ורוממתנו

 מכתביו של רבי שלמה שטנצל זצ"ל תלמידו של המשגיח רבי חיים שמולביץ זצ"ל

שמעתי מהמשגיח דבאר-יעקב, כי נקודת מחלת דורנו היא השפלות הקטנות והעדר הרוממות.

כיצד מגיעים לרוממות? ומה גרוע לחיות בשפלות?

ברור ללא ספק כי אדם לא יאות לאכול מבחר המעדנים בקערה אחת עם בעל-חי שוה בשוה, למרות הנאת החיך הגופני. רוח האדם נשמתו ואף נפשו יפגעו ממחנה משותף שכזה. להיות בקרוב מעשה של אכילה עם בע"ח אשר בטבע שפל ללא כלי נפש להתרומם מעל טבעו. אדם בטבעו שואף לקבל שם שלנדיב. איש אמת ושלו'. אשר שמו משולב עם רוזני ארץ אישי רוח ודעת, את כספו וחייו יתן כדי להגיע ליעד זה. אדם המורכב מגוף בהמי ונשמה אלקית, כאשר תמצא במצב גופני בהמי ברור ללא טשטוש. כי אז כח הנשמה יתגבר ולא יוכל לסבול המשך הדימוי של עצמי עם הבהמה. כי נמצא שואף לדומה לו, והנשמה לרוממות לעלות מעלה.

שמעתי פעם ממו"ר הגר"ח שמואלביץ זי"ע אשר שאל כמדומני כך, הלא מצוה לכבד את הש"ק בכסות נקיה ומכובדת. ולומדים זאת שבגדים מכבדים מהא שרבי יוחנן קרא לבגדיו מכבדיו. ותמה הלוא בשבת צריך לכבד את השבת. ואילו בגדים לומדים מר'י שהם מכבדים את לובשיו. וא"ר מה ההקשר, ומתרץ להפליא, כי המכובד יכול לכבד, ואילו המזולזל אינו מסוגל לכבד. ולכן כדי שיוכל האדם לכבד את השבת, צריך להקדים ולהיות מכובד ע"י לבוש מכובד, וכיון שרגשי כבוד אופפים אותו, אז הוא מסוגל לחוש את כבוד השבת ולכבדה. המרומם יכול לרומם. המכובד יכול לכבד. הזכאי יכול ללמד זכות. האהוב יכול לאהוב, השפל אינו יכול לרומם, הבזוי איננו מסוגל לכבד. כאשר אדם למעלה יכול הוא להרים את השני לנקודת גובהו. ומאידך בלתי אפשרי להרים את השני לנקודה גבוהה יותר מהמקום שאני עצמי מסוגל להגיע. וזה פשוט.

vvv