"וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲווֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם, וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲווֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר, וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם" (ויקרא טז,כא-כג). 'ת"ר: "ובא אהרן אל אהל מועד" למה הוא בא? אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה, (שכל) הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה' וכו' (יומא לב,א) כל הסדר של יוה“כ נאמר ע"פ סדר עשייתו חוץ מהפס' שכאן שהוא לא ע"פ סדר עשייתו, כי הוא נעשה יותר מאוחר. וצריך להבין מדוע זה נאמר כאן אם זה לא מקומו? כיון שבשאר נאמר ע"פ סדר אז גם כאן היה ראוי לאמרו ע"פ סדר העשיה?- ניראה שבכוונה הוסמך כדי לגלות לנו עניין, והוא שהשעיר לעזאזל קשור למלאך עזזאל, כמובא בגמ' 'תנא דבי ר' ישמעאל: עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל' (יומא סז,ב) ומפורט במדרש: 'שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל א"ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב"ה מתעצב מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו א"ל ועולם מה יהא עליו א"ל רבונו של עולם היינו מסתפקין בו א"ל גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך א"ל רדו ותדורו עמהן מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן.. כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים היווא והייא ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם מיד עמד בבכי.. שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה' (ילקו"ש בראשית רמז מד) לכן כיון שהשעיר קשור לעזאל ובעקבות המבול שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו, אנו מרמזים עם השעיר לעזאל את מעשה חברו שניאר עם רגלים למעלה וראש למטה כמו השעיר שמת ומתפרק לחלקים ולא נישאר עומד בצורה ישרה, וכן השעיר נישחת כמו העולם בדור המבול, כדי להזכיר לעזאל וכך לזעזעו כדי להוריד מכחו להחטיאנו (וכן אנו אומרים בזה שאנו מעדיפים למות גרוע ולא לחטוא). וכך גם ביוה"כ טובל כמה פעמים כולו במים, כעין המבול שהוצף מים, וכדי שלא להיות מחובר לעזאל אז מקדשים ידיים פעמיים, כיותר מהטבילה האחת, שידים ורגלים זהו רמז לאדם, שלמלאך יש כנפיים שמתכסה, וגם הוא עומד ואדם מהלך, ולכן השטיפה מרחיקה מעזאל המלאך (וגם עצם זה שלא הכל מכוסה מים מראה שלא כמו במבול). וזה נילמד מהפס' הזה '"ופשט ורחץ (ורחץ) ולבש" ר"מ סבר מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה לובש ואח"כ מקדש אף פשיטה פושט ואח"כ מקדש, ורבנן סברי מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה כשהוא לבוש מקדש אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש' (יומא לא,ב) ולכן יש קשר בין הפס' של עזאזל לפס' של "ובא אהרן" ולכן הוצמדו אע"פ שאינו מקומו. (אולי זהו מחלוקת ר"מ ורבנן, שלרבנן הכי חשוב להיות לבושים שזה מעשה אדם, להבדיל מהמלאכים שמכוסים בכנפיהם, ולר"מ שוטף גם כשאינו לבוש שאז רואים רגליו, שמוכח שהוא מהלך שלא כמלאך שעומד כי אין לו פרקים, וכן ערום מול מעשה עזאל שמחטיא ביצר עריות). השעיר נישלח למדבר, כיון שבמבול ה' כרת ברית שלא יהיה שוב מבול מים, ולכן למדבר שהוא יבש ללא מים. השעיר נילקח אל "ארץ גזרה" שדרשו חז"ל '"גזירה" אין גזירה אלא חתוכה, דבר אחר אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד, דבר אחר גזירה שמא תאמר מעשה תהו הוא ת"ל אני ה' אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן' (יומא סז,ב) שזה מפליא שזורקים את השעיר למדבר, שהוא אינו מקדש, ולכן ניראה כתוהו, בזבוז, ואולי אפילו קצת כמו ע"ז שעושה מעשה על דבר שהועמד כקרבן וזורקו במדבר שלא במקדש ואינו לה', ולכן צריך לחדד שה' ציוה ולכן זהו כמו לה', שזהו רצונו. אולם מדוע נעשה כך?- אלא כמו שאמרנו קשור בעזאל, שחטא כשירד לעולם כעין אדם, שמצד העולם שיש בו יצה"ר ניגרם שהיצר מושך לחטא, וכך חטא. לכן דרשו מצד אחד 'חתוכה' שהיא חדה ומפרקת את השעיר, כך הארציות היא שמחטיא אבל אנו בעצם צדיקים. ומצד שני דרשו 'המתגזר ויורד' שהדגש הוא על השעיר, כעין שרומזים לעזאל שירד והתפרק ממעלת קדושתו וחטא ומחטיא, ולכן זה גורם לסנגוריה עלינו, שאנו מתמודדים ומתגברים על היצר, ואם ח"ו חוטאים זה לא לגמרי אשמתנו אלא יש לראות אותנו בסנגוריה לאור מעשה עזאל. לכן אין זה תוהו אלא יש בו עניין חשוב ביותר. לכן הוסמך למעשה שעיר לעזאזל הוצאת הכף והמחתה, שבהם נעשה קטורת בקה"ק, שהקטורת היא ריח טוב כעין להרגעה של הכעס עלינו לפני ה' (“וכפר עליהם”. במדבר יז,יא), ובקטורת יש עניין של הצלה (במדבר יז,יא-יג) ויש עניין של מוות (ויקרא י,א) כך גם בארץ יש עניין של חטא (מוות, רעה) ויש עניין של עשיית טוב ואי חטא (כפרה, טובה) שתלוי במעשינו, ולכן כרמז על עזאל שחטא ומנסה להחטיאנו. עוד נאמר בפס' "והניחם שם" 'והניחם שם מלמד שטעונין גניזה.. שלא ישתמש בהם ביום כפורים אחר' (פסחים כו,א) שחלקו האם מותר להדיוט להשתמש בהם, אבל לכו"ע אסור להשתמש ביוה"כ נוסף, וניראה שסיבתו הוא הקשר לעזאל, שבגדי לבן באים לבטא אי חטא (שאין קשר לעגל מזהב) ולכן מרמז על עזאל, ובפרט שהוא מחטיא בבגדים צבעונים, ולכן כנגדו ניכנס בלבן, אבל כיון שהיה קשר שהבגדים האלו מרמזים, אז גונזים אותם או לפחות לא משתמשים בהם ביוה"כ נוסף שמזכיר את עניין עזאל (שאותו בגד שמרמז יוצר בעיה שמוכח שהמשיכו לחטוא בזה גם בשנה החולפת.. ועוד שכעין ניטמא ממעלתו ולכן לא חוזר אליה) ולכן גם המשלח את השעיר ניטמא "והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו" וגו' (טז,כו) בגלל הקשר למלאך חוטא זה. לכן הוסמך הפס' שבו נאמר שגונז לעשיה של עזאזל. שיש בזה מיוחדות, שהבגד ניפסל וגם העושה ניטמא, כיון שמרמז על מעשה עזאל שהוא היה מלאך שזה צד הקדושה, והוא חטא ומחטיא, שזה ההיפך, שהפך לצד הטומאה, אז כעין הקשורים אליו ישירות ניטמאים וניפסלים, שלא להיות בקשר לקדושה שניטמאת. וזה בא לומר על בנ"י שאע"פ שאנו חוטאים בשל יצה"ר אין זה מהותנו, אלא אנו נישארים קשורים לקדושה, שחטאינו הוא רק חיצוני, שלא כעזאל, ולכן הקשור בו מתפרק במיתה רעה וקשה, שאנו חיים קדושה ומקדשים את העולם, להיפך מעזאל ומטענתו שאנו חוטאים ולכן לא ראוי לברוא אדם. האדם שמוליך לעזאזל צריך להיות "איש עתי" 'עתי שיהא מזומן' (יומא סו,א-ב) שפרושו 'מוכן לכך מאתמול' (רש"י) או 'איש הבקי בדרכים ובמדבריות ורגיל בכל עת ששולחין אותו' (רשב"ם ויקרא טז,כא) והקשה הת"ת שביר' (יומא ו,ג) נאמר '"עתי" שיהא עתיד "עתי" שהיא מזומן... לא הוה עתיד הוא מזומן (=וכי זה לא אותו דבר שניהם)? אלא שלא ישלחנו ביד שנים' הרי שלמדו כרש"י כיון שעתיד הכוונה מוכן לקראת העתיד ולמדו שזה כמו מזומן?- וניראה שהרשב"ם יסביר שעתיד הכוונה שיהיה עתיד להגיע למקום, ע"י שיודע את הדרך וזהו מזומן לשליחות זו כיון שרגיל בדרך הזו. ומה המיוחד בזה?- ניראה שזה נגד כח עזאל, שזה כנגד משה שהיה בסיני לבדו, כך המשלח מסתדר לבדו בדרך ולא מוליכים ביד שנים, וכן כל המעשה הזה של שילוח לעזאזל הוא ביוה"כ (וכשאהרן רוצה ליכנס לקה"ק, כיון שבאוה"מ זה היה כהמשך מתן תורה, ולכן קשור לכח סיני) שבו ניסלח העגל 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב) '..ואותו היום נקבע ליום כפור להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ועל כן נקבע צום כפור בעשרה בתשרי' (רש"י) כך שיום הכיפורים קשור להכנה מראש, שהלוחות ניתנו לאחר 40 יום שמשה בסיני, וכך מכפרים גם בהקשר לעזאל (ובפרט שהעגל נעשה יחד עם עריות שקשור לעזאל). וביוה"כ אנו מבטאים את קדושתנו במצוות מסיני, שעושים רצון ה', שלא כמלאכים שאם יורדים לעולם נופלים לגמרי, יותר מאיתנו, כמובא בסיפור על עזאל (שה' אומר שהם יהיו קשים מבן אדם). מימלא במעשה השילוח לעזאזל אנו מוכיחים שאנו גדולים מהמלאכים, שיש בנו יחודיות מעולה של קדושה יותר מהם, ולכן מסתתמים טענותיהם של הקטגורים ונימחל על כל החטאים "ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה" כמו שאמרנו, ולכן אין רשות להרהר כתוהו אלא זה דבר חשוב. לכן סמוך בפס' להוצאת הכף ומחתה שבה הקריבו את הקטרת לפני ה', כיון שבא לרמז על הכפרה שבשעיר.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.