מסכת ברכות י"א ע"ב

ברכת התורה באהבה רבה

רבי שלמה שטנצל זצ"ל

אמר רב יהודה אמר שמואל, השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה.

לכאורה היה מתאים יותר הלשון השכים לשנות מברך על התורה, ומשקרא קריאת שמע א"צ לברך. ונראה שמה שנקט הלשון באופן של לכתחילה, לומר שאין עדיפות לברכות התורה ויכול לכתחילה לצאת ידי חובתו בברכת אהבה רבה.

והנה בירושלמי (פ"א ה"ה) כתב, שמה שיוצא ידי חובתו באהבה רבה הוא דוקא ששנה על אתר, כלומר שלאחר התפילה למד קצת. ויש להקשות והרי אדם יוצא ידי חובתו בתלמוד תורה בק"ש שחרית וערבית (עי' נדרים ח.), וא"כ למה אינו נחשב לתלמוד תורה במה שקרא ק"ש לאחר ברכת אהבה רבה. ושמא דוקא אם נתכוין לשם לימוד יוצא בזה מצות ת"ת, אבל אם נתכוין רק לשם מצוה אינו נחשב כת"ת, וכמו שהביאו התוס' לעיל (ב. ד"ה מאימתי) מירושלמי, "למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת", ומשמע שהוא ענין של תפילה ולא של תלמוד תורה.

אלא דבעיקר דברי הירושלמי יש להקשות, איך שייך שע"י מה שלומד אחר התפילה ייעשה הברכה שאמר בתחילה לברכת התורה, והרי הברכה בפ"ע אינה מועלת ומה מצטרף לזה מה שלומד אח"כ. ועוד קשה שהרי לכתחילה צריך לברך ג' ברכות ובפרט ברכת אשר בחר בנו שהיא המעולה שבברכות. וא"כ למה נפטר מכל הברכות במה שאמר אהבה רבה, ולמה אינו יכול להשלים אח"כ את שאר הברכות שלא אמר.

ברכת התורה הוא הודאה על נתינת התורה ולא על המצוה

אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש אינו צריך לברך, ורבי אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה אינו צריך לברך, ורבי יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך אבל לתלמוד אינו צריך לברך, ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך.

צ"ע סברת המחלוקת בזה, והרי יש קיום מצות תלמוד תורה גם בתלמוד, ולמה סברו כל הנך אמוראים שאין לברך עליו. ואולי אין הברכה על מצות תלמוד תורה, כי אם על התורה גופא שניתנה ע"י הבורא, וא"כ יש לברך על התחלת נתינת התורה בהר סיני שהוא מקרא. כלשון הטור (סי' מז), שיכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש, ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום, ע"כ. ועי' בדברי הר"ן בנדרים (פא. ד"ה דבר) על מש"כ בגמ' שם שחרבה הארץ שלא ברכו בתורה תחילה, וכתב הר"ן שהוא משום שהתורה לא היתה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. ומשמעות דברי הר"ן שהברכה היא על עצם הלימוד ולא על נתינת התורה לישראל. ואולי י"ל בלשון הגמ' שם שלא ברכו בתורה 'תחילה', דקאי על תחילתה של התורה שהיא תורה שבכתב, וכמו שמבואר הכא שיש יותר חיוב לברך על תורה שבכתב.

ג' ברכות שתיקנו על התורה

ורב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה, אמר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות הלכך לימרינהו לכולהו.

בעצם דברי הגמ' היה מקום לומר שאותה ברכה מעולה מכל הברכות, אמנם רש"י כתב, שהיא מעולה בברכות התורה, והיינו שלענין ברכת התורה זהו הברכה המעולה. ופירש"י הטעם, לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל. ורבינו יונה כתב, מפני שמזכיר שם שבח ישראל ושבח התורה. וצ"ב היכן נזכר בברכה זו שבח ישראל. ונראה שקילוס התורה היא במה שישראל לומדים את התורה, וקילוס ישראל שהם עוסקים בתורה, שניהם ביחד ישראל והתורה הדבוקים הא בהא יחדיו, וזהו הקילוס לכל אחד בלחוד.

אלא דצ"ע אם ברכת אשר בחר בנו היא המעולה שבברכות למה צריך לומר גם את ב' הברכות הראשונות, שצונו לעסוק בדברי תורה, והערב נא. ועי' ברבינו יונה שכתב וז"ל, וכנגד אלו השלש ברכות תקינו לומר בבקר שלש ענינים, מקרא דהיינו פרשת קרבנות ומשנה דהיינו איזהו מקומן ומדרש דהיינו רבי ישמעאל אומר וכו', וברכת אשר בחר בנו שהיא מעולה למקרא וברכת הערב למשנה וברכת על דברי תורה למדרש, ע"כ. ולדבריו א"ש שמברכין ג' ברכות. אלא דצ"ע סדר הברכות, דלכאורה היו צריכים להקדים ברכת אשר בחר בנו, שהיא על המקרא. ושמא כיון שטובים דודיך מיין, תורה שבע"פ על תורה שבכתב, שיש חביבות מיוחדת בתורה שבע"פ לכן מקדימין את ברכתה, וכמו בברכות הפירות שיש להקדים את החביב. ועוד י"ל שהתורה תחילתה מפי ה' הוא בע"פ ורק אח"כ היא נכתבה, וא"כ התורה היתה תחילתה בעל פה, ולכן יש להקדים גם את הברכה על תורה שבעל פה.

והנה מוצאים אנו שבע ברכות על התורה. א. לעסוק בד"ת. ב. והערב נא – המלמד תורה לעמו ישראל. ג. אשר בחר בנו. ד. אהבה רבה – הבוחר בעמו ישראל באהבה. ה. ערבית באהבת עולם. ו. המברך בפתיחתו כשעולה לתורה. ז. ברכה שבסיום הקריאה. ח. ברכות ההפטרה. וצ"ע הרי על כל מצוה מברכין ברכה אחת, ולמה בברכות התורה תיקנו שבע אופנים של ברכות.

ברכת התורה שמברכים בכל יום

הבית יוסף (סי' מז) הביא שאלה מתשובת הרשב"א (ח"ז תקמ), כשאנו מברכים על התורה בכל בוקר למה אין אנו מברכין לאחריה. תשובה, קריאת התורה מצוה ואין אנו מברכין על המצוות לאחריהן, ואל תשיבני מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה, דהתם תקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין לפניהם ואחריהן וכדמברכין בהלל ומגילה עכ"ל, והוסיף הבית יוסף, ולי נראה דאפילו אם היו מברכים לאחר המצוה לא קשיא, דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה לא שייך לברך לאחריה. ע"כ.

וצריך להבין לפי הב"י דמצוות הגיית התורה הוא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה, לפי זה היינו שתחילת המצוה של התורה הוא מהבר-מצוה, ואח"כ מצוה זו נמשכת כחובה מבלי שיהיה סוף וסיום. וא"כ למה מברך כל יום מחדש, למה לא יספיק ברכתו בהגיעו למצוות על כל חייו עד סופם, ומדוע תחילת היום עושה התחלה חדשה. ואולי נאמר שבאמת התחלת היום אינו נחשב למצוה חדשה, ומה שמברך בבוקר הוא משום שהשינה הוי הפסק, שאינו בר למידה בשעות השינה, ולכן הברכה נעשית בבוקר שלאחר השינה. ולפי"ז אם ימנע אדם משינה ג' ימים יפטר גם מברכת התורה אותן ימים.

ויש להביא ראיה לזה, שברכת התורה תלוי במה שמפסיק בשינה ולא מה שנעשה ליום אחר, דאם הוא תלוי בימים היה צריך לברך בתחילת הלילה בצאת הכוכבים. דמאי שנא מכל המצוות שהלילה קודם ליום והיום הולך אחר הלילה, ואילו בברכת התורה של בוקר פוטר את הלילה השייך ליום שלאחריו. ומשמע שמה שמברך כל יום הוא משום שהשינה הוה הפסק. אמנם המעדני יו"ט על הרא"ש (סי' יג) מבאר דמה שברכת התורה תלויה ביום דוקא, הוא משום שחיוב תלמוד תורה הוא בעיקר ביום, כדאמרינן בירושלמי א"ר יוחנן אנן אגירי דיממא אנן, יזפינן ביממא ופרעינן בלילה, והיינו שהלימוד בלילה הוא תשלומין ללימוד של היום. ועי' במשנה ברורה (סי' מז ס"ק כח) שהביא מחלוקת הפוסקים אם היה ניעור כל הלילה, דיש אומרים שא"צ לברך בבוקר, ויש אומרים דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום. ועי' בשער הציון דהדעות שא"צ לברך הוא דעת החיי אדם והגר"א, והדעות שצריך לברך הוא המג"א ואליה רבה. ועיי"ש במשנה ברורה דמדמי לה לברכות השחר שצריך לאומרם כל יום בבוקר.

ברכת התורה על מתן תורה ועל תלמוד תורה שקודם מתן תורה

ויש לדון בעם ישראל בלכתם לקבל התורה בסיני, אם בירכו ברכת התורה, והשאלה היא אם אנכי ולא יהי' ועשרת הדברות הי' לימוד תורה, או רק הי' קבלת מלכותו, וכמו שכתב הרמב"ן בתחילת ספר המצוות משל למלך שבא למדינה, והעם ביקש גזירות, אמר להם קודם קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם גזירות, ולדידיה אנכי ולא יהי' קודמים למצוות ואינן מצטרפים לתרי"ג, בניגוד לעמדתו של הרמב"ם שם. ועל קבלת התורה ואמונתו ומלכותו, אין ברכה מיוחדת. לכן אז לא בירכו ברכת התורה.

ויתכן כמה סיבות לומר שלא שייך ברכת התורה על מה שקיבלו את התורה בהר סיני, א. דברכה יש לברך על דבר שלפניו ולא בשמים. ב. קודם מתן תורה לא שייך ברכת התורה דלאו בר חיובא הוא. ג. הי' זה בכפי' ואין ע"ז ברכה, שבמעמד הר סיני כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ורק בפורים קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם ברצון. ד. טרם צוו על לימוד תורה מחוץ לעשרת הדברות. ה. פרחה נשמתם וממילא למדו תורה בשמים ולא בארץ, כמו משה רבנו בארבעים יום שכנראה לא בירך ברכת התורה לא ביום הראשון ולא בכל יום ויום מן הארבעים. ו. הרמב"ם בהקדמתו לזרעים הביא כיצד משה רבנו לימד תורה לישראל ד' פעמים, משמע שגם ברכת התורה חלה מאז שקיבלו את למוד התורה כצורתה איש מאיש, ולא ישירות מהשי"ת שאז זוהי נבואה ולא תורה דלא בשמים היא.

ובמדרש רבה (וזאת הברכה פר' יא) איתא, וזאת הברכה הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך, תחלה מברך ואח"כ קורא, ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואח"כ קרא, אמר ר"א איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה ולא אמר בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה באלו שהן עושין את דברי תורה. ויש לדון למה אנו אומרים ברכות אחרות ולא מה שבירך משה. ואולי לאחר שברכת משה רבינו ע"ה היתה אשר בחר בתורה, דבחירה עולה על החביב לפניו, וכיון שבחר בנו מכל העמים, גילוי חביבותו בנו הוא בתורה שבחר בה. ואולי יש להוסיף דכיון שקידש את התורה, הרי שהתורה בידינו אימתי בשעה שנהיה אנו קדושים. כמו שאנו אומרים קדשנו במצוותיך, ואז ראויים אנו לותן חלקנו בתורתך.

ועכ"פ מבואר במדרש שבירך משה על התורה, ויש לדון אם היה צריך לברך כל יום, או שכיון שלא היה ישן הסתפק רק בברכה אחת לפני שהתחיל ללמוד. ואולי ברכת התורה יש לברך על כל התורה ולא על חלקה, וביום הראשון רק החל ללמוד את התורה וא"כ כיצד יברך על התורה, ומאידך ניתן לומר שכל אות ומילה שלמד משה רע"ה באותו זמן זה כל התורה, וע"ז בירך. ועוד דכל התורה עניין אחד הוא. ועוד יש לדון מתי בירך משה רבינו ברכת התורה, קודם שיצא מפי הגבורה, או לאחר שיצאו המלים מפי הקב"ה, לכאורה רק לאחר שיצאו מפי הבורא דרך מסירה למשה רבינו ע"ה, דיש חלות על מה לברך. גם לא בשמים הוא לפני שיצא מפי הקב"ה.

ולפי דעת הגר"א ודעימיה המובאים לעיל שבלא ישן א"צ לחזור ולברך, משמע כי משה רבינו ע"ה שלמד תורה מפי הגבורה מ' יום ומ' לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, הרי שבאותה ברכה ראשונה שבירך המובא במדרש וזאת הברכה, הספיק למ' ימים, ושוב לא בירך ברכת התורה. והברכה שבירך הי' על לימודה ועשייתה, כמו שכתב ורצה בעושיה, ולכאורה לא בירך לבסוף בסיומו כשהוריד את התורה ביום הכיפורים.

ואצל אברהם אע"ה שלמד את התורה משתי כליותיו (בראשית רבה סא, א), יש להסתפק האם זוהי תורה שצריך לברך עליה ברכת התורה, ומסתבר שזו תורה שכלית ולא דרך קבלה ומסירה שרק עליה יש לברך. וכן מסתבר שנח לא בירך על ז' מצוות בני נח שקבל מהקב"ה שאינו נחשב לתורה. ועדיין יש להסתפק בתורה שלמדו האבות אצל שם ועבר, האם היו חייבים עליה בברכת התורה, או שיש לברך רק על התורה שניתנה לכל ישראל מפי הגבורה באמצעות משה רבינו ע"ה.