"וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה"

(בראשית ב, ז)

מקובל שהכינוי "אדם" נובע מהמילה "אדמה", הואיל והאדם נברא מן האדמה.

אך מקשה על כך המהר"ל מפראג הרי לא רק האדם נברא מן האדמה אלא גם שאר החיות, ואם כך, מדוע דווקא הוא מכולם נקרא 'אדם'? (תפארת ישראל, פרק ג): "וזה שהוא נקרא 'אדם', על שהוא עפר מן האדמה. ועתה יש לשאול, וכי כל שאר הנמצאים אינם מן האדמה, שייקרא האדם בייחוד בשם 'אדם' על שנברא מן האדמה?".

עונה על כך המהר"ל: "אבל עניין האדם מתייחס ביותר אל האדמה, וזה כי האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכוח, ויש בה יציאה לפועל, כל הדברים אשר יוצאים ממנה: צמחים ואילנות ושאר כל הדברים, והיא בכוח לכל זה. וזהו עניין האדם שהוא בכוח ויוצא שלמותו אל הפועל, ולפיכך שמו ראוי לו שיהיה משתתף עם האדמה".

האדם לא רק נוצר מן האדמה, אלא בנוסף לכך יש גם מכנה משותף מהותי בין האדם לבין האדמה, ולכן הוא נקרא על שמה. ומהו אותו מכנה משותף?

האדם והאדמה הם הנבראים היחידים, ששלמותם הסופית אינה מגיעה להם באופן טבעי, אלא נדרשת עבודה ויגיעה על מנת להוציא את כוחותיהם ויכולותיהם מן הכוח אל הפועל. האדמה, מבלי שיעמלו בה, תישאר בורה וריקה, ורק אם יפתחו ויעבדו אותה כראוי, יצמח בה יבול. וכך גם האדם לא יגיע לשלמותו הסופית אם לא יעמול לפתח את הכוחות והיכולות החבויים בו.

תכונה זו אינה קיימת אצל אף נברא אחר: שהרי המלאכים, נבראים מושלמים מלכתחילה ואין בהם "פיתוח", וכן בעלי החיים כולם, זמן מועט לאחר היוולדם, מגיעים ליכולותיהם וכך נשארים עד סוף חייהם, מבלי שיוסיפו ויתפתחו בצורה מהותית.

ועל פי האמור יש ליישב שאלה ידועה - מדוע בבריאת החיות נאמר (בראשית א, כה): "וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ.. וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב", ואילו רק בבריאת האדם לא נאמר "כי טוב"? אלא שהתשובה היא על פי האמור לעיל - המיוחד באדם הוא, שהוא אינו שלם מיד עם בריאתו, אלא עליו לפתח אצל עצמו שלמות זו, ולכן לא נאמר מיד בבריאתו "כי טוב".

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/