בכל ערב שבת אומרים את שיר השירים, וכן בפסח (בליל הסדר או שבת חוה"מ), וראוי להבין את מעלתו. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מביא ב'הגדה של פסח' ('שה"ש ופסח') הסבר עמוק מאוד על שיר השירים, שהוא מהצד של האהבה הפנימית מצד הנשמה, ראה שם באריכות, וניראה שזהו עומק דברי רש"י 'כל הכתובים קדש ושה"ש קדש קדשים שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו'. וניראה אולי שאפשר להוסיף שכל שה"ש מדבר על החיבור שבין האשה לבעלה, תוך שימוש במונחים מהחי צומח ודומם, לדוגמה: “לססתי..דמיתיך רעיתי" (א,ט) “כשושנה" (ב,ב) “כתפוח" (ב,ג) “כחוט השני" (ד,ג) “גלילי זהב" (ה,יד) ועוד רבים מאוד. וגם מתייחסים סביב (לגן וכרם וקורות הבית ועוד) ולמעשים שסביב (“תחבקני" ב,ו. וכן "הכוני פצעוני" ה,ז). ניראה שבא לומר שהקשר שבין איש ואשתו קשור גם לכל העולם, שכל הקיים בעולם הוא בשביל הקדושה, למלכות ה', והפגיעה בזה היתה ע"י הנתק שבין איש ואשתו, שאדם האשים את אשתו במקום לבקש סליחה והיה נימחל לו שאז היתה הקדושה נישארת ע"י הסליחה. לכן החיבור שבין בני הזוג הוא בעצם חיבור קדושה לכל העולם, שכל הניברא קשור לזה, ולכן מקושרים הדברים בעולם (חי צומח דומם) בדימוי לאיש ולאשה, שהם תלויים בזה, קדושתם שזהו סיבתם בעולם קשורים לזה. וגם כל המסביב קשור שכל מה שעובר בעולם זה כדי לתקן את העולם לה', שיסודו בין בני הזוג, שכל אחד הוא גשמי וקדושה, גופני ונשמתי, ובחיבור בניהם הם מתקנים את חטא עץ הדעת ומחברים בין גשמי לקדושה, וזהו 'דריש ר"ע: איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א) 'שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה: לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש' (רש"י). שיש בזה עומק, השם י-ה מופיע בהקשר לעמלק, שזהו שם ה' שנישאר בעולם (עד מחיית עמלק שהוא יסוד הטומאה בעולם, שזה קשור לחורבן המקדש [כמובא במדרשים “אמחה” לאחר שפשט ידו בירושלים] שהמקדש הוא בית לשכינה בעולם) וכך בחיבור איש ואשתו מתקשרים לשם ה' שבעולם כדי למלאותו, ע"י תיקון העולם, וכשלהיפך ח"ו זה קשור לאש, כנגד הנאמר כשגורש מגן עדן "וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" 'זו גיהנם' (אליהו רבה א) ולכן קשור לאש גיהנום. כיון שעושה היפך מהאש טובה שמחוברת לשכינה, שזהו התורה "הלוא כה דברי כאש נאום ה'" (ירמיהו כג,כט) שהיא אש טובה, שהתורה באה לתקן את העולם לשכינת ה'. לכן מי שמשמח בחתונה 'ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות' וכו' (ברכות ו,ב) שבמתן תורה, שהיה היסוד לתיקון העולם, שה' ירד בסיני לעולם וכך התורה ממשיכה לתקן את העולם לה', שישרה שכינתו בעולם. זהו מעלת החיבור שבין איש לאשתו שמתקן את העולם, ולכן מובן 'מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו? אמר לה: לששת ימים כדכתיב "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים' וכו' (בראשית רבה סח,ד) שיש בזה עומק גדול, שמאז סוף הבריאה ה' משלימה ע"י הזיווגים, שבחיבורם מקדש ומתקן את הבריאה. וזהו 'כל אדם שאין לו אשה שרוי.. במערבא אמרי: בלא תורה' וכו' (יבמות סב,ב) כמו שאמרנו שהתורה שהיא תיקון העולם קשור גם לקשר בין איש ואשתו. מימלא כל שיר השירים בא לומר על תיקון העולם, וכן כל המתגלגל בעולם קשור לזה, ולכן קשור גם לדברים שמסביב (מצאוני השומרים" [ג,ג] וכדו' ) שהכל קשור בקשר של תיקון העולם והבאת שכינה לעולם. בזה יובן דברי חז"ל, שמובא במשנה: 'אמר רבי עקיבא: חס ושלום, לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים' (ידים ג,ה) ומפורט במדרש: 'אמר רבי עקיבא: לא היה כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. אמר רבי אליעזר בן עזריה: משל למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום ואמר לו: הוצא ממנו כך וכך סולת, כך וכך סובין, כך וכך מורסן, וסלית לי מתוכה גלוסקה אחת יפה מנופה ומעולה. כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ראה מה הקדוש ברוך הוא מקלס לישראל בתוכו. הנך יפה רעיתי, הנך יפה. הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשי אבותיך. והנך יפה בבית, הנך יפה בשדה. בבית, במזוזה, "וכתבתם על מזוזות ביתך" בשדה, בתרומות ובמעשרות בלקט בשכחה ופאה. הנך יפה בבית, הנך יפה בגג, שנאמר "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך”. הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא' (תנחומא תצוה סימן ה) שמקשר למצוות ובמעשים טובים שבהם מתקנים את העולם. וזהו דברי ר"ע וראב"ע, שר"ע אומר זאת וראב"ע ממשיל במשל, אבל ר"ע גם מדגיש שכל העולם לא ראוי כיום שניתן בו שה"ש, שר"ע למד תורה בזכות אשתו, ולכן כל עולמו התורני שהחליף את עולמו הגשמי כרועה צאן, זה בזכות הקשר שבין איש ואשתו, ולכן מדגיש שכל העולם כולו לא ראוי כיום שבו ניתן שה"ש, שבו בקשר לכלל הקדושה ותיקון כל העולם. וזה ההבדל שכל הכתובים קודש שהם מתייחסים לנעשה בעולם ומחברים לקדושה, ואילו שה"ש מתייחס ישירות לשורש תיקון העולם, שהוא גם המתגלה במשך הדורות, ולכן הוא במעלה גדולה יותר. לעומתו ראב"ע נעשה לנשיא בזכות הסכסוך שהיה בין ר"ג ור"י (ברכות כז,ב-כח,א) וגם אצלו הוא נעשה למעמד מיוחד בזכות אשתו, שאמרה לו שכדי שיכבודו צריך להראות זקן ובאותו לילה צמחו לו שערות לבנות (וכן עצם זה ששאל אותה אם להסכים למינוי, זה מראה שקשור אליה), ולכן הוא זה שממשיל בפת המנופה, כעין שבחרו בו מבין האחרים, כך מעלתו של שה"ש הוא ביחודו שמדבר ישירות על החיבור בין איש ואשתו (להיפך מהמריבה שהורידה את ר"ג מנשיאותו- מעלתו, והעלתה את ראב"ע בחיבור עם אשתו) וכל זה קשור לקדושה, וכן קשור לכל הגילגולים בעולם שמטרתם תיקון העולם, שזהו שיש בנוסף לחלק של הסולת הנקיה לפת, יש גם סובין ומורסן שכך גם בעולם השורש הזה מכוסה בהרבה שכבות שלכן לא רואים איך קשור לתיקון העולם, אבל כל הדברים קשורים ומה שמתבטא בצורה כזו או אחרת במשך הדורות זה משום הדברים השייכים באותו זמן, כמו שסובין ומורסן בא ביחד עם הסולת בחיטה, וכשאתה מברר את הסולת לבד אתה מוצא את הנקי והטוב. כל זה קשור לשה"ש שלכן מתחיל ב"שיר השירים אשר לשלמה" שכוונת שלמה הוא לה': 'כל שלמה האמורין בשה"ש קדש, שיר למי שהשלום שלו' וכו' (שבועות לה,ב), ששם ה' שקשור לשירה זו הוא שלום, שעושה שלום, שזה גם למעלה וגם למטה, ולכן כאשר יש שלום למטה, בין איש ואשתו, זה פועל לעשות שלום בין כל חלקי העולם, ומחבר שמים וארץ, שלום ביניהם, וזהו "שיר השירים אשר לשלמה" כח השלום הוא שגורם לשיר הזה להיות חשוב יותר מכל שאר כתבי הקודש. וניראה רמז לדברנו מזה שמובא בתרגום יב"ע על שה"ש (א,א) שישנם 10 שירות לה' בעולם, כשהראשון נעשה ע"י אדם הראשון (בתרגום שלי) 'שירה ראשונה אמר אדם בזמן שניסלח לו חובתו ובא יום השבת והגן עליו, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת' כך שהשיר הראשוני היה קשור לחטא עץ הדעת, וזהו כמו שאמרנו, וקשור ליום השבת שהוא מעין עוה"ב, שאז הכל יהיה מתוקן וקדוש. ושיר השירים הוא התשיעי , והעשירי יאמר לעתיד לבא 'והשיר העשירי עתידים לומר בני הגולה בזמן שיצאו מהגלות, שכך כתוב ומפורש ע"י ישעיה הנביא, שכך כתוב השירה הזאת יהיה לכם לשמחה כליל התקדש חג הפסח ושמחת לב העם שהולכים להראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה' וכו' (יב"ע שם [תרגום שלי]), שניראה שכעין שה"ש יוצא מכח תיקון העולם משיר שהחל אדם הראשון, ומשכללו ומביא שנגיע לדרגת גאולה, שניזכה לשיר העשירי, שזהו כח שה"ש לתיקון העולם, וזה קשור לפסח (כמובא ביב"ע) ולכן נהגו לומר את שה"ש בפסח כנגד לעתיד לבא, שנתעלה על ידו. וזה קשור במיוחד לניסן כיון ש'בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה יא,א) שיש בו כח תיקון לגאולה, וניראה שאף לדעת ר"א 'בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל' אמנם הגאולה בתשרי כיון שזהו זמן בריאת העולם (לשיטתו) ולכן כעין סיום שלמות (כמו שנה שלמה עברה ותקנה) אבל כח הגאולה חל מניסן שלכן ניגאלו במצרים בניסן, שיציאת מצרים היא שורש הגאולה, כך גם לעתיד כח הגאולה חל בניסן, ולכן בו אומרים שה"ש, בפסח שהוא זמן גאולת מצרים. ואף בערב שבת אומרים שה"ש כיון שהיא הקדושה של הטבע, היא סיום הבריאה ומחברת אליו את הצד הקדושתי, ולכן בשבת יש עניין של גאולה, שחל מצד תיקון העולם, שזהו 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים' וכו' (שבת קיח,ב) ולכן גם קשור בזיווג כמו שאמרנו, ולכן מובא בחז"ל: 'תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה: רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג, א"ל הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגך ,וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור "זכור את יום השבת לקדשו"' (בראשית רבה יא,ח) שהשבת מזווגת לישראל, שיש צד זיווג, וזה קשור להר סיני שה' ירד עם השכינה (שלכן היה איסור לגעת בהר) כך גם הזיווג יש לו קשר לשכינה ותיקון העולם (שזהו עניין מתן תורה להביא את התורה לתיקון העולם) וע"י חיבור קדוש בין איש ואשתו מעלים את כל העולם ומקדשים אותו לה', ולכן יש ייחוד לביאה בער"ש, להתחבר בקדושה גדולה זו, ולכן גם בערב שבת קוראים שיר השירים כדי להתחבר לתיקון וקידוש העולם שניזכה לגאולה שלמה.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.