מילה בזמנה דוחה שבת אולם לא תמיד. בכל מקרה של ספק בעיתוי הלידה המדויק, כגון בין השמשות של כניסת השבת או צאת השבת –הברית נדחית ליום ראשון. לכן זמן הברית של תינוק שנולד ביום ששי דקה אחרי השקיעה, יהיה יום אחרי תינוק שנולד כמעט 24 שעות אחריו –למחרת, כמה דקות לפני השקיעה. כלל נוסף: "כל שאין אמו טמאת לידה אין נימול לשמונה (–בשבת)". לפיכך הנולד בניתוח קיסרי אינו נימול בשבת או ביו"ט שכן אין יולדתו בטומאת לידה (שו"ע,יו"ד, רס"ו) אף שלמעשה דינה כנידה. 

לאור הכלל הזה, ועם פריצת טיפולי הפוריות השכיחים מאד בזמננו, התעוררה שאלה האם מילתו של הנולד מטיפולים דוחה שבת. במסכת חגיגה (י"ד.) מובא מקרה של אישה שאיננה נשואה ש"עיברה באמבטי", ולמסקנת הגמרא היא מותרת לכהן גדול שכן לא יצאה מכלל בתולה. וכתב שם רבנו חננאל שאישה שהרתה באופן כזה, לכשתלד -אינה בכלל טומאת לידה, כי זהו מעשה ניסים, ואינו בכלל "כי תזריע" - כדרכה. ולפי הכלל המשווה טומאת לידה למילה הדוחה שבת -גם מילתו של התינוק הזה לא תתקיים בשבת.

הריון שנוצר ע"י הזרעה מלאכותית (IUI) או הפריה (IVF) דומה לכאורה ל"עיברה באמבטי" במובן של התעברות ללא תשמיש, אבל לחלוטין אינו "מעשה ניסים". המותר יהיה למול בשבת?

הגרשז"א התלבט בדבר: אם כוונת הר"ח שהמאפיין של "עיברה באמבטי" הוא היותו "מעשה ניסים", הרי שאין ההזרעה וההפריה בהגדרה זו, שכן זהו הליך רפואי נורמטיבי, ומילתו תתקיים בשבת. אבל יתכן שהר"ח הבין ש"אמבטי" מאפיין כל מצב שאין בו הזרעה כדרך כל הארץ, לאו דווקא באופן ניסי...

בדרך-כלל, כאשר יש ספק -אין מלים בשבת, משום חומרת חילול שבת. אולם במקרה זה קבעו רוב פוסקי זמננו, שהואיל והדבר שכיח וטבעי, אין לדמותו ל"אמבטי", ומילתם מתקיימת בשבת.