"כה אמר ה' צבאו'ת צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו” (זכריה ח,יט). '"צום הרביעי" – צום של תמוז שהוא רביעי לחדשים. "צום החמישי" – של אב' וכו' (רש"י). צום י"ז בתמוז נקרא צום הרביעי ע"ש שהוא בחודש הרביעי (מניסן), ו-ט' באב נקרא צום החמישי ע"ש שהוא בחודש החמישי. עיקר החורבן היה בט' באב, כך שהוא כעין העיקר (שאם לא היה חורבן אלא היו מנצחים בסוף אז גם לא היה צום על פריצת החומה בתמוז); נראה שיצא החורבן בחודש החמישי כרמז לתורה שהיא חמשה חומשים, כרמז שעברו על רצון ה' כמתגלה בתורה ולכן בא החורבן. במשנה מובא שאף הצרות שמתגלים בצומות אלו הם חמשה: 'חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב, ממעטין בשמחה' (משנה תענית ד,ו). שזהו גילוי חמשה כנגד התורה (ומסתיימת המשנה שמאב ממעטים בשמחה, כעין גילוי שהעיקר זהו בחודש החמישי, כרומז לדברנו קודם). נראה שחמשת הדברים כנגד חמשת חומשי התורה: 'נשתברו הלוחות', כנגד ספר דברים שזהו ספרו של משה, וכך בדומה משה שבר את הלוחות בטענה שהתורה נתנה לו ולא לישראל (עדיין): ''רבנין אמרי: מן הדבר הזה שקד משה היאך לזכות את ישראל. שאמר לו הקב"ה: "אשר צויתים”, אמר לפניו: רבש"ע, אני נצטויתי, שמא עברתי על הציווי? הם לא נצטוו, ולא היו יודעים. אמר לו הקב"ה: משה, לא נצטוו?. אמר לו: לאו. אמר לו: מה אמרת בסיני: "אני ה' אלקיכם"?! לא אמרת אלא (שם כ,ב): "אנכי ה' אלקיך". מה אמרת: "לא יהיה לכם אלהים אחרים"?! לא אמרת אלא (שם, ג): "לא יהיה לך אלהים אחרים"' (דברים רבה ג,יא). וכן בספר דברים נאמר על שבירת הלוחות (דברים ט,יז). 'ובטל התמיד', כנגד ספר ויקרא שהוא ספרם של כהנים (קרבנות). 'והובקעה העיר', כנגד ספר במדבר שמספר על חטאי בנ"י כשהיו במדבר, שכך כנגד זה הובקעה העיר שהיא מקומם של ישראל, בשל החטאים. 'ושרף אפוסטמוס את התורה', כנגד ספר שמות בו קיבלו ישראל את התורה, וכן מסופר בו על חטא העגל שהערב רב (מהאומות) גרמו לפגם בתורה, כעין שאפוסטמוס (מהאומות) שרף את התורה. 'והעמיד צלם בהיכל', כנגד ספר בראשית, שמספר על האבות שפעלו לגילוי שם ה' (לעשות את העולם למשכן לה') ומלחמה בע"ז. כמו"כ בחמשת הדברים שארעו ב-ט' באב: 'נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ', כנגד ספר בראשית שבו הובטחה הארץ לאבות בשביל ישראל. 'וחרב הבית בראשונה', כנגד ספר במדבר בו מסופר לראשונה על חטא המרגלים (במדבר יג-יד. שחטא המרגלים זהו השורש לחורבן [תענית כט,א]). 'ובשניה', כנגד ספר דברים בו מסופר פעם שניה על חטא המרגלים (דברים א). 'ונלכדה ביתר' (ונהרגו שם רבים), כנגד ספר שמות שבו מסופר על המצרים שהחלו לשעבד את ישראל והרגו בהם בגזרותיהם. 'ונחרשה העיר', כנגד ספר ויקרא ספרם של כהנים, שהמקדש היה בירושלים, והם חרשו שלא ישאר זכר למקדש. עוד נראה שיש חמשה כנגד חמש דברות שבכל לוח בלוחות הברית (שבדברות גנוזה כל התורה [יר' שקלים ו,א]). חמשת הדברים של י"ז בתמוז כנגד הלוח הראשון: "אנכי”, נשתברו הלוחות שמתחילות ב"אנכי" (ושה' הוא אלקינו הוא הבסיס לכל הדברות והתורה). "לא יהיה”, העמיד צלם בהיכל שזהו אלהים אחרים על פני בשיא. "לא תשא”, שרף אפוסטמוס את התורה שהיא כולה שמותיו של ה', שזהו פגיעה בשם ה' כעין נשיאת שם ה' לבטלה. "זכור”, הובקעה העיר, שנאמר על חילול שבת שזה הסיבה לחורבן: 'אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר (יחזקאל כב, כו): "ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם"' (שבת קיט,ב). "כבד”, בטל התמיד, שכיבוד הורים נחשב גם ככיבוד הקב"ה, ולכן זהו כעין קרבנות שבהם מכבדים את הקב"ה (וכעין דר ביניהם כמו שכעין המקדש הוא דירתו של ה' בתחתונים): 'ת"ר: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני' (קידושין ל,ב). חמשת הדברים של ט' באב כנגד הלוח השני: "לא תרצח”, נגזר שלא יכנסו לארץ, שבארץ מאריכים ימים (ברכות ח,א) ולכן אי כניסה לארץ כעין גילוי של קירוב מוות (וכן נגזר על דור המדבר למות). "לא תנאף”, בזה בא חורבן לבית הפרטי של האדם, וכך בדומה נחרב הבית בראשונה (ואחד משלושת העברות שבגללם נחרב הבית בראשונה זה ג”ע [יומא ט,ב]). "לא תגנב”, חורבן בית שני, שהרומאים הגלו ומכרו את השבויים לעבדים (שזהו לא תגנוב, גניבת נפשות). "לא תענה”, נלכדה ביתר, שחשבו שבר כוכבא משיח, ולכן זהו כעין עדות שקר שמטעה את הדיינים (ובפרט שבר כוכבא טען כך על עצמו [סנהדרין צג,ב], ולכן כעין העיד על עצמו). "לא תחמד”, כנגד זה נחרשה העיר, שלא נשאר בה כלום (כך שאין שום דבר לחמוד בה). נראה שלכן מתגלה בי"ז תמוז וב-ט' באב בחודשים: תמוז הוא החודש הרביעי כרמז לדגלי בנ"י במדבר שהם ארבעה ומייצגים את מעלת ישראל בגילוי שם ה' בעולם, כרמז לצורות שבמרכבה (לקח טוב; במדבר ב,ב-יז); ואנו מגלים את שם ה' בעולם ע"י התורה, לכן זה מרמז על התורה ובנ"י. ובאב זה החודש החמישי כרמז לחמשה חומשי תורה. שזהו שצומות אלו מרמזים על בנ"י וקשרם לתורה. כמו"כ חודש תמוז מחודש תשרי הוא החודש העשירי כרמז לעשרת הדברות; וחודש אב מחודש תשרי הוא החודש האחד עשר כרמז למחלוקת בישראל, שמצינו אחד עשר באחים השבטים כשיוסף היה נפרד מהם לאחר שמכרוהו, כך שמרמז על מחלוקת בישראל, שזהו הסיבה לחורבן (שזהו גילוי של שנאת חינם, שזהו סיבת חורבן בית שני [יומא ט,ב], וזה אף שקול כשלושת העברות החמורות שבתורה [שם], כך שנרמז גם על סיבת חורבן בית ראשון בשל שלושת העברות), וכן התורה חלה על כלל ישראל (שלכל אחד מישראל יש את החלק שלו בתורה; וכן התורה נתנה דווקא באחדות [פרק השלום]), כך שמרמז שמנותקים מהתורה, וכך בא החורבן. כך שרומז בזמן כנגד החילוק מהתורה והדברות, שזה הסיבה לחורבנות; וכן מצד שני רומז שהחורבן והגלות מהארץ בעקבותיו זהו גילוי פגיעה בתורה (מדה כנגד מדה, כנגד מעשיהם שפגעו בגילוי תורה), שעיקר התורה זה דווקא בא"י (ספרי "עקב", מג), ובמיוחד ע"י גילוי שלטון ישראל בארץ שמגלה תורה בכל המציאות בשלמות כמלכות ה' בעולם.