המלאכים בסולם באו להזיק ליעקב
"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך” וגו' (בראשית כח,יב-יג). '"עולים ויורדים" – עולים תחלה ואח"כ יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו. "נצב עליו" – לשמרו. "ואלקי יצחק" – אע"פ שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלקי פלוני, משום שנאמר (איוב טו): "הן בקדושיו לא יאמין", כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא בבית, והרי הוא כמת, ויצר הרע פסק ממנו (תנחומא). "שוכב עליה" – קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו (כד' אמות שזה מקומו של אדם)' (רש"י). 'תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכוניה. מיד (בראשית כח, יג): "והנה ה' נצב עליו", אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו. (בראשית כח, יג) "הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו', מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו' (חולין צא,ב). 'בדיוקנו של מעלה – פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב. בעו לסכוניה – מחמת קנאה. נצב עליו – לשמרו. שמניף על בנו – במניפה להצילו מן השרב. מאי רבותיה – ארבע אמות משכבו הבטיחו לתת לבניו. שתהא נוחה ליכבש לבניו – כד' אמות' (רש"י). 'בעו לסכוניה – כלומר דמות דיוקנו החקוק בכסא הכבוד כביכול יהא למטה?! [ולכן] בעו לסכוניה' (רבנו גרשום). המלאכים שהיו בסולם באו לסכן את יעקב כיון שראו את דמותו כדמות אדם שבמרכבה, ולכן ה' הגן עליו. אולם לכאורה המלאכים יודעים שיש את דמות האדם במרכבה אז מה קרה עכשיו שדווקא עכשיו פתאום קנאו או התנגדו שיהיה כדמותו בארץ? בפשטות כיון שיעקב נמצא עכשיו במקום המקדש, שהוא מכוון כנגד של מעלה ('אמר רבי שמעון בן יוחאי: זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך" (שמות טו, יז)' [תנחומא "פקודי" אות ב]), לכן במקומו למטה הוא כעין מחובר ללמעלה, ולכן עכשיו המלאכים רואים את החיבור ביניהם כשנמצאים למעלה ולמטה, שעד עכשיו לא קישרו בין הדברים. אולי כרמז שה' אומר ליעקב: “אני ה' אלקי אברהם" וגו', שמזה הבין יעקב כשהתעורר מחלומו שהוא נמצא בבית אלקים, שזה משום שה' היה נגלה לאבות בשם א'ל שד'י ולא הויה, וכאן נאמר לו שם ה' ולכן הבין שזה בשל שהמקום גורם, כיון שהוא בית ה', ולכן יש בו גילוי של שם הויה כלעתיד לבא; כך מסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “ויצא" אות ב). לפי זה אולי נרמז כאן שה' ניצב עליו לשמרו מהמלאכים ואז אומר לו את שם ה', כרמז שלכן היה צריך להגן עליו כיון שהמקום הוא בית ה' ולכן מחובר ללמעלה (כעין לעתיד לבא שיתגלה בעולם שם ה' בשלמות כעין למעלה), ולכן היה צריך להגן עליו. וזה בשל שהוא מופיע במרכבה, שזה נרמז ב"נצב עליו" כעין רמז כנגד ה' על מרכבתו, ובמרכבה (שעליה ה') יש את דמות יעקב בדמות של פני אדם. אולי אפשר ע"פ רבנו גרשום שהתנגדו שדמות של מעלה תהיה למטה, לכן נגלה בשם הויה כעין לבטא שלאבות היה נגלה בשם א'ל שד'י ולא הויה, וכאן מתגלה בשם הויה כעין לעתיד לבא כשהעולם יהיה מתוקן, אולם בנתיים העולם אינו מתוקן ולכן לא הסכימו שהדמות של מעלה תהיה למטה. (והמלאכים היו על הסולם שמרמז על מתן תורה [ב"ר סח,יב], כעין גילוי שאנו קשורים לתיקון העולם ע"י קיום תו”מ, עד שהעולם יתוקן לעתיד לבא, אולם בנתיים העולם אינו בדרגה זו). אולי אפשר עוד שגם שידעו המלאכים קודם על הדמות שבמרכבה בכ"ז עד עכשיו לא יכלו לעשות כלום, ולכן התעלמו מלהשוות ביניהם. אבל עכשיו שיעקב יוצא לחו"ל, שזהו שהמלאכים עולים ויורדים, שמתחלפים בין מלאכי א"י וחו"ל, שבחו"ל ההגנה היא נמוכה יותר; ובפרט שיציאה לחו"ל יכולה להביא על האדם קטרוג חמור עד כדי עונש מוות, גם כשמותר לו לצאת לשאת אשה (כסיבת יציאת יעקב לחו”ל), שנאמר בגמ' על יציאה מהארץ ברעב שזה מותר אבל יכול להביא לסכנת מוות (ב"ב צא,א) והרמב"ם מביא זאת להלכה: 'אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם, ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב … ואף על פי שמותר לצאת, אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כלייה למקום' (הל' מלכים ה,ט). לכן דווקא עכשיו כשיעקב בא לצאת לחו"ל היה בזה פתח למלאכים להזיקו, ולכן עכשיו התייחסו לדמות של מעלה ובאו להזיקו בשל קנאה או התנגדות שיהיה בארץ. נראה שלכן יעקב שם את האבנים תחת ראשו, שזה כדי להגן על עצמו מסכנה (רש”י), וכן כגילוי שאוהב ומכבד את מקום המקדש (כמובא בצרור המור) ואת א"י (כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, ב'מעשי אבות ב', 'תהליך גאולתנו בדברי ה' ליעקב ובמעשיו'), שזהו כגילוי שידע שכיון שיוצא לחו"ל יכול להסתכן ולכן הגן על עצמו פיזית ופעל רוחנית להראות שהוא מחובר לא"י ולמקום המקדש (שהוא פסגת א"י ומגלה שכל הארץ קדושה), כהדגשה שלא רוצה להתרחק מקדושת הארץ (שמתגלה בא"י ובפרט במקום המקדש כשיאו, שלכן ה' קיפל את כל הארץ תחתיו שם, כגילוי שזה פסגת א"י, וזה קשור לחיבור לא"י שכך יכבשו בניו כהמשכו), ורוצה שמעלת הארץ אליה מחובר בכל ליבו תשפיע ותגן עליו (שכך באבנים יש כח פיזי ורוחני להצלה). (לכן ה' אומר ליעקב "אלקי אברהם" וגו', שמיחד שמו עליהם, כרמז שזה קשור ליחוד שם ה' שחל עלינו בהיותנו בא"י שהיא מקום הקדושה, מקום החיבור לשכינה; ולכן גם מקום של קיום תו"מ שעיקרה דווקא בא"י [ספרי “עקב”, מג], ולכן הסולם מתגלה כנגד קבלת התורה בסיני).



