'סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה. רבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה' (משנה; סוכה א,א). 'סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה – דסוכה דירת עראי בעינן, דכתיב (דברים טז): "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים”, אמרה תורה עשה סוכה לשבעת ימים, ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע. ורבי יהודה מכשיר – דסבר סוכה דירת קבע בעינן; ואין הלכה כרבי יהודה. ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה – דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה. ושאין לה שלוש דפנות – דכתיב: "בסכת" "בסכת" "בסוכות”, שנים חסרים ואחד מלא, חד לסכך דפירוש סכה סכך, פשו להו תלתא לג' דפנות; אתיא הלכה למשה מסיני ובצריה לדופן חדא ואוקמיה אטפח, נשארו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח' וכו' (ברטנורא). הסוכה צריכה להיות לפחות בגובה של עשרה טפחים, ולא יותר מעשרים אמה, כדי שתחשב דירת ארעי; שזהו הצד ההלכתי וטעמו. אולי אפשר שיש באלו רמזים כנגד עניין גילוי סוכות. הישיבה בסוכות הם כנגד ענני הכבוד: 'דתניא: (ויקרא כג, מג) ”כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב. '"בסוכות תשבו שבעת ימים" וגו' "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", הם ענני הכבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש' [שו”ע או”ח סימן תרכ”ה]). והנה מביאים חז"ל ששורש כח ענני הכבוד מגיע בזכות אבות, בזכות מעשה אברהם בהכנסת האורחים: 'בשכר "והוא עומד עליהם", זכו לעמוד הענן' (ב"מ פו,ב). העמידה עליהם לשרתם נאמרה יחד עם ישיבתם תחת העץ: “והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח,ח), כך שיש קשר עם גילוי של ישיבתם בצל, ולכן זכו ישראל לענני הכבוד (שהראשי שבהם זהו עמוד הענן) שעשו להם צל; וכך נאמר בב"ר שזכו לענני הכבוד בזכות שאברהם הושיב את המלאכים תחת העץ: 'אתה אמרת: "והשענו תחת העץ", חייך שאני פורע לבניך וכו', (תהלים קה) "פרש ענן למסך" הרי במדבר. בארץ מנין? (ויקרא כג) "בסוכות תשבו שבעת ימים"' וכו' (ב"ר מח,י). אמנם במדרש מובא בהמשך שבזכות שאברהם עמד עליהם זכו שה' הולך לפניהם: 'כתיב "והוא עומד עליהם", חייך שאני פורע לבניך וכו' (שמות יג): "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך"' וכו'. אולם נראה ששני אלו באים יחד שכשעמד עליהם שרתם ולכן כביכול ה' שרת את ישראל בהליכתו לפניהם בעמוד ענן, אבל זה נעשה יחד עם ישיבתם תחת העץ, ולכן זה מתגלה יחד עם עמוד הענן (שה' הלך לפניהם בעמוד הענן). בכ"א ישיבתם של המלאכים תחת העץ זיכתה את ישראל בענני הכבוד. והנה הכנסת האורחים של אברהם היתה יחד עם קבלת מלכות שמים: "ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תיקרי "ויקרא" אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם?! משל אלקי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). ממילא יוצא שזכות ענני הכבוד קשורה עם העניין שאברהם קירב לשכינה, ולכן זכו לענני כבוד שהם גילוי של השכינה. והנה אברהם בא לתקן בכך את העולם, לגלות את שם ה' בעולם, לגלות את מלכות ה' שברא את העולם בעשרת המאמרות, ולכן דרך המציאות הטבעית (הכנסת אורחים) גילה את שם ה', וגילוי שם ה' במציאות נעשה ע"י שמירת רצון ה', שזהו ע"י תו"מ, שכך אברהם היה מגייר אנשים ללכת אחר ה' (ולכן זמן התורה בעולם נחשב מגיורי אברהם [ע"ז ט,א]; וכן למדו מהנאמר על גיורי אברהם לשון עשיה למלמד את בן חברו תורה: 'אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן"' [סנהדרין צט,א], כך שזהו שבגיורי אברהם התגלה גילוי תורה בעולם). לכן נרמז בסוכה שהמינימום הוא עשרה טפחים, כעין כרמז לעשרת המאמרות או עשרת הדברות שכנגדם, כגילוי למעשה אברהם שבו שורש לסוכות. והמקסימום הוא עשרים אמה, כעין רמז שהשלמות תהיה בגילוי שם ה' בכל העולם, שיתגלו עשרת הדברות (שזהו כל התורה [יר' שקלים ו,א]) בכל העולם שנברא בעשרת המאמרות, שיהיה גילוי שם ה' שלם בעולם, ולכן נרמז בעד עשרים אמה גובה הסוכה, שזהו השיא (עשר דברות ועשר מאמרות שבאים יחד כשלמות, וזהו יחד עשרים). אולי גם כרמז שאברהם הכניס אורחים, ולכן זהו גילוי של שנים – המארח (שזהו אברהם) והאורח, ועשה את הכנסת האורחים בשלמות, ולכן גילוי של עשר כביטוי לשלמות (שעשר זה מספר הרומז לשלמות) [וכן השפיע בכך על קבלת תו"מ, שזהו ההטבה הכי גדולה שנעשה בהכנסת האורחים, שקרבם לשכינה, ולכן גם מזה גילוי של עשרה], וזהו עשרים. והדפנות הם שלושה כרמז שאברהם בהכנסת המלאכים הכניס שלושה אורחים (ומספיק שנים שלמים כהלכתן ואחד אפילו טפח, שהוא חסר; כעין רמז שהמלאכים שבאו היו שלושה אבל רק שנים מהם קשורים ישירות לאברהם ושרה שאליהם הגיעו, כיון שהשלישי בא להפוך את סדום [ב”מ פו,ב], כך שכעין אינו קשור בשלמות להגעה לאברהם, ולכן כעין חסר). והושיבם תחת העץ לצל ולכן צריך שבסכך יהיה רוב צל (להבדיל מהאהל ששם יש תקרה שלמה, לכן בסכך אין לעשות שיהיה סגור לגמרי). עוד אפשר שהמלאכים באו לאברהם בעקבות מילתו (ב"מ שם), וברית המילה היא אחת מעשרת הניסיונות של אברהם, ולכן כנגד זה מתגלה שהסוכה לפחות עשרה טפחים, שזה השורש לכל הנעשה שבעקבותיו באו ענני הכבוד. בפרקי דר"א מובא שמילת אברהם היתה ביוה"כ, ממילא אולי גם כנגד זה מתגלה שיסוד הסוכה הוא בברית המילה ולכן מתגלה בעשרה טפחים כמינימום כרמז שזהו היסוד ההתחלתי שבעקבותיו זכו לעננים, שזהו המילה שהיתה בעשירי בתשרי. והנה בהמשך התגלה מעלת יוה"כ גם בהורדת הלוחות השניים (תענית ל,ב), אולי שזהו בשל שהתורה קשורה אלינו בהיותו עם ה', שזה מתגלה במילה שהיא אות ביננו לה'; ולכן שני אלו קשורים ביום זה. לכן מתגלה בסוכות שהוא כנגד זמן המדבר, שה' נתן לנו את ענני הכבוד שכך יכולנו לשרוד במדבר, וזמן המדבר קשור לחיבור לתורה, שתספג בנו לפני הכניסה לארץ (תנחומא "בשלח" סימן א), כך שהם באים יחד (וכן הכנסת האורחים זה חיבור לתורה, ולכן קשור ביניהם), לכן מתגלה שהסוכה היא עד עשרים אמה כעין רמז ליוה"כ שהוא עשירי (ולכן מינימום עשרה טפחים) ויש בו שני גילויים שהם קשורים ליסוד זמן המדבר (ענני הכבוד והתורה; אברהם והורדת הלוחות), ולכן זהו גילוי פעמיים עשרה שזהו עשרים (ולכן סוכות סמוך ליוה”כ, כהמשך באותו החודש). אמנם יש דעה שחולקת, וסוברת שהמלאכים באו בפסח (רש"י; בראשית יח,י. ב"ר מח,יב. שזה ע”פ המחלוקת בין ר”א ור”י מתי נברא העולם – ראה תוס' ד”ה 'אלא'; ר"ה יא,א). לפי זה אפשר שפסח יסודו בעשרת המכות, ולכן כנגד זה התגלה בסוכה (מכח מעשי אברהם אז) שהמינימום הוא עשרה טפחים; ונאמר לו שיוולד לו את יצחק כך מתגלה שנים (אברהם ויצחק), שזהו כרמז בעשרים אמה מקסימום, כרמז לעניינים שהיו קשורים אז. אולי גם בדומה, סוכות המדבר זהו ההמשך של יציאת מצרים (שיצאו למדבר), ולכן זה קשור ביסודו ליציאת מצרים שנעשתה ע"י עשרת המכות, ולכן הבסיס ההתחלתי הוא עשרה טפחים. ונראה שבמקסימום הוא עשרים כעין רמז שההיפך מזה, הירידה למצרים, קשורה במכירת יוסף שמכרוהו בתמורה לעשרים כסף: "וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה" (בראשית לז,כח), ולכן עד עשרים מותר ולא יותר (שיותר זהו כעין ההמשך לאחר עשרים כסף, שזהו ההורדה למצרים), כעין שבעשרים מתגלה המכירה שזה היסוד לירידה למצרים – היפך מיציאת מצרים והסוכות שבעקבותיהם. אולי גם כרמז שהמנהיגים ביציאת מצרים היו שלושה – משה אהרן ומרים, ולכן כנגדם שלוש דפנות (והאחת חסרה, כעין שמרים היתה מנהיגת הנשים, ולא מנהיגה של כולם כמו משה ואהרן; וכן לא עמדה לפני פרעה בשליחות ה' לשלח את ישראל); והיציאה ממצרים היא ע"י עשרת המכות ולכן עשרה טפחים מינימום, וענני הכבוד באו בעקבות הצורך במדבר (ובזכות אהרן), וזה נמשך עד מות משה (תענית ט,א), ומשה מת בגיל 120 בדיוק, וזהו עשרים אמה שהם 120 טפחים, שזהו הסוף שאין להגביה יותר. אולי גם הסוכה היא כנגד הסוכות שישבו בכיבוש הארץ (הרוקח סימן ריט) שזהו שסוכות קשור לא"י (ראה בהרחבה 'לזמן הזה', 'סוכות וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א); והנה א"י מתגלת בעשר קדושות ('עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות' וכו' [משנה; כלים א,ו]), וכן עיקר התורה היא בא"י (ספרי "עקב", מג) וכל התורה בעשרת הדברות, לכן מתגלה עשר כמינימום כגילוי למעלות הקדושה שמתגלות בארץ (בקדושות ובתורה). והתורה מתגלה בחמשה חומשים, ובכל הליכת ד' אמות בא"י מתגלה קדושה: '"ורוח להולכים בה", א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא' (כתובות קיא,א). לכן כרמז בארבע כפול חמשה שזהו עשרים, כרמז לסוכה הקדושה שהיא תחת כנפי השכינה, שגובה הוא עד עשרים (וכעין רמז שההולך ד' אמות מובטח לו עוה"ב, שכך כעין מעל גובה זה שמתחיל בעולם, כעין מנותק מלמטה ומכוון כבר לעוה"ב, ולכן לא יוצא בזה ידי חובת סוכה שזה קדושה בעוה"ז). עוד אפשר שסוכות מתחיל מכח יציאת מצרים ולכן עשרה טפחים; ובעניין יציאת מצרים נאמרה גם לשון חמישית, של ביאה לארץ (“והבאתי”), שזהו הסיום השלם של יציאת מצרים, לכן כנגד הלשון החמישית, של ההגעה לארץ, מתגלה גילוי שם ה' (שבא"י עיקר גילוי שם ה' בעולם, עיקר קידוש שם ה' בעולם, להבדיל מחו”ל ששם יש חילול השם כמובא ביחזקאל לו,כ-כד), ולכן רמז לארבע אותיות שם הויה, שכך נרמז בעשרים (5X4), וזהו הסיום השלם ליציאת מצרים, ולכן הסוכה עד עשרים אמה (שזהו סוף הגובה לסוכה, כרמז לסיום יציאת מצרים). אולי גם אפשר שסוכות כנגד כיבוש הארץ, ובארץ הקדושה (של שבעת העממין) ישבו עשרה שבטים (תשע וחצי) ולכן המינימום בסוכה הוא עשרה טפחים (ולא מתחשבים בחצאי טפחים ולכן חצי שבט המנשה נספר כאחד; ועוד שכאן נחשב כעיקר, ולכן כעין נספר דווקא בחלקו שכאן; ועוד שלא ביקש מעצמו את עבר הירדן המזרחי כך שלא נחשב כמחובר לשם ממש). אבל לכתחילה היה צריך שכל 12 השבטים יהיו בארץ, ולכן נרמז ב-120 טפחים (עשרים אמה) כרמז שהשלמות (10) היתה צריכה להיות בגילוי של 12 השבטים בארץ (שזה יוצא 120); וכן כרמז שאמנם לא כולם נכנסו לארץ, אבל מצד מעלת הארץ יש קשר גם לאותם שבעבר הירדן המזרחי, שכן כאשר הם גלו משם פסק גילוי קדושת הארץ בשלמות כמתגלה בשמיטה ויובל וכו' (רמב"ם; הל' שמיטה ויובל י,ח-ט). אולי גם רמז בסוכות שבחג סוכות נידונים על המים (משנה; ר"ה א,ב), וגילוי המים הוא מעבר לעשרת המאמרות, שהם בדין והמים בחסד (ראה 'תורת המקרא', פרשת "בראשית" אות ב, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן המינימום הוא לא פחות מעשרה טפחים, כעין שמתגלה על העשרה מאמרות (ועד עשרים אמות כעין שמידת החסד מתגלה יחד עם מידת הדין בבריאה, ולכן הם שנים, ולכן כעין כפול מהעשרה שהתגלה במאמרות במידת הדין). אולי הסכך צריך שיהיה רוב צל, אבל לא אטום לגמרי, כעין רמז שמצד אחד מכסה למעלה כאות כניעה לפני ה' (כעין כיסוי הראש), ולכן צריך שהרוב יהיה מכוסה (וגם אם שווה אור וצל למטה זה כשר, כיון שאז מתגלה שלמעלה יש רוב מכוסה [סוכה כב,ב]) להורות על כניעה; ומצד שני שלא יהיה אטום לגמרי כיון שאז זה נראה כעין שעושה נתק בין שמים וארץ, שלא מתגלה אצלו כלל שמים, כעין שמתעלם לגמרי מהשמים ורואה רק את הגשמיות. אולי גם לכן המקסימום הוא עשרים אמה כיון שאז אדם צריך לעשות יסודות ודפנות חזקים (סוכה ב,א; רש"י ד"ה 'למעלה'), כך שבזה כעין מראה כח וחיבור חזק למציאות הגשמית, ובזה כעין מתרחק מגילוי כלפי שמים, וכן פחות מעשרה טפחים זהו דירה סרוחה ולכן פסולה, שאז כעין מראה שחיבורו לשכינה בעולם מתגלה בצורה של פגם (דירה סרוחה).