בראשית התשס"ד

השבוע התחלנו לקרוא את ספר בראשית.

ספר בראשית נקרא גם "ספר הישר", כיוון שניתן ללמוד ממנו הרבה מאוד לגבי הדרך הישרה בה יש ללכת- הנהגות נכונות, מידות טובות.

אחת מהדרכים לחנך- היא ע"י ענישה, כאשר מבוצע מעשה שנוגד את הדרך הישרה.

בשיחה זו, אנסה לבחון כמה מהחטאים הנזכרים בפרשה, וכן את העונשים שהוטלו בעקבותם.

אגב, בפרשת השבוע ניתן למצוא, בעזרת פירוש רש"י, 10 חטאים שונים.
כאשר באים לבחון את החטאים והעונשים שבפרשה, יש לזכור כי מדובר באנושות בחיתוליה. לנו די ברור מגיל קטן מה מותר ומה אסור לעשות, כיוון שהורינו וסביבתנו מחנכים אותנו לכך. אך לאדם הראשון, לחווה ואף לבניהם, לא היה מי שיכוון אותם, ולכן נדרשה התערבות של הקב"ה.

הציוויים היחידים הם לא לאכול מעץ הדעת, וכן ששת מצוות בני נח.

ראשית יש לזכור, כי ע"פ חז"ל, ישנם שני עקרונות לענישה ביהדות:

1)       אין עונשים אלא אם מזהירים. כלומר, כדי שנוכל להעניש מישהו על מה שעשה, אנו צריכים לוודא קודם כי הוא יודע שמעשהו הוא פסול.

2)       עונש מידה כנגד מידה- העונש צריך להתאים לחטא, גם מבחינת הנושא בו הוא מטפל, וגם מבחינת המידתיות שלו, כדי שיוכל להשיג את מטרתו החינוכית.

אני אתמקד בשני סיפורים- חטא עץ הדעת, וקין והבל.

בחטא עץ הדעת ישנם שלושה גורמים שחטאו: אדם, חווה והנחש.

ראשית חטא הנחש, אח"כ חווה ואח"כ אדם.

רק לאחר שחטא אדם, הקב"ה נגלה ובודק את הנושא.

מדוע לא נגלה הקב"ה כבר לאחר חטאו של הנחש? או של חווה?

אדם היה היחיד בעולם, שנצטווה בציווי לא תעשה מפי הקב"ה.

חווה והנחש לא נצטוו מפי הקב"ה, ורק אגב חקירת חטאו של אדם נחקרו מעשיהם, ונענשו על חטאיהם.

ראשית הקב"ה שואל את אדם מדוע עבר על דבריו, אח"כ את חווה, ואח"כ מעניש את הנחש את חווה ואת אדם.

נסקור את סיפור זה, לפי סדר החטאים והעונשים.

ראשית, חטא ונענש הנחש.

מה היה חטאו של הנחש? נראה שחטאו היה שדבר לשון הרע נגד הקב"ה, בצורה חמורה כל כך שדבריו נראו ככפירה בקב"ה.

אך לא ראינו בשום מקום שהנחש, או מישהו אחר, נצטווה שלא לדבר לשון הרע.

כיצד ניתן להענישו אם לא הוזהר קודם לכן?

נראה שלמרות העיקרון של לא עונשים אלא אם מזהירים, ישנם מקרים בהם עונשים גם ללא אזהרה קודמת, וזה במקרים שבהם מהות החטא הינה מובנת מאליה, ואין צורך להסביר שמדובר כאן בחטא.

מובן מאליו שכפירה בקב"ה, שהוא זה שברא הנחש ונתן לו את האפשרות לחיות, זהו חטא.

הנחש נענש בצורה חמורה מאוד, וזאת גם בגלל חומרת החטא, וגם בגלל שהיה הראשון שחטא. דבר דומה ראינו לגבי עמלק. בלעם בנבואתו מנבא על עמלק "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד"- כיוון שעמלק היה העם הראשון שיצא נגד עם ישראל בצאתו ממצרים, נענש בצורה חמורה, שיש למחות את זכרו מתחת השמים.

העונש הראשון: על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך- הנחש מאבד את יכולת הדיבור, מצד שני לכאורה זוכה בברכה- מזונו מצוי בכל רגע ובכל מקום.

וכך אומרת הגמרא במסכת ברכות דף נ"ז עמ' א' - "הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו", אך למעשה זהו העונש הגדול. למה הדבר דומה?

לעיר שהייתה בבצורת זמן רב, פנו לרב מעיר אחרת ושאלו אותו מה אפשר לעשות? אמר להם: שכל העיר תצום, תוציאו תיבה למרכז העיר ושכל העיר תבכה ותבקש יחד מהקב"ה גשם. אנשי העיר אכן צמו והתכוננו לתפילה, אך כאשר החזן עמד להתחיל להתפלל, גשם החל ניתך ארצה.

כולם שמחו כי הנה נענו עוד לפני שהתפללו ושלחו לרב להודיע שהצליחו. אמר להם הרב שאין סיבה לשמוח.
 משל למה הדבר דומה, מעשה בעשיר אחד שיש בעיר עני שהוא אוהבו, ועני שהוא שונאו. כאשר העני שאוהבו בא לבקש ממנו דבר, הוא מכניסו לביתו, ומבקש ממנו שיפרט את בקשותיו. לעומת זאת כאשר שונאו מגיע אליו, שולח את משרתיו שיתנו לו כל מה שמבקש ובלבד שלא יראה את פניו.

אותו הדין גם לגבי הנחש. כל בעלי החיים כאשר הם רעבים, הם פונים לקב"ה, הכלב נובח, חתול מיילל וכו', לעומת זאת הנחש תמיד מזונותיו מצויים ולכן אף פעם אינו פונה לקב"ה.

כמו כן עונשו של הנחש הוא גם לימות המשיח- כל ימי חייך –"ימי חייך"- העולם הזה "כל ימי חייך"- להביא לימות המשיח.

עונש נוסף של הנחש:" ואיבה אשית..." - הקב"ה מרחיק את הנחש מהמין האנושי, כפי שגרם למין האנושי להתרחק מהקב"ה, מדומה לעונש שמוטל על מצורע, שמצטרע בגלל שדבר לשון הרע- "מחוץ למחנה מושבו."

החוטא הבא- חווה.

מה היה חטאה- שאכלה מעץ הדעת. אבל היא לא נצטוותה ע"י הקב"ה. כאשר הקב"ה ציווה על אדם שלא לאכול מעץ הדעת, חווה עוד לא הייתה קיימת.

אם כן, כיצד ידעה שאסור לאכול מן העץ?- מן הסתם אדם ציווה עליה שלא תאכל מן העץ ולכן חטאה הוא שעברה על ציוויו של אדם. והעונש, בהתאם, מביא את חווה שתהא תלויה בבעלה אדם, ותהיה משועבדת לו:

מסבירים בדעת זקנים מבעלי התוספות:

1)       עצבונך- צער גידול בנים- חוה תאמר יהיו לי שפחות לשמשני- על כרחך תהיי הרה.

2)       הרונך- צער ההיריון- שפחות לא יעזרו- אולי הלידה תהיה קלה ואז לא עונש גדול?

3)       בעצב תלדי בנים- צער הלידה- לא אזדקק לבעלי ולא אכנס להיריון.

4)       ואל אישך תשוקתך- למרות זאת, אתגבר על תשוקתי.

5)       והוא ימשול בך- תהיי משועבדת לו- בעל כרחך תזדקקי לו.

החוטא הבא- אדם.

החטא הראשון הוא ברור- אכל מהעץ שהקב"ה אסר עליו לאכול, ולכן גם נענש בהתאם "כי ביום אכלך ממנו מות תמות"- יום של הקב"ה הם אלף שנים "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור"- אדם מת בגיל 930 לאחר שמסר 70 שנים לדוד המלך.

אם כן, מדוע יש צורך בעונשים נוספים? אין זאת כי האדם חטא חטא נוסף.

מהו חטא זה? - "האישה אשר נתת עמדי" - היה יכול לומר "חוה נתנה לי",

מדוע אמר "האישה אשר נתת עמדי"? חטא בכפיות טובה.

כיוון שכפר בטובה, הקב"ה מעניש אותו בצורה שתגרום לו להעריך תמיד את הטוב שנתן הקב"ה. אם לפני חטאו, מזונו היה מוכן, עכשיו צריך לעמול בשביל מזונו, וידוע, שמי שעמל בשביל משהו, הדבר יקר לו יותר, והוא מעריך אותו יותר, מאשר במקרה אשר קיבל אותו במתנה.

החוטא הבא- קין

חטאו- רצח את הבל אחיו- עבר על שפיכות דמים שהיא אחת מששת מצוות בני נח.

העונש על בן נח שעבר על אחת ממצוות בני נח- הוא מוות, אך קין נענש בגלות.

מדוע לא נענש במוות?

נראה שקין נידון כרוצח בשוגג ולא כרוצח במזיד. עד לאותו רגע, אף אחד באנושות לא מת וכמובן שלא נרצח, ולכן לקין לא הייתה אפשרות לדעת כיצד הורגים. רש"י על הפסוק "קול דמי אחיך"- מסביר מדוע נאמר "דמי" בלשון רבים- כיוון שקין לא ידע כיצד להרוג, פצע את הבל בהרבה מקומות.

כיוון שקין הוא לא רוצח במזיד- לא נידון למוות, אלא לגלות כדין רוצח בשגגה.

מדוע גלות זהו העונש המתאים לרצח בשגגה?

מסביר ספר החינוך: לפי שעוון הרציחה חמור עד מאוד שבו השחתת העולם..., ולכן ראוי למי שהרג אפילו בשוגג, כיוון שבאת תקלה גדולה כזו על ידו, שיצטער עליה צער גלות ששקול כמעט כצער מיתה, שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים.

כלומר, כיוון שלא ניתן להרוג את הרוצח בשוגג, מענישים אותו בעונש הקרוב ביותר למיתה שהוא גלות.

האם יש עוד מישהו שחטא? האם הבל חטא? אם לא מדוע הוא מת?

כדי לחדד את השאלה:

בילקוט שמעוני מובא מקרה בו אחד רצח במזיד ולא היו עדים, ואחד רצח בשוגג ולא היו עדים.

כמובן שבדיני אדם לא יודעים מה שעשו ולכן לא ניתן להעניש אותם. מה עושה הקב"ה- מזמן אותם לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד מהסולם, ונופל על הרוצח במזיד והורג אותו- כמובן בנוכחות עדים- נמצא שזה שהרג במזיד מת וזה שהרג בשוגג- גולה.

אך מה חושבים אנשים על זה שנהרג? הרי אף אחד לא יודע שהרג במזיד?

מן הסתם מרחמים עליו על שמת על לא עוול בכפו.

אותו הדבר לגבי הבל- גם הבל חטא ולכן נגזר עליו למות- אלא מגלגלין חובה ע"י חייב- קין.

מה היה חטאו של הבל?

בשום מקום לא מספרת לנו התורה מה הייתה תגובתו של הבל, לכל הפרשה של הקרבת הקורבנות לקב"ה. לא רואים שהבל ניגש לאחיו הבכור ומנסה לפייס אותו.

ראיתי באחד מהמפרשים "ויאמר קין אל הבל אחיו"- ולא פורש מה אמר לו. אומר אותו פרשן, שקין ספר להבל מה שאמר לו הקב"ה והבל שמח לאידו של קין, ובמקום לעזור לקין, גרם לו לחטוא, וכלל בידינו ש"המחטיא את חברו גדול מן ההורגו"- מי שגורם לחברו לחטוא, גרוע יותר ממי שהורג את חברו- ולכן נענש הכל בצורה חמורה כזו, ונהרג.

דרך לימוד החטאים והענישה, הכרנו מידות שיש להתרחק מהן: לשון הרע, כפיות טובה, והשמחה לאיד.

לסיום, יש לזכור שלעונשים יש מטרה טובה, אם לחנך, ואם לתקן וכל מה שעושה הקב"ה זה לטובה. כמו שאומר הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה"- מדוע לא אומר "ויקרא אלוקים לחושך לילה"?- כי אין הקב"ה משרה את שמו על דבר רע.

ולכן גם, כמו שלימד אותי מר אבי, מברכים בברכת שנה טובה ומתוקה, ולא רק שנה טובה.

כי שנה טובה- כל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה- גם דברים שבעינינו נראים לא טוב- ולכן אנו מבקשים שהשנה תהיה גם מתוקה- שהדברים גם יראו טוב בעינינו.

כיוון שאנו עדיין בתחילת השנה, וכיוון שגם היום זהו ראש השנה, ראש השנה לקריאת פרשיות התורה, אאחל לכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה.