הכוונה שמתו כל הזמן הזה, אלא שראו חיבור בין מיתתם לזמן העומר, שרמזו בזה על אי עשיית מלאכה בלילה, שיש לו שני טעמים- קבורת התלמידים ומצווה עצמית של ספירת העומר שהוא מדומה לשמיטה (טור) כך שבאו לרמז על הזמנים שתואם, אבל בפועל לא מתו כל אותה תקופה. וישנם עוד הרבה טעמים שמובאים במקומות שונים.. ואולי אפשר לומר עוד טעם, שבאמת היו צריכים למות מפסח ועד עצרת, כמו משפט הרשעים 'משפט רשעים בגיהנם.. ריב"נ אומר מן פסח ועד העצרת' וכו' (עדיות ב,י) וזהו 'תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה' (יבמות שם) שלשם מה מבררים כיצד מתו?- אלא ההדגשה היא 'מיתה רעה' ואסכרה שהיא 'תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר למות תוצאות, תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן אסכרא' (ברכות ח,א) שבאו להדגיש שמאוד התחייבו, וזה כדי לברר מדוע מפסח ועד עצרת. אולם בפועל לא מתו לאחר לג בעומר, כמו שמובא בגאונים, והטעם הוא משום שחטאם היה 'שלא נהגו כבוד זה לזה' שהיה פירוד ולכן נענשו בזמן ובמיתה כ"ך חמורה, אבל בי”ח אייר הוא יום שהיה מיועד לצומות, על הגשמים 'תני: מתריעין על האילן בפרס הפסח. לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת. מעתה אפי' יותר מיכן?- יותר מיכן מעשה ניסים ואין מתריעין על מעשה ניסים' (יר' תענית ג,ב) הרי שפרוס העצרת מיועד לתענית על גשם, וע"פ הנוסח שמובא במנהיג זהו גם הזמן של לג בעומר, ולכן אולי כיון שזהו זמן מוגדר לתענית אז גם קבעוהו לתענית לעצירת המגיפה, ואז פסקו מלמות. אולי אפשר (ע"פ מסורת הגאונים) שתלמידי ר"ע מתו עד שבועות, אולם זה נאמר על 12 אלף זוגות, אולם במדרש גם נאמר על 'מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו, ומתו כלם, ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו' (תנחומא חיי שרה ו) ולא נאמר מתי מתו, ואלו היו העיקריים, שלכן מדגישים שלא היה מי שיקרא על שמו, כך שהם עיקר העברת המסורת הם עיקר תלמידיו המובהקים. אולי השלוש מאות מתו עד לג בעומר, כמסורת הגאונים, ושאר התלמידים המשיכו למות עד השבועות, אולם עיקר החורבן הרוחני היה באלו שמתו עד לג בעומר, ולכן בהם עיקר האבילות. אולי אפשר שמתו עד העצרת, כפשט הגמ', אולם באבילות לא הנהיגו אלא עד לג, כיון שע"פ רשב"ג לומדים את הלכות החג שבועיים לפני החג (פסחים ו,א) ואמנם בדר"כ אנו מקדימים ללמוד חודש לפני החג כמו ת"ק, אולם שבועיים לפני זה מקבל חומרה גדולה יותר (שיש את רשב"ג) ולכן הקדימו כשבועיים לפני העצרת, שהוסיפו את זמן שלושת ימי ההגבלה, שהם ממש קשורים לעצרת, ומהם הלכו שבועיים לפני (כיון שגם ככה אנו הולכים חודש לפני, ורק מעלים חומרה שבועיים לפני, אז כבר מעלים את ההקפדה לשבועיים לפני ימי ההגבלה) וזה יוצא לג בעומר, שמאז ביטלו את האבלות כדי שיפנו את ליבם להתמקד בהלכות עצרת.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.