תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשות מטות – מסעי

מטות

ל,ג: אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה: איש בן שלוש עשרה שנה כי ידור נדר לה' או ישבע ... לא יחלל דברו, אולם בית דין מתירים לו, ואם לא התירו לו, בכל מה שיוצא מפיו – יעשה.

לא,ח: וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב: ... הרגו בחרב. והיה כראות בלעם הרשע את פינחס רודף אחריו, עשה דבר קסם ועף באוויר השמים. מיד הזכיר פינחס השם הגדול והקדוש, ועף אחריו ותפשו בראשו והורידו. שלף חרב ורצה להורגו, פתח פיו בתחנונים ואמר לפינחס: אם תחיה נפשי נשבע אני לך שכל הימים אשר אני חי לא אקלל את עמך ... ומיד שלף חרבו מנדנה והרגו.

לא,כז: וְחָצִיתָ, אֶת-הַמַּלְקוֹחַ, בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה, הַיֹּצְאִים לַצָּבָא--וּבֵין, כָּל-הָעֵדָה: ותחצה את המלקוח בין האנשים הבלשים שתפשו את השלל במלחמה שיצאו לצבא, ובין כל העדה.

לא,נ: וַנַּקְרֵב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה, אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז--לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵינוּ, לִפְנֵי יְהוָה: והקרבנו מתנה לשם ה', כיוון שנתן ה' את המדיינים בידינו וכבשנו את ארצם ... ובכל זאת חס לנו לתלות עינינו ולא הסתכלנו באחת מהן ... וזאת תיזכר לנו ליום הדין הגדול, לכפר על נפשותינו לפני ה'.

לב,כה: וַיֹּאמֶר בְּנֵי-גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֶל-מֹשֶׁה לֵאמֹר:  עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: ואמרו בני גד ובני ראובן בהסכמה אחת למשה, עבדיך יעשו כל שאדוננו מצוה.

מסעי

במדבר לג,ד: וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים, אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם--כָּל-בְּכוֹר; וּבֵאלֹהֵיהֶם, עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים:  ... שפטים. אלילי מתכת היו נמסים, אלילי אבן ניתצים, אלילי חרס נעשים רסיסים, אלילי עץ נעשים אפר, ושל בהמות מתים.

לג,ה: וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵרַעְמְסֵס; וַיַּחֲנוּ, בְּסֻכֹּת: ונסעו בני ישראל מפילוסין וחנו בסוכות, מקום שכוסו בשבעת ענני הכבוד.

לג,יט-כב: וַיִּסְעוּ, מֵרִתְמָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִמֹּן פָּרֶץ. וַיִּסְעוּ, מֵרִמֹּן פָּרֶץ; וַיַּחֲנוּ, בְּלִבְנָה. וַיִּסְעוּ, מִלִּבְנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִסָּה. וַיִּסְעוּ, מֵרִסָּה; וַיַּחֲנוּ, בִּקְהֵלָתָה: ונסעו מהמקום המגדל שיחי רתמים וחנו ברימון המעצים פירותיו ... וחנו בלבנה, מקום שתוחמים אותו בלבני בניין ...וחנו במקום ריסה ... בקהלתה – מקום שנקהלו קורח ועדתו על משה ואהרן.

לג,מו: וַיִּסְעוּ, מִדִּיבֹן גָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה: ונסעו מדיבון המזל, וחנו בעלמון דבלתימה, אף שם נעלמה מהם הבאר, על עזבם דברי התורה המתוקים כדבלה.

לג,נה: וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ: ואם לא תגרשו את כל יושבי הארץ מפניכם, יהיה מה שתותירו מהם לצופים בעין רעה בכם, ומקיפים אתכם כמגינים וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּבצידיכם, ויצררוכם על הארץ שאתם יושבים בה.

לד,יב: וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח; זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ, סָבִיב: ... ים המלח. רקם גאה מן הדרום, הר ההר מן הצפון, הים הגדול מן המערב, ים המלח מן המזרח, זאת תהיה לכם ארץ ישראל למצרי גבולותיה סביב.

לה,כה: וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ, בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ: ויצילו ... עד זמן מות הכהן הגדול שמשחו בשמן המשחה, ולפי שלא התפלל ביום הכיפורים בקודש הקודשים על שלוש העברות החמורות ... והיה בידו לבטלן בתפילתו, ולא התפלל, לפיכך נקנס למות בשנה ההיא.

לו,ו: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:  אַךְ, לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם--תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: זה הדבר שציווה ה', לא לדורות העתידים לעמוד אחר חלוקת הארץ אלא לבנות צלפחד, לאמור: לטוב בעיניהן תהיינה לנשים, אך למשפחת שבט אביהן תהיינה לנשים.