ברכות

ח' ע"א

הרב שלמה שטנצל זצ"ל :

תרגום אם נחשב כתורה עצמה או שהוא רק מפרש את התורה

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון.

וברש"י מפרש שצריך לקרות אפילו עטרות ודיבון שאין בו תרגום, שבמקום שאין תרגום צריך לקרות ג' פעמים את המקרא. אמנם התוס' חולקין, שבעטרות ודיבון לא יקראו את המקרא ג' פעמים אלא שיקראו את התרגום ירושלמי שיש על אותו פסוק. והרא"ש (סי' ח) כתב, שבמקום שאין תרגום כלל א"צ לקרות את המקרא ג' פעמים וסגי בב' פעמים. ובדברי הרמב"ם מבואר כדעת רש"י, דכתב בהל' תפילה (פי"ג הל' כה), אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור.

ונראה בסברת מחלקותן בגדר התרגום, דרש"י סובר שהתרגום נחשב כקורא בתורה שהתרגום נאמר למשה בסיני, ובאמת למשלים פרשיותיו עם הציבור צריך לקרות ג' פעמים, ורק כשקורא את התרגום נחשב ג"כ כקריאה, ולכן במקום שאין תרגום צריך לחזור ולקרות את המקרא פעם שלישית. אבל הרא"ש סובר שצריך לקרות ב' פעמים, ומה שקורין את התרגום הוא רק להבין את המקרא. וכן מבואר בהמשך הרא"ש שהביא בשם יש מפרשים דה"ה לכל הלועזות לעז שלהן הוי כמו התרגום, כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש ואם כן ה"ה לעז למכירין בו. וכתב ע"ז הרא"ש דלא נהירא לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף (מגילה ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא, ונראה שהקורא בפי' התורה יוצא בו ידי תרגום כיון שמפורש בו כל מלה ומלה, עכ"ל. ומבואר בדבריו שהתרגום הוא רק משום שמפרש את המקרא, וניתן לצורך עמי הארץ, ורק מ"מ מסיק הרא"ש דעדיף משאר לעז כיון שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא. ולדברי הרא"ש נראה שאם שאינו מבין את התרגום אין כל מעלה לקרותו.

ובהג' מיימוניות כתב ע"ד הרמב"ם וז"ל, וכתב בעל הסמ"ג שדן לפני רבותיו שהפירוש מצוה יותר מן התרגום והודו לו, וי"מ ה"ה ללעז, ולא נראה לר"י, וכן אמר רב עמרם שהשיב רב נטרונאי גאון דוקא תרגום זכה שניתן בסיני כדמשמע פ"ק דמגילה ופרק אין בין המודר, עכ"ל. ומבואר שלדברי ר' נטרונאי גאון יש להעדיף את התרגום לפי שניתן בסיני, אף שהוא מבין יותר בשאר פירושים. ולכאורה נראה מזה שסובר שהחיוב לומר תרגום אי"ז מדין פירוש על המקרא וכמ"ש הרא"ש, אלא הוא דין קריאה בפ"ע, ולכן עדיף התרגום שניתן בסיני שנחשב כמו שקורא בתורה שבכתב. ובשו"ע (או"ח רפה, א-ב) כתב, אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, אפילו עטרות ודיבן. אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י. ומשמעות דבריו שסובר שהמעלה של תרגום הוא משום שהוא פירוש על המקרא, ולכן יש מעלה בלקרות פירוש רש"י ולא לקרות את התרגום.

ורבינו יונה (ד: מדה"ר) הביא בשם הרב נר"ו, שפסוקים אחרים שאין להם לא תרגום אונקלוס ולא תרגום ירושלמי, אפשר שיאמר אותם ב' פעמים, ואפשר שצריך לומר אותם ג' פעמים. והוא המחלוקת הנזכרת דשמא התרגום נחשב כמו מקרא, וא"כ באין לו תרגום צריך לומר את המקרא ג' פעמים. ובהמשך דברי רבינו יונה הקשה על פירש"י את מה שהקשו התוס', דאמאי נקט עטרות ודיבון הרי יש פסוקים אחרים שאין להם תרגום כגון ברכת כהנים. והמחצית השקל (סי' רפה ד"ה עטרות) הביא דברי השל"ה שהקשה דלפנינו יש תרגום על הפסוקים של ברכת כהנים, וכתב ע"ז דאולי התרגום אינו מקובל מסיני, וע"כ יקרא המקרא ג"פ בברכת כהנים, וגם אולי התרגום מקובל מסיני על ברכת הכהנים ולא היה בימי רבינו יונה, ולכן יקרא גם התרגום של ברכת כהנים, ע"כ. והיינו כאמור שיש צד להעדיף את התרגום כי נחשב כמו תורה מסיני, אבל על הצד שלא נאמר למשה הוה רק כמו שאר פירושים, ולאותו צד יש להעדיף את המקרא, ולכן מסיק במחצית השקל שצריך גם לחזור פעם שלישית על המקרא וגם לקרות התרגום מספק.

ובזה יש לתלות מחלוקת הפוסקים בהולך בדרך ואין מצוי בידו אלא מקרא ללא תרגום, דדעת המגן אברהם (רפה, ד) שיקרא ב' פעמים מקרא ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא, אמנם יש חולקין ומצריכין לקרות ג' פעמים מקרא. דהמגן אברהם סובר שהוא מדין פירוש על הפסוקים, ולכן אם אין לו תרגום א"צ לקרות פעם שלישית את המקרא. אמנם החולקין סוברים שמה שצריך לחזור על התרגום הוא משום שיש בו ג"כ דין קריאה, וא"כ באין לו תרגום צריך להשלים את הקריאה ע"י מקרא. וקצת צ"ע מה הענין להשלים ג' פעמים את הפרשה, ושמא הוא מדין חזקה, ולמה לא אמרו ד' פעמים, כמו שמצינו בשונה את פרקו שצריך להיות ד' פעמים.

ועי' בביאור הלכה (סי' רפה) שהביא דברי הגהות מיימוני הנ"ל, וכתב שכל מה שכתב רב נוטרונאי גאון להעדיף את התרגום הוא רק כנגד פירוש אחר של לעז, דבזה יש עדיפות לתרגום שנאמר בסיני. אבל אפשר דמודה דהפירוש שמפרש את הענין יותר מתרגום עפ"י יסודות של חז"ל חשיב טפי מהתרגום שניתן בסיני, ומסיק ע"ז "היוצא מדברינו דאין לנו פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפירוש רש"י". והיינו שסובר בדעת רב נוטרונאי שהעדיפות שיש לתרגום הוא משום שהוא הפירוש המוסמך ביותר על התורה, ולא כדברינו לעיל שהוא נחשב כמו מקרא, ולכן מסיק שפירוש רש"י שמיוסד עפ"י חז"ל עדיף טפי. אלא דצ"ע דבריו, דהא מצינו בפוסקים שבאין לו תרגום צריך לחזור על המקרא ג' פעמים, והוא כמו שנתבאר שהתרגום נחשב כמו מקרא, ולכן באין לו תרגום צריך לחזור ולקרות את המקרא פעמים שלישית. וא"כ ודאי שעדיף לקרות את התרגום שנחשב כמו מקרא טפי מפירושו של רש"י שאף שמפרש את הפסוקים אינו נחשב כמו מקרא. ועי' ברי"ף בנדרים פרק רביעי (יז. מדה"ר) שהביא בשם הירושלמי וז"ל, ירושלמי ראה למדתי וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם, יכול אף על מקרא ותרגום כן, ת"ל חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום. ומבואר שהתרגום יש לו דין מקרא ומותר ללמדו בשכר, ואינו כתורה שבע"פ שמותר ללמד רק בחנם. [וע"ע משנ"ת במס' מגילה כז.].