"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח,א-ח). 'דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה. בשכר "חמאה וחלב" זכו למן, בשכר "והוא עומד עליהם" זכו לעמוד הענן, בשכר "יוקח נא מעט מים" זכו לבארה של מרים' (ב"מ פו,ב). 'זכו לשלש – שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן. זכו לעמוד ענן – עומד עליהם תמיד, כדכתיב (במדבר יד): "ועננך עומד עליהם"' וכו' (רש"י). בזכות מעשי אברהם בהכנסת האורחים שעשה למלאכים זכו בנ"י במדבר למתנות כנגדם. אברהם קיבל את המלאכים באלוני ממרא בזמן שה' עשה את היום חם ביותר כדי שלא יבואו אורחים לאברהם: “וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום" (יח,א), '"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום", מאי כחום היום? אמר רבי חמא בר' חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם; הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים' (ב"מ שם), כך שיש כאן גילוי של השכינה שבאה לאברהם ושהיום חם ביותר ולכן האנשים לא מסתובבים בחוץ, שזה כעין מדבר שחם מאוד ולכן אנשים לא מסתובבים שם סתם כך, שכך גילוי השכר ניתן בזמן שישראל היו במדבר; ובמדבר היו תחת כנפי השכינה, שהיה גילוי שכינה תדיר, שזהו כעין שה' בא לבקר את אברהם. המן ירד לישראל ב-40 שנות הליכתם במדבר (אמנם בפועל רוב הזמן לא הלכו ממש), שזהו כעין שהמלאכים באו לאברהם בזמן הליכתם בדרך. המן בא בזכות שאברהם הביא למלאכים לאכול, ונאמר שהביא: “ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם" (פס' ח), שאלו שלושה דברים שהביא, ולכן כנגדם במן התגלו כעין שלושה טעמים עיקרים בטעמו: 'כתוב אחד אומר: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", וכתוב אחד אומר (שמות טז, לא): "וטעמו כצפיחת בדבש", ואומר (במדבר יא, ח): "והיה טעמו כטעם לשד השמן", כיצד מתקיימין שלשה כתובין הללו? בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן' (שמו"ר כה,ג). כל אלו טעמים במן שהוא לחם שמימי ("ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" [שמות טז,ד]), שכך אברהם מראש אמר למלאכים שיביא רק לחם: “ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" (פס' ה), ובפועל הביא שלושה דברים (שטעמם שונה), שזהו שבלחם – במן עצמו מתגלים שלושה טעמים. הטעמים משתנים ע"פ הגילאים, אולי זה כנגד שאברהם הגיש אוכל לשלושה מלאכים, ואף נתן חשיבות מיוחדת לכל אחד מהם, שהכין שלוש לשונות בחרדל שזהו מאכל חשוב (ואף שחט שלושה פרים בשביל זה, אע”פ שמצד הכמות שאוכלים יכל להביא להם בשר מפר אחד, מחלקיו השונים, שזה מעל ומעבר לכמות שהם יכולים לאכול, אלא שנתן לכל אחד מהם לשון בחרדל שזהו מאכל חשוב ביותר, ולכן היה צריך שלושה פרים): '(בראשית יח, ז) "ואל הבקר רץ אברהם", אמר רב יהודה אמר רב: "בן בקר" אחד, "רך" שנים, "וטוב" שלשה … ולמה לי תלתא, תסגי בחד? אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל' (ב"מ שם). 'לשונות בחרדל – מעדן מלכים ושרים הוא' (רש"י). לכן התגלה כנגד זה במן שלושה טעמים, וזה ע"פ הגילאים כעין כנגד ששלושת המלאכים אינם בדרגה אחת, אלא שונים בדרגתם: 'תניא: שלשה שהיו מהלכין בדרך. הרב באמצע, גדול בימינו וקטן משמאלו. וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו' (יומא לז,א). כך כעין כנגד שהמלאכים היו אחד מעל השני במעלתם, כך גם כעין זה התגלה בטעמי המן שזה משתנה ע"פ הגילאים בבנ”י, כעין שהם אחד מעל השני בגילם (ואף כמה שגדול יותר בגילו כך גם נחשב גדול יותר במעלתו). (אולי טעם שמן כנגד "חמאה" שזהו שמן החלב ['"חמאה" – שומן החלב שקולטין מעל פניו' (רש"י)]. טעם דבש כנגד "חלב", ששניהם נאמרים יחד כטעם טוב בפה: “דבש וחלב תחת לשונך" [שה"ש ד,יא]. טעם לחם כנגד בשר שזה עיקר האוכל כעין שהלחם הוא עיקר האוכל. אולי גם כנגד שלוש לשונות בחרדל, שהלשון עצמה זהו העיקר כעין הלחם שהוא העיקר במן [שהמן נחשב לחם], ואת הלשון מטגנים בשמן ולזה מוסיפים את החרדל [או בצליה מושחים את הלשון בשמן וחרדל], שכך טעם שמן כנגד השמן, והחרדל נותן טעם חזק וטוב כעין שפועל טעם הדבש, ולכן כנגדו טעם דבש [וכן שניהם רוטב למאכל]). במעשה כאן התגלה שאברהם היה אוכל חולין בטהרה: 'כתיב (בראשית יח, ו) "לושי ועשי עוגות", וכתיב (בראשית יח, ח): "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר", ואילו לחם לא אייתי לקמייהו! אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה' (ב"מ פז,א). שזהו כעין המן שהיה אוכל גשמי, כעין חולין, אבל ירד משמים, ממקום טהרה כך שזה כעין מאכל חולין בטהרה. אולי במאכלים שאברהם הביא – הפר נמצא במרחק מהבית (שרועה בשדה), החלב נחלב ברפת שזה קרוב לבית, ואת החמאה מכינים בבית; כך כנגד זה המן ירד בשלושה מקומות שונים ע"פ מעלת האדם (כעין שכל מאכל מתגלה לפי מקומו השייך בו, כך ניתן לאדם ע”פ מקומו השייך לו לירידה כראוי למעמדו): 'כתיב (במדבר יא, ט): "וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו", וכתיב (שמות טז, ד): "ויצא העם ולקטו", וכתיב (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו", הא כיצד? צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו' (יומא עה,א). '"ירד המן עליו" – אלמא בתוך המחנה יורד, וכתב: "ויצא העם ולקטו" יציאה מחוץ למחנה משמע, וכתיב: "שטו" משמע למקום רחוק, כמו: "משוט בארץ" (איוב א)' (רש"י). שכך כנגד הפר ירד במקום רחוק (כמו הפר שנמצא באחו\בשדה רחוק מביתו של האדם); כנגד החלב שנחלב ברפת, שזה מקום קרוב אבל לא בבית מגורי האדם עצמו, כנגד זה ירד מחוץ למחנה (שבמחנה גרים האנשים); כנגד החמאה שהיא נעשית בתוך הבית כך ירד בתוך המחנה עצמו, שזה מקום מגורי האדם, שירד על פתח הבית. בזכות שאברהם עמד ושרת את המלאכים זכו ישראל בעמוד הענן שעומד עליהם תמיד. עמוד הענן היה מקדים דרך שלושה ימים יחד עם ארון הברית [עם הלוחות השבורים] (תוספתא סוטה ד,א), כעין שאברהם עמד ושרת שלושה מלאכים (כך שלושה ימים); ועשה עמם חסד, והתורה כולה חסד (“תורת חסד" [משלי לא,כו]), שכך עמוד הענן הלך יחד עם ארון הברית שבו התורה (לוחות הברית הראשונים – השבורים); ואברהם עמד לשרתם תחת העץ: "והוא עמד עליהם תחת העץ" (יח,ח), כעין רמז לתורה – "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג,יח), שכך עמוד הענן הלך יחד עם ארון הברית. בזכות שאברהם נתן להם מים זכו ישראל לבאר מרים שנתנה מים, אולי גם אברהם נתן את המים כדי שירחצו את רגליהם (“יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" [בראשית יח,ד]), שכך מתגלה בבאר מרים שהיתה מתגלגלת והולכת אתם ('והיאך היתה הבאר עשויה? סלע כמין כוורת היתה, ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות' [במדבר רבה א,ב]), כעין כנגד הרגלים שהולכות בדרך. (והביא להם מים כדי לשטוף את הרגלים מאבק כיון שחשד שהם עובדי ע"ז לאבק רגליהם ['"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם". אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם?' וכו' (ב"מ פו,ב)], שזהו נתינת מים כדי לבטל ע"ז, והתורה היא היפך מהע"ז ולכן היא כביטול לע"ז ['כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי; דברים יא,כח)], שכך נתינת המים למלאכים זהו כעין רמז לתורה [ביטול ע”ז = תורה], וכך מרמז לתורה שנמשלה למים בהקשר לצמאון ישראל למים במדבר ['דתניא: (שמות טו, כב) "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים". דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א): "הוי כל צמא לכו למים". כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני, ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי, ומפסיקין ערב שבת; כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה' [ב"ק פב,א] ובאר מרים פתרה [בהמשך] את בעית הצמאון למים; ולכן באר מרים קשורה לנתינת המים ע”י אברהם).