התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת שופטים

יז,ח: כי יִפָלא ממך דבר למשפט: ש: מדוע דווקא 'יִפָּלא' ולא 'יִסָּתר' או 'יִשָּׁאל'? ת: אדם מצווה לפתור את כל שאלותיו, גם ההלכתיות והמשפטיות, בכוח שכלו וצלמו שקיבל מה'. רק במקרה חריג, כעין פלא (לכן דווקא 'יִפָּלא'), כאשר אין בידו מענה לשאלותיו, הוא מחויב לפנות אל הכהן הלוי ואל השופט ("ובאת ... ודרשת"; פסוק ט'), ואז יהיה מחויב למלא אחר הוראותיהם בלי לסור ימין או שמאל.

יז,יט: והיתה עמו וקרא בו: ש: מדוע דווקא 'והיתה' (בלשון נקבה) ולא 'והיה' (בלשון זכר)? ת: הכוונה שהתורה על כל הוראותיה ומצוותיה תהיה עם המלך כל ימי חייו, לכן 'והיתה' בנקבה. כדי שכך יהיה, צריך שספר התורה יהיה עמו, לכן כאן דווקא בלשון זכר ('בו' ולא 'בה').