"מעשה היה ביהודי אחד שהיה עומד וחורש... עבר ערבי אחד.. אמר לו.. קשור שורך וקשור את מחרשתך שהרי נולד המלך המשיח.  אמר לו: מה שמו? אמר לו: מנחם. אמר לו: ומה שמו של אביו? אמר לו: חזקיה... שביום שנולד חרב בית המקדש"

(תלמוד ירושלמי, ברכות)

עיננו הרואות  לערבי יש "תפקיד" בגאולה.

 הוא שחקן של "ראשית" וגם ב"אחרית".

 שמיום שחרב בית המקדש החל מסעו של המלך המשיח  בין השיטין של נחמה [מנחם] לבין חיזוק בני - "יה" [בן חזקיה]

בראשית הערבי  מתפקד שליח של מבהיר ומודיע. באחרית ובהתעצמות של אומה הופך הוא כלי לעומתי של משחית וחבלה מחד. כשליח השטן

 לדחוק אומת בני -יה.....

 ומאידך לשמש  גם כעין שוט של כפרה  . 

כלי ביד הארץ לכפר על בניה להיותם ראויים לגאולה השלמה. שנאמר בסוף שירת האזינו : "וכיפר אדמתו עמו".שאין גאולה שלמה בלוא ריצוי הארץ גם בכפרה של חטאנו כלפיה......

 על כן אנו מחוייבים שלא להחניף חלילה את הארץ. מחוייבים אנו לקדם גאולה זו רק בצדק ורק במשפט. שגם נאמר : "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

 והנה ביום הכיפרים הזה :

גם האומה צריכה לעתור לכפרתה  שנפל פסול וכתם גדול בירושת הארץ.  והארץ הוחנפה ומאד :

שפורעים ופוחזים מדמים להמשיך ולרשת בהסרת כל עול .

 בהשחתת מוסר ובהשחתת צלם אלוהים ....

משה אהרון