רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַיִם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹקים הִוא, וְעַל הַיָּם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָּה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת. רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלֹשׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת'. מדוע חלקו ר"א ור"ע?- מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא (ב'מקורות והערות לנוסח האחיד') הסבר מדוע חלקו ר"א ור"ע:' רבי עקיבא אומר- המחלוקת בין ר"א לר"ע תלויה בשיטות החלוקות בכל התורה אם דורשים תחלות, ראה סוכה ו,ב סנהדרין ג,ב'. אולם מה העניין דווקא במספרים האלו שדרשו לרבות זאת, מה העניין בריבוי הזה?-ידוע בשם הגר"א שכל תנא בא לרבות מכות כדי שיחשב יותר מכות במצרים, ובכך לא יבואו המכות האלו על בנ"י מכח הפס' "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" (שמות טו,כו). ניראה שאפשר אולי לדייק בדבריהם שאומרים 'על המצרים במצרים', שיאמר רק 'במצרים' שהרי ברור שזה היה על המצרים?-לכן ניראה שדייקו 'על המצרים' להיפך מבנ"י. אולם לכאורה אם באו לומר מספר גבוה כדי לבטל מחלות מבנ"י אז שיאמר רק את המספרים והלימודים, מדוע חוזרים על כל האמירה 'מנין שכל מכה ומכה' וכו'?- לכן ניראה שיש בזה גם קשר מהותי למכות עצמם, שלריה"ג בים לקו 50 מכות, שהים היה הסוף של יציאת מצרים, ולכן בו הוכו על כלל מעשיהם עם רמז לזמן היציאה. לכן 50 זה כנגד שערי הטומאה, שבנ"י ניטמאו ב49 שערי טומאה ואילו לא יצאו מיד היו נופלים ב50 ולא יוצאים, לכן העונש על מעשי המצרים שגרמו להם לצאת לפני הזמן בא לידי ביטוי במספר 50. לעומתו ר"א ור"ע הסתכלו על זמן יציאתם ביחס של עצם קיצור הזמן מארבע מאות שנה. שישנם שני עניינים מדוע יצאו לאחר 210 ולא 400: '..הרי כלם מאתים ועשר שנים וכאן הוא אומ' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה? אמ' ר' אלעזר בן ערך: לא אמ' לו הב"ה לאברהם אלא משעה שהיה לו זרע, שנ' "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" וכתי' "כי ביצחק יקרא לך זרע" ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. אמ' לו: והרי כתו' "ומושב בני ישראל ארבע מאות ושלשים שנה" שישבו ישראל במצרים חמש שנים קודם שבא יעקב אבינו למצרים נולדו לו ליוסף שני שבטים מנשה ואפרים והם מישראל וירדו במצרים הרי מאתים וחמש עשרה שנה ימים ולילות ארבע מאות ושלשים שדלג הב"ה הקץ' וכו' (פרקי דר"א פרק מח) יוצא שיש כאן שני עניינים, 400 זה מזמן הולדתו של יצחק, ו430 זה הכפלה של זמן גלותם (שנחשב להם כפול, כמו שהסביר מרן שר התורה הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א ב'תורת המקרא' שמות א', שהעבידו אותם ביום ובלילה ולכן נחשב להם כפול). מימלא ר"א שאומר בים מאתיים, זה כנגד הכפלה של מאתיים שנחשב כמו ארבע מאות (אמנם בפרקי דר"א ההכפלה חלה על 430 אולם יכול לשמש גם לארבע מאות כשאינו בדיוק כפול, ובכלל כיון שזה לעניין עונש אז לא מקפידים על ה10 כיון שלא שיעבדו אותם מתחילה, ולכן משאירים על הפס' הכללי של 400 אצל אברהם) ואילו ר"ע שאומר 250 זה כנגד מזמן הזרע, ונענשו 250 (ולא 400) כיון שהעונש זה על חלקם, ולכן מחשיבים מזמן הגעתו של יוסף לעולם, שיוסף היה בן 30 לפני פרעה+ 9 שנים עד ירידת יעקב (7 שובע ו2 רעב)+210 שנים יוצא סה"כ 249 יוצא שב250 שנה קודם זה הזמן של הריונו של יוסף. ויוסף הוא שגורם ליציאה מלבן, 'בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני: כתיב "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" וגו' מאי שנא כי אתיליד יוסף?- אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו' '(ב"ב קכג,ב) מימלא כיון שיוסף הוא הגורם ליציאה מלבן אז ניגמר גלות אצל לבן ומתחיל הקשר לגלות מצרים, וזהו "ארמי אבד אבי וירד מצרימה" (דברים כו,ה) שאחרי גלות לבן מתחילה גלות מצרים, ולכן נחשב מהגעת יוסף לעולם שעושה את ההחלפה לגלות מצרים. ובמכות מצרים עצמם גם נחלקו, שלריה"ג זה המכה לבדה שהיא באצבע אחת. לר"א זה 4 ולר"ע זה 5, כיון שמסתכלים על לשונות הגאולה, שהם "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי" שזהו 4 אולם אפשר גם לחשב 5 אם מוסיפים את "והבאתי" שאף הוא פעולה בעניין יציאת מצרים, לכן חלקו כמה במכה ע"פ הקשר ללשונות הגאולתה שמפעיל את המכות. ועוד אפשר שלר"א זה 4 כנגד לשונות הגאולה ואילו לר"ע זה 5 משום שאצבע היא חלק של היד, ולכן אמנם האצבע מכה אבל יש בה קשר ליד שמחוברים בה 5 אצבעות, ולכן בכל מכה של האצבע יש השפעה של 5 האצבעות של היד. וסך כל המכות במצרים לריה"ג זה עשרה כנגד עשרה מאמרות ועשרה דיברות, שבנ"י יוצאים ממצרים לקבלת תורה שבה מתקנים את העולם (ריה"ג התחבר לצד זה כיון שעליו נאמר '..הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן א' כגון ר' יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים' [יר' ברכות ה,ב] הרי שכוחו בתורה גורם למעשה בעולם [שזהו הדיברות זהו כח התורה, ומשפיע לעולם שמתקיים במציאותו ע”י המאמרות, והוא בדיבורו-תפילתו גורם לחיבור הזה, כעין הדיברות שקשור לתורה וכנגד המאמרות]). לר"ע זה חמישים כנגד שערי הקדושה, שיצאו ממצרים לסיני למתן תורה כדי שיתקדשו בעולם (ור"ע התחבר לצד זה כיון שהוא הגיע לשער החמישים, כידוע מהחיד"א), ולר"א זה ארבעים כנגד זמן קבלת התורה בסיני שמשה היה ארבעים יום בהר לקבל את התורה (ור"א התחבר לצד זה כיון שהעיד על עצמו 'ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם' [סוכה כח,א] כך שהיה כל כולו מעביר השמועה, מעין משה שהעביר בדיוק את הנאמר לו מה', וכן בשל שתמיד מעביר רק את השמועה מרבותיו זה כאילו שמעביר צינור ישיר עד משה, שמעביר את התורה כמו שניתנה בדיוק מסיני).

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.