בחג סוכות אנו מוסיפים בברכת המזון: 'הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת', למה דווקא בסוכות מזכירים את החזרת מלכות בית דוד? הוספה זו היא ע"פ הפס' בעמוס: "ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם" (עמוס ט,יא). '"ביום ההוא" – אחרי בא עליהם כל אלה יבא יום ההוא המוכן לגאולה ובו אקים סוכת דוד הנופלת. י"ת: מלכותא דבית דוד' (רש"י). הרי שהנביא השתמש בלשון סוכה בהקשר לדוד והגאולה, ולכן תקנו את הנוסח הזה בהקשר לסוכות. אולם מה העניין דווקא של סוכות עם מלכות דוד שתחזור לקום לעתיד לבא? ברכה נוספת שמזכירים את הסוכה ולעתיד לבא היא בברכה שמברכים ביציאה מהסוכה, כמובא ברמ”א: 'הגה: ויש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים: יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן (כל בו)' (רמ"א; שו"ע או"ח סימן תרסז סעיף א). בערוך השולחן מובא בנוסח מורחב: 'ויש שנהגו כשהיו יוצאין מן הסוכה, היו אומרים: "יהי רצון … כשם שזכינו לישב בסוכה זו – כן נזכה לישב בסוכת עורו של לויתן”' (ערוך השולחן; תרסז,ב), שבזה נשמע עוד יותר קשר בין הסוכה של ימנו לסוכה שלעתיד, כעין בזכות כח הסוכה שישבנו בימנו נזכה לישב בסוכת עורו של לויתן; הרי שיש קשר בגילוי של סוכות בין ימנו לבין לעתיד לבא (ולכן גם מזכירים את מלכות דוד שתקום לעתיד), אולם מדוע? עניין זה שסוכות קשור לגילוי של לעתיד לבא כ"ך חזק עד שגרם לכך שלכן בבית שני יש גילוי במיוחד על סוכות (נחמיה ח), שעשו זאת בחגיגיות גדולה כיון שהם ראו עצמם כחלק שקשור לתהליך הגאולה (אלא שלא זכו בסוף שהגאולה תגיע בבית שני), ולכן הדגישו במיוחד את עניין סוכות; כך הסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל', 'התעלמות הנביאים הראשונים מחג הסוכות', ראה שם שמביא עוד דברים שרואים על הקשר של סוכות ולעתיד לבא). אולם מדוע, למה דווקא חג סוכות הוא שקשור לעתיד לבא? נראה שבסוכות אנו יושבים בסוכה שזהו ישיבה תחת צל השכינה, כך שמראה על כך שכל חיינו מלאים בהארת השכינה, דבר זה יתמלא בשלמות לעתיד לבא, שאז שם ה' יתגלה בכל העולם. לכן סוכות הוא דימוי קטן לזמן הגאולה. לכן אנו מזכירים את סוכת עורו של לויתן, שמובא בגמ': 'ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנא' (איוב מ, לא): "התמלא בסוכות עורו". זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל, שנאמר (איוב מ, לא): "ובצלצל דגים ראשו". זכה עושין לו צלצל, לא זכה עושין לו ענק, שנאמר (משלי א, ט): "וענקים לגרגרותיך". זכה עושין לו ענק, לא זכה עושין לו קמיע, שנאמר (איוב מ, כט): "ותקשרנו לנערותיך". והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיהו ס, ג): "והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך"' (ב"ב עה,א). הרי שלעתיד לבא מעורו ייעשה סוכה, אבל גם עורו יפרס על חומות ירושלים ויאיר לכל העולם, שזה כעין סוכה שהיא מגינה (כמו שענני הכבוד הגנו על עם ישראל): “כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני" (תהלים כז,ה), שזהו שהעור נפרס על חומות ירושלים כעין רמז להגנה (שזהו תפקיד החומות – להגן). וזה קשור לירושלים שהיא מקום שיא השכינה, שזהו עניינה של הסוכה, השראת שכינה, לחיות תחת צל השכינה; שזהו שיאיר לכל העולם וכולם ילכו לאורו. שזה יתגלה בשלמות לעתיד לבא. אולם נראה גם שחג סוכות קשור לישיבת א"י: 'למה היו הרגלים שלשה לא פחותה ולא יותר? ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה … וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל' (אברבנאל; דברים טז,יג). 'וי"מ, כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות' וכו' (הרוקח; סימן ריט). (וראה עוד ב'לזמן הזה' תשרי, 'סוכות וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע”א). ממילא כיון שסוכות קשור במהותו בקשר לכיבוש וישיבת א"י (ולתבואותיה), לכן מובן שהוא קשור לעתיד לבא, כיון שהגאולה קשורה בנחלת ובניין הארץ: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז), וכן מתגלה בפירותיה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). לכן סוכות שהוא חג א"י ופירותיה הוא קשור לגילוי של לעתיד לבא, לגאולה. אולי גם, הרמב"ם מביא מה המקור בתורה למשיח: 'וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלקיך … " (דברים ל, ג-ה). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים' (רמב"ם; הל' מלכים יא,א). ממילא היסוד לגאולה זהו קיבוץ ישראל לא"י, לכן זה מתקשר עם חג הסוכות שכנגד ענני הכבוד שהיו במדבר בדרך לא"י (וגם בשנים שהיו במדבר זה כדי שבסוף יגמר עונשם ויכנסו לא"י, שהלכו ארבעים שנה מסע לא”י), וכן ישבו בסוכות בכניסה לארץ, שזהו כמו היסוד של הגאולה שזהו קיבוץ גלויות, שאז יחזרו לא"י. (ובישיבה בא"י זהו כישיבה בסוכה לאומית של ישראל [שבא"י יש השראת השכינה כך שהיא כעין הסוכה הלאומית, כעין שבסוכה הפרטית יש השראת שכינה]).