'וידוע שהמלחמה וכבישת עיירות לא יהיו אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול, כמה שנאמר (במדבר כז-כא): ''ולפני אלעזר הכהן יעמוד'', ולכן פרסום אלו כלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה שתתלה בקרבנות או בעבודות או במיתת בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או במלחמת הרשות לא אצטרך לומר בה: זאת לא תתחייב אלא בפני הבית, אחר שזה מבואר לפי מה שזכרנו' (ספר המצוות, שורש יד). לפי הנוסח שלנו הרמב"ם אומר שמלחמה חלה דווקא כשיש ביהמק"ד, וזה מדובר על מלחמת רשות; אולם יש נוסחים שנאמר בהם גם מלחמת מצוה בנוסף למלחמת רשות. אלא שקשה לומר שמלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר תחול רק כשיש מקדש, וכי בלי מקדש אין דין להגן על ישראל? לכן הסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('משיב מלחמה - א', 'מלחמות ישראל בזמן הזה לאור ההלכה') שזה לא נאמר על מלחמת עזרת ישראל מיד צר אלא על שאר מלחמות מצוה, וכן העמיד מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('בחיל וברוח' שער א פרק ד), והראיה שבשו"ע (שהוא מביא רק דברים שחלים בזמננו) מביא את הדין של מלחמה להגנה, בהקשר ליוצאים בשבת להילחם נגד 'עכו"ם שצרו על עיירות ישראל ... באו על עסקי נפשות, ואפילו סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת' וכו' (שו"ע או"ח שכט,ו), הרי שזה חל גם בזמננו (ואף אם נאמר שבכ"ז הרמב"ם חולק, אנו פוסקים ע"פ הכרעת השו"ע). אלא שלכאורה מניין לרמב"ם שאין לעשות מלחמה בלא מקדש? אלא שאולי למד שדווקא לעניין מלחמה נגד שבעת העממין זה חל דווקא כשיש מקדש, כיון שנאמר בהקשר ליהושע "ולפני אלעזר הכהן יעמוד", כך שזה מדבר על מלחמת מצוה נגד שבעת העממין, שדווקא אז יש דין שיהיה מקדש (משכן אצל יהושע), אבל במלחמת מחיית עמלק ועזרת ישראל מיד צר (וכיבוש הארץ [אמנם במלחמת שבעת העממין גם נעשה כיבוש הארץ, אלא שאלו שתי מצוות שונות, שאפשר שימחו בלי לכבוש את השטח של א"י כולה, אלא רק ברצון להילחם וללכת, וכן אפשר שיכבשו את השטח וישלטו בלי למחות את העממין. ובכ"א לרמב"ם זו שאלה האם בכלל יש לו מלחמת מצוה לכיבוש הארץ...]) שלא נאמר זאת אז אין דין שיהיה מקדש (אולי כיון שיוצאים למלחמה להשמדת עם שלם, שאותו העם יכול להפטר מהשמדה ע"י כניעה או שיצא לחו"ל אז לא ראוי לצאת להילחם להשמידו בלא לשאול קודם באורים ותומים). או שאולי אפשר שהרמב"ם דיבר על מלחמת מחיית עמלק, שכשבנ"י נכנסו לארץ התחייבו בשלוש מצוות לפי הסדר: 'שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ולבנות להם בית הבחירה, שנאמר: "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה). מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר: "אותי שלח ה' למשוחך למלך . . . ועתה לך והכית את עמלק"' וכו' (הל' מלכים א,א-ב). ממילא אולי סבר הרמב"ם שיש חשיבות שיהיה מלך קודם למלחמת עמלק, כיון שהוא זה שיצא להילחם בעמלק כמלכות ישראל שבראשו המלך, וכיון שהרמב"ם הגדיר שם (בשורשים) שדינים הקשורים 'בנביא ומלך' נעשה דווקא בפני הבית אז ממילא גם מלחמת עמלק שצריכה להיעשות ע"י מלך זה חל דווקא בזמן הבית שאז דיני המלך תקפים. או אולי שברמב"ם לא היה רשום מלחמת מצוה, אלא שזה טעות של המעתקים שראו שרשום קודם: 'וידוע שהמלחמה וכבישת עיירות' וכו', וחשבו שמלחמה הכוונה לכל סוגי המלחמות, ולכן הוסיפו בהמשך גם מלחמת מצוה כדי שלא ידייקו שדווקא מלחמת רשות לא יוצאים אבל במלחמת מצוה כן יוצאים גם שלא בזמן הבית; אלא שזה טעות שלהם, שהרמב"ם התכוון מלחמת הרשות בדווקא כמו שאומר שזה במלך וסנהדרין וכו' שזה חל דווקא במלחמת רשות ('מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת. אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד' [הל' מלכים ה,ב]), וכך גם דייק ואמר במפורש בהמשך דווקא במלחמת רשות (כמו רוב הנוסחים); ולכן מובן שלא אמר בהלכות מלכים שצריך ביהמ"ק במלחמת מצוה (שביד החזקה הרמב"ם מפרט ולא מקצר כמו בספר המצוות ולכן היה עליו לומר זאת במפורש). ומה שאמר: 'המלחמה וכבישת עיירות' שנשמע כאילו אלו שני דברים (שבא לרבות גם מלחמת מצוה בנוסף לכיבוש ארצות [עיירות] במלחמת רשות), הכוונה בשניהם למלחמת רשות, שיש לה שני עניינים: 'כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו' (הל' מלכים ה,א), שכך אמר 'המלחמה' שזהו 'להרבות בגדולתו ושמעו' כמלך חזק שמנצח במלחמותיו, 'וכבישת עיירות' זהו 'להרחיב גבול ישראל'. אולי אפשר (בדוחק) שהרמב"ם התכוון בדבריו: 'לא אצטרך לומר בה זאת לא תתחייב אלא בפני הבית' לא כמו המובן הפשוט שאין דין כזה בזמן שאין מקדש, אלא שדברים אלו שייכים לזמן הגאולה ולא לימנו, שהרי נביאים היו גם כשהמקדש היה חרב (יחזקאל) אלא כוונתו שזה לא לזמננו, וזה דבר פשוט שהרוב יודעים, שלכאורה מילא קורבנות זה ברור לכולם אבל בדין נביא ומלך זה לא ידוע לכולם שזה תלוי במקדש, אז כיצד אומר שזה ברור לרוב האנשים? אלא כוונתו שלכולם ברור שבימנו זה לא חל ('לא תתחייב' – לא תחול בפועל, ולא שלא חל מצד הדין), שכל אלו לא שייכים בזמן הגלות, אבל לא שהמקדש מעכב, ממילא בימנו זה כן חל. ובזה מובן שע"פ ההלכה מקריבים אע"פ שאין בית (הל' בית הבחירה ב,ד), אז איך אומר כאן שאין הקורבנות חלים בלא המקדש? אלא כוונתו שכעקרון בזמן הגלות זה לא שייך כל אלו, שאין לנו אפשרות פיזית לקיים קורבנות ומלכות, ואין נבואה וכו'.