"ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא” (במדבר יד,א). '(איכה א, ב) "בכה תבכה בלילה", שתי בכיות הללו למה? אמר רבה אמר רבי יוחנן: אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני. "בלילה", על עסקי לילה, שנאמר (במדבר יד, א): "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה א"ר יוחנן: אותו (היום) ליל ט' באב היה; אמר להן הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות' וכו' (סנהדרין קד,ב). 'על עסקי לילה - לפי שבכו אותו לילה בכיית חנם' (רש"י). '(במדבר יג, כה) "וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן" וגו'. אתון אשכחינן עסיקין בהלכות חלה וערלה. אמרו להן: לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה?! מיד (במדבר יד, א): "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא". אמר להן: אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות היו עתידין אתם לבכות בכייה של ממש; (איכה א, ב) "בכה תבכה בלילה”' (יר' תענית ד,ה). '"וכאב אנוש”, זו הפרעניות שנטלתם ירשה לדורות; שבכו העדה בליל תשעה באב, ואמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם לילה זו בכיה לדורות. ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, ועל ישראל שיגלו בין אמות העולם. שכן הוא אומר: "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות” (תהלים קו, כו-כז), נשיאות יד כנגד נשיאות קול' (תנחומא "שלח" סימן יב). '"וכאב אנוש", זה הפורענות ששלחתה ירושה לדורות, שבכו בליל ט' באב ואמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות. ומן אותה שעה נגזרה על ביהמ"ק שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות, שכה"א (תהלים קו, כו): "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות", נשיאות יד כנגד נשיאות קול' (במדבר רבה טז,כ). בעקבות בכיים של ישראל בחטא המרגלים נגזר בכיה לדורות, שביום זה, ט' באב, יחרבו בתי המקדש. בפשטות כיון שחטאו ביום זה לכן יש בו סגולה לרעה, ולכן כשחטאו נעשה שנחרב המקדש ביום זה; שכך היה בבית ראשון וכך היה בבית שני; וכך משמע מהמשנה (תענית ד,ו) שאומרת שחמשה דברים רעים קרו ביום זה, משמע שזהו זמן מסוגל לרעה, ולכן שנים מגילויי הרעה זהו חורבן שני בתי המקדש. אולם אולי אפשר שיש עניין מיוחד לחורבן המקדשות, שלכן נאמר בגמ' במיוחד על חורבן הבית שנעשה בשל חטא הבכי במרגלים בלילה הזה. אולי זה קשור לנאמר: “ויתנו את קולם ויבכו העם", שיש בזה רמז שהבכי היה בשני גילויים, שלכן נאמר שנתנו קולם ושבכו, שלכאורה זה אותו דבר, אלא נאמר בשתי צורות לרמז שהיה במעשיהם שני גילויי בכי; ולכן כנגד זה גם נענשנו שיהיה פעמיים בכי, שיבכו פעמיים – שזהו בכי בעקבות שיחרב המקדש פעמיים. אולי גם הבכי שלהם נבע בעקבות דברי המרגלים שאמרו את דיבתם בחיבור למה שלמדו ישראל חלה וערלה (שהן שתי מצוות), ולכן מתגלה כנגד זה בשני דברים; בית ראשון שהיתה בו השראת שכינה (יומא כא,ב) מתגלה כנגד חלה שזה לכהנים, שהם עובדים במקדש ולכן מרמז על השראת השכינה, שהמקדש מיועד למקום השכינה. ובית שני שלא היתה בו השראת שכינה (שם), מתגלה כנגד ערלה, שזו מצוה מהמצוות התלויות בארץ, שיש כללית בארץ השראת שכינה, שכך במקדש היה ראוי להשראת שכינה, אלא שבבית שני לא היתה השראת שכינה, שכך מתגלה כערלה שאין בזה דגש כמו בחלה לכהנים. בפשטות בגמ' מובן שהעונש של החורבן זה בשל גילוי של בכי, שכך נענשו שיבכו בדורות. בבמדבר רבה יש יותר עומק מזה, שמשמע שהבכי שבכו במרגלים היה בשל שלא רצו להכנס לארץ, לכן מובן שכנגד זה נענשו בגלות, כמו חטאם, שלא רצו להיות בארץ; וכדי שיגלו נעשה חורבן המקדש ('שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות'), כך שיוצא שזה לא סתמי כללי שיש גילוי של בכי, אלא זה מהותי כעונש כנגד מעשיהם. (וכך מובן מהמקור שזה מתהלים כמו שאומר המדרש, ובפס' בתהלים נאמר על גלות, ולא על חורבן המקדש, אלא שזה קשור בזה ולכן מלמד על החורבן ביום זה כעונש). בתנחומא נאמרו שני הדברים כעין שלא קשורים זה בזה, אלא שנגזר: 'על בית המקדש שתחרב, ועל ישראל שיגלו בין אמות העולם'. בפשטות אפשר שלמד שזה עניין של בכי שיתגלה בדורות, ולכן שני הדברים הם גילוי של בכי. אולם אולי אפשר שבא לברר ששני הדברים קשורים בעומקם, ולא בחיצוניותם (כמו שאומר המדרש רבה שהכל זה עניין של הגלות, שזהו גילוי שנראה חיצונית), ולכן זה נראה כשני דברים שונים שנגזר עליהם, אולם בעומק יש קשר. שגילוי השכינה קשור בישוב ישראל בארץ ('וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתיי הנגדיי אל גבולו' וכו' [חסד לאברהם ג,ז]). לכן כשנגזר על גלות כנגד מעשיהם זה קשור בעומקו במיעוט השכינה, ולכן זה בא יחד עם החורבן שזהו גילוי של מיעוט השראת השכינה. או כרמז שהשכינה אינה יושבת כראוי במקומה, אלא גולה עם ישראל ('תניא, ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן' וכו' [מגילה כט,א]), ולכן נעשה חורבן המקדש כעין כגילוי שהשכינה אינה נשארת שם בשלמות אלא יורדת עם ישראל לגלות. אמנם אפשר שזהו שני דברים, שעונש אחד זה שנענשו לגלות כמו שחטאו ברצונם להשאר בגלות, ודבר שני זהו חורבן המקדש כנגד המתגלה בעומק בחטאם; שהם חטאו באי רצונם להכנס לארץ שבה יש השראת השכינה, לכן כנגד זה נחרב המקדש כגילוי לביטול השראת שכינה. או שהם חטאו בבכי בעקבות דברי המרגלים, והמרגלים לא רצו להכנס לארץ בשל שראו את הארץ כמגושמת שתרחיקם מהחיבור לשכינה (ראה 'בארץ לא זרועה', 'מה היה באמת חטא המרגלים?', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לכן כנגד זה נחרב הבית כשחטאו, שבזה נראה שהמקדש כעין נשאר רק גשמי בלא גילוי קדושה, שלכן במציאות בחוץ אנשים חוטאים כ"ך ורחוקים מה', ולכן המקדש כבר נחשב כחרוב מצד האמת הרוחנית שלו (כמו שנאמר לנבוזרדן: 'היכלא קליא קלית' [סנהדרין צו,ב]), ולכן נשאר רק שיחרב בגשמי. או שהמרגלים החטיאו כיון שרצו לשמור על שלטונם ('אמרו: אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין, דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין, אבל בארעא לא נזכי' [זוהר ח"ג קנח,א]), ולכן כנגד זה התגלה בכי (כנגד שבכו בעקבות דברי המרגלים, שהלכו אחריהם, ולכן מתגלה כנגד גילוי של מחשבת המרגלים, בכי) בחורבן המקדש ששם יש את גילוי מלכות ה' בעולם, שזהו עניין של גילוי שלטון כמו סיבת המרגלים שהחטיאו בשל שלטון. בנוסף, המרגלים גרמו לעם לבכות בעקבות ששכנעו אותם שאינם יכולים לכבוש את הארץ כי הם חזקים אפילו מה' ח"ו: '"והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל" וגו'. אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה: "כי חזק הוא ממנו", אל תקרי ממנו אלא ממנו, כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם' (סוטה לה,א). כעין שאין גילוי של שכינה בעולם, שלכן גם ה' ח"ו לא יכול להכניסם; לכן כנגד זה נגזר החורבן של המקדש שהוא גילוי שכינת ה' בעולם, ויחד עם זה גם נגזרה גלות כנגד מחשבתם שאינם יכולים (להיכנס וכך) להיות בארץ. (ביר' לא נאמר "בכה תבכה" שני בכיות כנגד שני בתי המקדש, אבל הפס' מובא על הנאמר קודם: 'עתידין אתם לבכות בכייה של ממש'. בפשטות הובא הפס' לומר שיהיה מזה בכי אמיתי לדורות. אולם אולי אפשר שבא לרמז שבחורבן יש גילוי של בכי כפול, שיש בכי על חורבן המקדש ויש בכי על הגלות שבאה יחד עם זה; ולכן זהו שני בכיות שבוכים כעונש על הבכי במרגלים).