כתובים ככתבם, דברי הימים ב כד-לו: סוף ביאור התנ"ך כולו !
כתובים ככתבם, דברי הימים ב ג-לו:
[1] כד,כא: וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו, וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת
הַמֶּלֶךְ, בַּחֲצַר, בֵּית יְהוָה: ש: מה גרם למלך יואש לשנות את אורחות חייו
מקצה לקצה, עד כדי כך שציווה להרוג את זכריה בן יהוידע הכהן? ת: כיוון שיואש
הומלך בתור ילד בן 7 (א) על ידי יהוידע והורגל להיות תחת מרות הכוהנים והשרים, הרי
שלאחר מות יהוידע בן 130 (טז) הרגיש חסר וניתוק מהיועץ האישי והראשי שלו.
כאשר באו שרי יהודה והשתחוו לו, מיד שמע אליהם: וְאַחֲרֵי
מוֹת, יְהוֹיָדָע, בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ; אָז
שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֲלֵיהֶם (יז). השרים יעצו לו לעשות בניגוד גמור לדברי
יהוידע, וכאשר זכריה בן יהודה דיבר אליו לשוב לעבודת ה': לָמָה
אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְוֹת יְהוָה וְלֹא תַצְלִיחוּ--כִּי-עֲזַבְתֶּם
אֶת-יְהוָה, וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם (כ), הבין כי לא יוכל לשמוע לו, והרגו.
[1] כה,ב: וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה: רַק, לֹא
בְּלֵבָב שָׁלֵם: ש: מה לא היה 'בלבב שלם'? ת: אמציה עשה כדבר ה', אך כאשר
הביא את פסילי אדום לאחר שהיכה אותם, השתחווה לפניהם וקיטר להם (יד). לא עזר הנביא
ששלח אליו ה' (טו-טז), ובזה הוכיח שלבו אינו שלם עם ה'.
[1] כו,י: כִּי מִקְנֶה-רַּב הָיָה לוֹ, וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר;
אִכָּרִים וְכֹרְמִים, בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל--כִּי-אֹהֵב אֲדָמָה, הָיָה: ש: במה
זכה עוזיהו שהיה לו מקנה רב? ת: הכתוב מעיד ש'אֹהֵב אֲדָמָה, הָיָה',
מכאן שנטיית ליבו של אדם מחזקת אותו בנושא אהבתו. אותה נטיית הלב גם גרמה לו צרעת
כאשר גבה ליבו: וּכְחֶזְקָתוֹ, גָּבַהּ לִבּוֹ
עַד-לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל, בַּיהוָה אֱלֹהָיו (טז).
[1] כט,לד: רַק הַכֹּהֲנִים, הָיוּ לִמְעָט, וְלֹא יָכְלוּ, לְהַפְשִׁיט
אֶת-כָּל-הָעֹלוֹת; וַיְחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם: ש: האם מותר ללוויים
לעשות את מלאכת הכהנים במקדש? ת: נראה שבעת לחץ עבודה על הכהנים, כאשר אינם
מסוגלים להתגבר על הפשטת שש מאות בקר ושלושת אלפים צאן (לג) שהובאו בבת אחת למקדש
בפרץ של שמחת העם על חידוש העבודה והטהרה במקדש, הותר ללוויים להתקדש על ידי
הכהנים, ובלבד שיעשו זאת ביושר לב, כלומר לסייע לאחיהם הכהנים, ולא להשתלט
על עבודתם: כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב,
לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים.
[1]
ל,א: וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ
עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה: ש: מדוע יחזקיהו שולח שליחים לשבטי ישראל, הרי
הייתה איבה בין המלכויות? ת: בשנה השישית למלכות יחזקיהו (722 לפנה"ס)
גלו שבטי ישראל לאשור. יחזקיהו שעשה רק הישר בעיני ה' (כט,ב) הרגיש אחריות על
שארית הפליטה מישראל, וליבו היה עם השבויים, ובכך עודד את שבטי ישראל הנותרים:
כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל-יְהוָה, אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם,
וְלָשׁוּב, לָאָרֶץ הַזֹּאת (ט).
[1] לב,ג: וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרֻהוּ
בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי-דָוִיד, וְכָבוֹד עָשׂוּ-לוֹ בְמוֹתוֹ: ש: מה המשמעות
במקום קבורתו של יחזקיהו בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי-דָוִיד? ת: מקום
קבורת המלך מורה על חשיבותו וקרבתו לה' בעת מלכותו. למשל יהורם בן יהושפט, שלא הלך
בדרכי ה': בְּלֹא חֶמְדָּה, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר
דָּוִיד, וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים (כא,כ), ואילו יהוידע הכהן, אף שלא היה
מלך: וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר-דָּוִיד, עִם-הַמְּלָכִים (כד,טז). יחזקיהו נכבד מאד
על העם השיבו את יהודה ורבים מישראל אל ה'.
[1] לג,יג: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע
תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם, לְמַלְכוּתוֹ; וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה, כִּי
יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: ש: וכי רק עכשיו ידע מנשה כי ה' הוא האלוהים, הרי אביו
יחזקיהו חנכו לכך? ת: מנשה גדל בית שעבודת ה' בו הייתה מובנת מאליה,
ללא שאלות. מנשה החל מלכותו בגיל 12 (א) ומרד במוסכמות הבית שבו גדל. לאחר כל
חטאיו, וגלותו ותשובתו בתחינה ובכניעה לה' (יב), והחזרתו לירושלים על ידי ה' לכס
מלכותו – או אז ידע מנשה בבירור כי ה' הוא האלוהים, מתוך הבנה ולא מתוך כך שאביו
חנכו לכך.
[1] לד,א-ב:
בֶּן-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ ... וַיַּעַשׂ
הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה: ש: מנין שאב יאשיהו הצעיר את הכוח לעשות הישר
בעיני ה', הרי היה בן שמונה, ואביו עשה רק רע בעיני ה'? ת: יאשיהו נולד לאביו
אמון, כאשר אמון היה לכל היותר בן 16, שהרי היה בן 22 במולכו ומל שנתיים עד שנרצח,
כלומר היה בן 24, ובנו יאשיהו היה אז בן 8, כלומר יאשיהו נולד לאביו כשהיה בן 16.
יאשיהו למעשה גדל בחסות סבו מנשה שהיה חוטא עצום, אך נכנע ליבו לה' כאשר השיבהו
מגלותו למלכותו. זה השאיר חותם עמוק ביאשיהו הצעיר, ומיד כשקיבל את המלכות, חזר
לשורשי התשובה של סבו מנשה.
[1]
לד,ג: וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ, וְהוּא
עוֹדֶנּוּ נַעַר, הֵחֵל, לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו; וּבִשְׁתֵּים
עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֵחֵל לְטַהֵר אֶת-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, מִן-הַבָּמוֹת
וְהָאֲשֵׁרִים, וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת: ש: מהו גילו של 'נער'? ת: נער
מוגדר כבן שש-עשרה עד עשרים, שהרי יאשיהו מלך בגיל שמונה (א), ובשנה השמינית
למולכו – כלומר בגיל שש-עשרה - היה עדיין נער, עד שמלך שתים-עשרה שנה, כלומר היה
בן עשרים. מכאן ואילך הוא איש בוגר, והחל לטהר את יהודה וירושלים.
[1]
לד,יט: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֵת
דִּבְרֵי הַתּוֹרָה--וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו: ש: האם דברי התורה לא עברו
מדור לדור, עד כדי כך שיאשיהו המלך הופתע מן הכתוב בתורה? ת: כן, מה שעבר מדור
לדור אלו המצוות, כגון שבת, קורבנות ומעשרות, אך ספר התורה עצמו אבד, והכתוב בו לא
היה ידוע לעם. עתה נמצא הספר על ידי חלקיהו הכהן שמסרו לשפן הסופר (טו),
שמסרו למלך (טז), ורק עתה התוודע אל הפורענות שה' יביא על עמו, אם לא ישמרו
מצוותיו.
[1]
לו,ה: בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה,
יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ: ש: מדוע יהויקים לא הומלך על יהודה לפני שהומלך
יהואחז, הרי היה מבוגר ממנו בשנתיים (יהואחז הומלך בגיל 23, והספיק למלוך
בירושלים רק שלושה חודשים (ב-ג), בטרם הוסר מכיסאו בידי נכו מלך מצרים, ואז
הומלך אחיו יהויקים שהיה אז בן 25)? ת: נראה שהמלך נבחר לפי כישוריו ולא לפי גילו.
כן הדבר עם יהויכין שהומלך בגיל שמונה (ט), והספיק למלוך בירושלים רק שלושה חודשים
ועשרה ימים, בטרם הוגלה לבבל על ידי נבוכדנאצר (י), ואז הומלך אחיו צדקיהו, שהיה
בן 21, כלומר 13 שנה מבוגר מיהויכין (יא).
[1]
לו,כג: כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס,
כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד
עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי-בָכֶם
מִכָּל-עַמּוֹ, יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ—וְיָעַל: ש: מדוע כורש משתמש בביטוי
יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, ומדוע קיבל עליו את מרותו של ה' (וְהוּא-פָקַד עָלַי)? ת: כורש הבין שמלכות הכשדים ניתנה לו על
ידי ה', שהרי הכשדים שלטו בכל המרחב, וגם בני יהודה היו למלך הכשדים לעבדים בבבל:
וַיִּהְיוּ-לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים, עַד-מְלֹךְ
מַלְכוּת פָּרָס (כ). בכל זאת עבדותם של ישראל לכשדים נפסקה עם תחילת מלכות
פרס, אולי באורח נס, כדי לקיים את נבואת ירמיהו להשבת בית המקדש למקומו לאחר ריצוי
שבעים שנות השמיטה שלא קוימו (כא). כורש אִפשר לעם ישראל – מתוך השליחות שקיבל על
עצמו מאת ה' - את הזכות לחזור בתשובה ולבחור, אם ברצונו לעלות ולבנות את הבית: מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ—וְיָעַל.
========== תם ונשלם ביאור
אי"ם לספר דברי הימים ב ========
========== בשבח והודיה
לה' יתברך,
תם ונשלם ביאור אי"ם לכל ספרי התנ"ך, ירושלים, י"ד
מנחם-אב תשפ"ו ========
