עשו בא עם ארבע מאות איש
"וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו” (בראשית לב,ז). '"באנו אל אחיך אל עשו" – שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו' (רש"י). עשו יוצא לקראת יעקב למלחמה עם ארבע מאות לוחמים עמו, התורה מספרת זאת כעובדה, אולם מדוע עשו לקח עמו דווקא 400? אולי רמז עשו כעין המסופר על הנעשה בחורבן הבית: 'דא"ר אחא בר' חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב (יחזקאל ט, ד): "ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה" וגו'. א"ל הקב"ה לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבש"ע, היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. אמר לפניו: רבש"ע, אם לפניך גלוי, להם מי גלוי? והיינו דכתיב (יחזקאל ט, ו): "זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו", וכתיב "ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית". תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי, אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו' (שבת נה,א). שכך בא עשו לרמז שאמנם יעקב שמר את כל התורה, כמו ששלח לו יעקב: "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב,ה), 'דבר אחר: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר: עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים' (רש"י), שלכן לא יכול להזיקו; אולם אולי עדיין יכול להזיקו בשל שלא מיחה במישהו בביתו (שהיו לו אנשים רבים), ולכן בא עם מספר לוחמים כנגד האות ת' (כמו שנעשה בחורבן סימון באות ת' להיזק) שהיא 400 בגימטריה. אולי באות ת' מתגלה על צדיקים ורשעים: 'ומ"ש תיו? אמר רב: תיו - תחיה, תיו - תמות' (שם). 'תיו תמות – לרשעים' (רש"י). כך גם רמז עשו, שמצד אחד בא עם ת' כדי להזיק ליעקב, אולם חשב בדעתו שאם בכ"ז לא ימצא נקודת חובה ליעקב אז יהפך מ'תמות' ל'תחיה', ולכן אז אותם ארבע מאות לא יהיו להריגה אלא למסדר כבוד לכבוד יעקב, כפירוש הרשב"ם שהאנשים זה לכבוד: '"באנו אל אחיך אל עשו" – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, "וגם" הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" – לכבודך, זהו עיקר פשוטו. וכן: "גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו" (שמות ד,יד)' (רשב"ם). אולי אפשר כרמז שרמז עשו שבא להזיק ליעקב מכח שנאמר לאברהם על זמן של רעה של ארבע מאות שנה מהולדת יצחק: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו,יג). '"כי גר יהיה זרעך" – משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה' וכו' (רש"י). לכן בא עכשיו עשו ומגלה שזהו בתוך הזמן של הארבע מאות שנה ולכן יגלה כאן (שלא כפשוטו שההיזק יהיה בזמן שיהיו בגלות, אלא) - "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", שזה אצל לבן, ואז כשיחזור "ועבדום וענו אתם", בתוך הזמן הזה של "ארבע מאות שנה", שהוא יפגע כך ביעקב דרך גילוי זה שימשוך מזה כח להזיק ליעקב. לכן בא עם ארבע מאות כגילוי לזמן הזה שיתן להם כח. אולי זהו שמובא במדרש קשר למצרים אצל עשו ושמכח זה יזיק ליעקב: 'רבי לוי אמר: הלך ונטל אגרומי ממצרים, אמר: אין יכילנא ליה הא טב; אם לאו, אנא אימא ליה: אייתא מכסא. ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה' (ב"ר עה,ז). אולי בא עשו לרמז שבא להזיק ליעקב מכח כיבוד הורים שהוא עשה ויעקב לא עשה, שמזה חשש יעקב: 'ד"א: "וַיִּרָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ". אמר ר' יהודה בר ר' עילאי: לא היא יראה, לא היא צרה. אלא: "וַיִּרָא" - שלא יהרוג, "וַיֵּצֶר לו" - שלא יהרֵג. אמר: "אם הוא מתגבר עלי - הורגני, ואם אני מתגבר עליו - אני הורגו". הדא הוא: "וירא" - שלא יהרוג. "ויצר לו" - שלא יהרג. אמר: כל השנים הללו יושב בארץ ישראל - תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י! כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו - תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם!' וכו' (ב"ר עו,ב). לכן מרמז עשו שיעקב התבטל מכיבוד הורים בעשרים שנה שהיה אצל לבן (הוא לא מחשיב את י"ד השנים שישב יעקב בבית מדרשו של עבר, כיון שלמד תורה אז לא יענש על אי כיבוד הוריםֿ [כמו שלא נענש בניתוק מיוסף]: 'אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש' וכו' [מגילה טז,ב]), ואילו הוא באותן שנים כיבד הורים, ולכן עשה חישוב של כוחו בזה נגד יעקב; וחישב עשרים שנה כפול עשרים שנה – שהרי זה גילוי כפול, שהרי זה גם שיעקב התבטל מכיבוד הורים וגם שעשו קיים כיבוד הורים. לכן בא עם ארבע מאות איש כגילוי מכח כיבוד הורים להזיק ליעקב. או שבא מכח ישיבת א"י, כמו חשש יעקב (כמו שאומר המדרש; ב"ר שם), וא"י היא ארבע מאות פרסה (רש"י; במדבר יג,כה), ולכן בא עם ארבע מאות איש כגילוי שבא מכח א"י להזיק ליעקב. אולי גם ידע עשו שאינו יכול לעמוד נגד כח יוסף שהוא שטנו: 'ולמה "עם לבן גרתי ואחר עד עתה"? שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, אבל עכשיו נולד שטנו של אותו האיש; דא"ר פנחס בשם ר"ש בר נחמן: מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט, כ): "אם לא יסחבום צעירי הצאן", ולמה קורא אותן צעירי הצאן? שהם צעיריהם של שבטים' (ב"ר עה,ה). לכן רמז עשו שהוא בא לפגוע באחרים, בניתוק מכח יוסף (ובנימין, אלא שהוא עדיין לא נולד), שהרי אחיו ימכרוהו כך שיתגלה ניתוק ביניהם, ולכן מכח זה יכול להזיק לשאר בניתוק מכח יוסף שנגדו. לכן הביא ארבעה מאות איש כרמז לפגוע בבית יעקב, שהוא מתגלה בבית שהקים יעקב שזהו הבית שהקים עם ארבעת נשיו, ולכן זהו גילוי של 4 בגילוי של יעקב בהקמת ביתו (כגילוי נשיו) ובגילוי של 10 כנגד שאר השבטים, כרמז שלא מתחשב ביוסף שהוא נולד הבן האחד עשרה, שכך זהו 40, ועשו נופל בידי "צעירי הצאן", הצעירים של השבטים, ולכן מגלה שהוא בהיפוך מתגלה כגדול, ולכן מגדיל שזהו עוד פי עשר (כגילוי הגדלה, שעשר זהו הגדלה - מאחדות לעשרות, ומעשרות למאות), וזהו שיוצא ארבע מאות (40X10); שאיתם הלך להזיק כמה שיוכל ליעקב. אולי גם עשו האמין לגמרי לברכות יצחק (ראה 'תורת המקרא' "וישלח", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולכן יודע שכדי להזיק ליעקב צריך שיהיה פגם ביעקב ואז יתגלה ברכת אביו: "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (בראשית כז,מ). '"והיה כאשר תריד" – לשון צער, כמו (תהלים נה): "אריד בשיחי". כלומר: כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, "ופרקת עלו" וגו'' (רש"י). לכן רומז עשו שבא מכח ברכות יצחק, שאם יוכל (וימצא שעברו ישראל על התורה) הוא יזיק ליעקב; לכן רמז ב-ת' כרמז לברכות יצחק שנאמרו בלשון הקודש שבהם יש עד האות ת', ולכן רומז לאותיות (כעין הגילוי של האות ת' בחורבן כרמז לכלל האותיות: 'אמר ר' שמואל בר נחמני: אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו' [שבת נה,א]), וכן כראש התיבות של "תריד" שיוכל למרוד ביעקב, ו"(על חרבך) תחיה" שכוחו בחרב, שכך יצא לקראתו בחרב בניסיון להזיקו אם יוכל.



