מתוך הספר חבש פאר- סיום דרוש ראשון- ספר של הרב קוק זצ"ל, שיעור שהועבר במכון מאיר ושוכתב על ידי. 

שדרשו (סנהדרין צו') אהא דכתיב (ישעי׳ כד) ״מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק״—  מדובר בתקופת המלך חזקיה, אחרי שסנחריב הגלה את עשרת השבטים ונשארה רק מלכות יהודה.  חזקיה היה מלך על יהודה, בית המקדש היה קיים והייתה נבואה בישראל, ישעיהו היה נביא, ממלכת סנחריב הייתה הממלכה הגדולה שכבשה את כל העולם המתורבת של אותה תקופה, סנחריב היה בשיא הצלחתו ונשאר לו לכבוש רק את ירושלים, הוא עמד עם צבא עצום של 185000 ראשי גייסות ועשה מצור על העיר. הלחץ היה נוראי, היה צריך להיות מאמין גדול מאוד בשביל להאמין שירושלים לא תיכבש, הוא לגלג וצחק על ירושלים, ורבשקה רב הטבחים שלו היה מדבר בלשון הקודש בתור לגלוג על מלכות חזקיה והצבא שלו, שאין להם שום סיכוי, ושייכנעו ויפתחו כבר את השערים, הכל כבר נגמר הגלו את עשרת השבטים וכבשו כבר את כל העולם. אבל חזקיה וישעיהו עומדים איתן, וחזקיה כל כך גדול  באמונתו שהוא התפלל והלך לישון. כולם ישנו שנת ישרים באותו לילה, בבוקר ד' עשה נס וכל 185 אלף החיילים של סנחריב מתו במגפה על ידו, שריפת נשמה בגוף קיים, כולם פגרים מתים. ולא רק שהצבא הובס ולא נשאר ממנו כלום, אלא שאפילו האוצרות והביזה שלהם, שהם לקחו מכל העולם, היו איתם כמנהג דאז, שהיו מביאים איתם את השלל למלחמה, וכל זה נפל בידנו, מפלה גדולה להם, רוממות ושמחה גדולה היו במלכות יהודה שנצלה ובית המקדש לא חרב. כל זה היה בליל הסדר, ליל התקדש חג. אבל חזקיה לא אמר שירה, על ההצלה הזו היה צריך להגיד הלל. למה הוא לא אמר שירה? חזקיה שם את כל הדגש על התורה וחיזק מאוד את לימוד התורה.  לפני חזקיה, עמד אביו אחז, למה  נקרא שמו אחז? "שנעץ חרב בבית המדרש ואמר מי שיעסוק בתורה יידקר בחרב בהוראת המלכות" ("שאחז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות") בא חזקיה והיה בדיוק ההפך, גם הוא נעץ חרב בפתח בית המדרש והורה שמי שלא יעסוק בתורה-  יידקר בחרב זו בהוראת המלכות, והוא הדריך את כל ישראל ללמוד תורה, וכן ריכז את כולם לירושלים, שסבר בשיטתו שיש להפוך את ירושלים למרכז בוער של תורה ומשם יקרין אור התורה על כל המדינה ועל כל הכלל כולו וזה ישיב את עם ישראל למדרגה יותר עליונה. כבמדרש תהילים רבא :"נכבדות ידובר בך עיר אלוקים עליון".

[כמוזכר בשאלה מפורסמת בתניא, ששאלו את בעל התניא הדרכה על בית כנסת ברוסיה, שבו ישנם יהודים שלא כל כך מתפללים כמו שצריך ומדברים בתפילה, ומצד שני יש יהודים שמתפללים טוב מאוד בכוונה עם כל האש קודש וכד'. השאלה הייתה מה לעשות ע"מ לתקן את המצב של היהודים החלשים יותר? יש שסברו שצריך לקחת את כל המתפללים החזקים ולפזר אותם ברחבי ביהכ"נ, כל אחד ישמש דוגמא וכך ישפיע על אזורו, ויש שסברו הפוך שיש להעמיד חזן ת"ח רציני ולקבץ אותם סביב עמוד החזן, והם יתפללו איתו בכוונה, וכך במרכז בית הכנסת יש תפילה ראויה והגונה, וזה יקרין על כל פינות בית הכנסת, גם הרחוקות. הכל בכוונה לתקן את כל ביהכ"נ כמובן, והתניא אמר שיש להתרכז במרכז וכאשר תהיה תפילה רוממה ושמחה, זה ישפיע על כל מתפללי בית הכנסת. כך חשב חזקיה כאשר קיבץ את כולם לירושלים, אולי התניא הורה כך מתוך שיטת חזקיה.]

הוא סבר לעשות מרכז חיים הכי חזק בירושלים וכך להשפיע על כל הממשלה, וכך באמת היה עד ש "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צב:)  והכל בזכות חזקיה. הוא לא החשיב שום דבר אחר, רק את לימוד התורה, ומתוך כך הכל עמד בצל. חז"ל מבקרים זאת, כאשר סנחריב נופל לפני שערי ירושלים, צריך לפחות לעשות תפילת הודיה והלל לד' יתברך וחזקיה לא עשה את זה, ממשיכים כרגיל- מחר קמים בנץ, ממשיכים את לימוד התורה כאילו שלא קרה כלום. חז"ל אומרים על זה שביקש הקב"ה לעשות את חזקיה משיח, ואת סנחריב גוג ומגוג (סנהדרין צד.) וכך הייתה יכולה להיות הגאולה השלמה, אך בגלל שחזקיה לא אמר שירה על מפלת סנחריב, הוא לא נהיה משיח, כיון שהוא לא החשיב את המלכות ולא את החקלאות בישראל. חז"ל מביאים פסוקים מישעיהו המעידים על מצב החקלאות הירוד שבתקופת חזקיה, אפילו באזורים הכי פוריים בארץ, מקומות בהם אפשר היה לגדל פירות משובחים ולראות את ברכת ארץ זבת חלב ודבש, פירות נפלאים ויקרים, היו לשממה בתקופת חזקיהו,  אף אחד לא נטע, לא טיפל בעצים ,אף אחד לא קטף,  כולם היו עסוקים יום ולילה בתורה. החקלאות ירדה, הצבא ירד- כמו שלגלג סנחריב עליו, איפה הפרשים שלכם, איפה הצבא שלכם בואו להתמודד.

אבל חזקיה בטח בתורה, הוא לימד את כל העם לבטוח בתורה. בהלכות מלכים לרמב"ם כתוב: אם יעמוד מלך מבית דוד (מדברים על משיח) הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ותורה שבע"פ ויכוף את כל ישראל לילך בה, ולחזק בדקה, [יכול להיות שמקור הרמב"ם הוא הגמ' הזו, שביקש הקב"ה לעשות את חיזקיה משיח]  וילחם מלחמות ד', אם הוא לוחם את מלחמות ד', הרי זה בחזקת משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את כל העולם כולו לעבוד את ד' ביחד... וכו' .

חז"ל אומרים שהנס שקרה לחזקיה, שנהרגו כל חיילי סנחריב היה בזכות "חוּבֱּל עול מפני שמן". חובל העול של סנחריב מפני השמן שהדליק חזקיה בבתי כנסיות על חשבון המלכות בשביל להחזיק את התורה, הכל היה על חשבון המלכות. הנס הזה קרה בזכות התורה, נכון שמשיח הוא לא נהיה אבל זכות תורה הייתה שם, בלי לירות ירייה אחת, בלי לצאת לשום מלחמה, חזקיהו היה מלא ביטחון בד' שהוא יושיע את ישראל בזכות התורה שהם למדו, והנה ד' עשה את הנס הזה, חזקיה היה בטוח בזה ולכן הלך לישון, אפילו לא נדדה שנתו, זה היה המצב של חזקיה.  

אז למה הוא לא נהיה משיח? הגמ' עונה: ,״גנאי הוא לחזקיה וסיעתו שלא אמרו שירה  - הם לא אמרו שירה על הצלת ישראל, ולא על כל העושר והביזה שהם קיבלו. העושר העמיד את כל המלכות לכמה דורות, עם אוצרות המלכות הייתה מובטחת פרנסה לכל. אבל חזקיהו לא החשיב את זה בכלל, הוא היה שקוע בתורה וזה מה שהיה חשוב לו. ואכן רואים שהוא ניצול באמת וסנחריב נפל ואי אפשר לתאר את כוחה של תורה, אי אפשר לעלות על הדעת מה קורה כשכל מלכות יהודה עוסקת בתורה. ובכל זאת, כתוב בגמרא צד. ״גנאי הוא לחזקיה וסיעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וגו׳״.

מהי הכוונה באמירת חז"ל זו? הרי חזקיה היה צדיק גמור, זאת רואים ע"פ כל הפסוקים. אפילו לא חס על כבוד אביו שהיה רשע גדול וכפה את כל ישראל לעבוד עבודה זרה וגרם צרות נוראות למצב הרוחני בישראל, אז חזקיה סחב אותו על מיטה של חבלים ולא עשה לו לויה מפוארת כפי שמגיע למלכי ישראל אלא בביזיון ובבוז בשביל להראות לכולם איזה נזק הוא גרם לעם ישראל, למלכות ישראל, לרוח ישראל, לכל היעוד האלוקי של עם ישראל, חזקיהו מסר את נפשו על האמת והאמונה הזאת.  ועיקר מחשבתו רק בעניין תורה ועבודת השם, ואדרבה ישוב הארץ ירד בימיו בשביל שקידתו בתורה, אז איך בכל זאת העם הצליח להתקיים אם כל היום היו עוסקים בתורה מבלי לעבוד? והקדוש ברוך הוא, היה מצליחם למעלה מדרך הטבע, בגלל שהייתה להם מסירות נפש על התורה אז הייתה להם הנהגה מעל דרך הטבע, מעין דור המדבר, כמו שכתוב (ישעי׳ יז) ״והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ושה)״, היה להם את המינימום בשביל לחרוש ולחלוב, זהו, כל היום עסקו בתורה, ״כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף, כלומר מקום שהוא כל כך פורה עד שאפשר לקבל מחיר כה רב על פירות שגדלים שם, לשמיר ולשית יהיה״, הוזנח עד שגדלו שם קוצים וברקנים, אף אחד לא הסתכל על זה כי כולם ישבו בבית המדרש, כל האומה, אבל רצון השם היה, שאף על־פי שזהו בודאי דרך מקודש, משום שודאי אשריו ואשרי דורו מצב כזה לא היה בעם ישראל מעולם,  ואשרי האיש אשר בתורת ד׳ חפצו באופן כזה עד שישליך עסקי הארץ אחרי גוו, עד שכל העניינים הארציים והכלכליים לא מעניינים אותו, אז מהבחינה הזאת אשרי האיש ואשרי הדור.  אבל יש עוד משהו, ישוב ארץ ישראל, לא בשביל להיות עשיר וכד', יש מצוה בתורה של ישוב ארץ ישראל, שהארץ תהיה מיושבת ולא תהיה שממה, כך ההגדרה של ישוב הארץ, זו מצות עשה ד' של הרמב"ן, אבל ישוב ארץ ישראל הוא בעצמו דבר קדוש ונשגב, זה שייך לקיומה של תורה, אתה מאמין בתורה, אתה לומד תורה, טוב, מצוין," דרך מקודש", התורה היא ודאי מעל הכל, אבל לא בשביל לא לקיים את המצות, לומד בשביל לקיים, והצלחת ישראל בארץ ישראל גורמת טובה גדולה לכל העולם, זה שיש בלב העולם ממלכת כהנים וגוי קדוש, ארץ פורחת ומיושבת שמתנהלת כולה על פי התורה, עד שתורה זה התרבות, התוכן האידאלי והרוחני, ההגות והיצירה, מקטן ועד גדול. לימוד תורה זה מצוין, אבל לא על חשבון ישוב הארץ, לא להשאיר את הארץ שממה, לא על חשבון ביטול מצוה גדולה שהיא שקולה כנגד כל המצות, להכיר לכל באי עולם גדולתו ית' והשגחתו, שידבקו הכל בעבודתו, ויראו צורת חיים, חיי עמים ישרים ואידאלים, ועל ידי שנושאים את עיניהם לישראל, מתוך זה יתוקן העולם, זה מה שכתוב:" יהיה הר בית ד' בראש ההרים נישא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, יורנו מדרכיו נלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, ולא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" ויהיה שלום בארץ ויהיה תיקון העולם, וכולם ילמדו מאיתנו איך להיות עובדי ד', ילמדו מאיתנו יחוד ד', ודרכי ד' והתיקון המוסרי, ואיך לנהל חיי עמים מתוקנים, כל זה מתוך הדוגמא שהם רואים בעם ישראל. כמו שהנביא מספר [ישעיהו ומיכה] ועוד: "אהפוך על העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד'", וכן גם בזכריה: "נלוו גוים רבים אל ד' ושכנתי בתוכך", השכינה בתוכנו אז נלוו גויים רבים שגם הם רוצים ללכת בדרך הזו. אז אם אנחנו ממלאים את חפץ ד' בעולמו לתקן עולם במלכות שדי, אי אפשר להזניח את מצות ישוב הארץ! נכון שדרכו של חזקיה היא דרך מקודשת לעילא ולעילא, אבל החיסרון למה הוא לא יכול להיות משיח הוא בגלל שהוא הזניח את המלכות, ואת הצבא ואת החקלאות ואת ישוב הארץ ופיתוחה ופריחתה וכד'. אז חזקיהו במדרגה עליונה ונדון באמת בדרך על טבעית וזוכה להשגחה עליונה כזו ובאמת ד' עושה חפצו, בלי לעשות שום מלחמה הגויים נופלים, וזה קידוש ד' גדול, עצם העובדה הזו, איזה זכות, מדרגה ועושר, איזה אמונה ובטחון יש פה, אבל משיח זה עוד לא, כי יש פה משהו שחסר בשביל להשלים את המדרגה בשביל להיות משיח .

וזאת היא תכלית ביאת המשיח לומר שלום רחוקים ולקרב הכל תחת כנפי השכינה, לתקן עולם במלכות שדי, על ידי שיתבררו אותם שתקנו ענין בחירתם, ע"י הבחירה שלהם נעשו צדיקים, הליכה בדרכי ד', עד שיהיו ראוים לקבל ברכת ד׳. וזהו ענין ״מכנף הארץ, שאף על פי שטבע הארץ להיות מושבה בשפל, אבל מכל מקום ארץ ישראל על ידי קדושתה פרחה לעילא, הארץ מקבלת כנפיים, אצל הגויים הארץ היא רק כלכלה ואמצעי קיום חומרי, אבל אצלנו הארציות בעצמה מתעלה והופכת להיות מצוה גדולה וקדושה שמביאה דעת ד' בעולם, הארץ מקבלת כנפיים ומתעלה, ומוסיפה כוח בגבורה שלמעלה על ידי ברכתה, העניינים הארציים בישראל מתרוממים לקדושה. ואת זה לא החשיב חזקיה, לכן השלמות הזו הדרושה להיות בשביל להיות משיח, לא הייתה לו.

והנה חזקיה כיון שראה שעיקר הנס היה לתועלת כבוד עם ד׳ ועשרם, מדוע לא אמר שירה? הוא עשה חשבון כזה-  הקבה עשה נס שלא בדרך טבעית, אך הוא היה יכול לעשות נס באופן פשוט יותר: מלכים ופוליטיקות, רוצים לכבוש פה, פתאום צץ משהו יותר חשוב, הקב"ה יכל לתת עצה בליבו של סנחריב שיחליט שירושלים זה מקום קטן בעולם וכד', אלך לכבוש את הודו או אפריקה, הקב"ה יכול היה להכניס בליבו מחשבה, לעזוב את ירושלים על מקומה וללכת לכבוש מקום אחר. גם אז היינו ניצולים, מה ההבדל? אך המצב היה שכולם מתים בשערי ירושלים, הנפקא מינה היא: כבוד עם ד' ועשרם, זה כבוד גדול שמלכות ד' היא כזו, שגויים רשעים ועצמות כאלה של צבאות אדירים נופלים, קורעים, נכנעים ומתבטלים לפני שערי ירושלים, ומשאירים עושר כזה גדול שיכול לפרנס את העם כמה דורות! הכל היה במחנה שלהם,  אי אפשר לתאר הם בזזו את כל הארצות מסביב, הם כבר כבשו את כל מה שהיה אפשר לכבוש, כי מצד הצלת הנפשות, שלא ימותו במלחמה ע"י רב הטבחים שלהם, היה די שיתן הקדוש ברוך הוא בלבב סנחריב לעזוב את א״י, או שלא יבוא כלל (עי׳ כס), אלא שאז לא היה להם כל הכבוד הזה וגם לא מצאה ידם שלל הרם הרב ההוא, אז על זה חזקיה לא יגיד הלל, זה לא נחשב אצלו, ועניני עולם הזה לא היו חשובים כל כך לחזקיה להתעורר לומר עליהם שירה, שחשב שהם מעיקים לעניני עולם הבא והקדושה האמתית, זאת היתה צרה בשביל חזקיה, כל העושר הזה רק יפריע, מתוך שיש הרבה עושר צריך להשתמש בו, ומה עם לימוד התורה?! בשבילו זה לא היה מקור לשמחה ולהודאה, על זה לא היה סיכוי שחזקיה יאמר שירה בכלל. אז אמנם זו מדרגה עצומה להיות במדרגה כזאת, לא לפחד, להיות מלא בטחון , להדבק בתורה דביקות כזו. והכל למען התורה והרוחניות והעולם הבא, זה פלא פלאים, אבל מעלת משיח היא, שכל עניני עולם הזה יעלה אותם להשתמש בקדושה, להרים את הארציות והחומריות, העושר ואת המלכות, החקלאות והפיתוח, לקדש את הכל, להרים את הכל לרוחניות, זהו עניינו של משיח, בשביל זה עם ישראל יורד עד העולם הזה, בשביל לקדש את העולם כולו בשביל לעלות ע"י כך את הטבע ואת הארציות ואת העולם הזה, על כן דבר זה גרם שלא נעשה חזקיה משיח (שם). לא שהוא לא זכה להשגחה מיוחדת, לא שלא הייתה הצלה, לא שלתורה שלו אין ערך והיא לא פעלה את פעולתה, מה שהיה שם זה מופת שאין בהיסטוריה, הוא הראה מה כוחה של תורה, אבל משיח זה עוד משהו, והעוד משהו חסר בשביל השלימות של משיח.

והנה באמת שבח גדול הוא וצבי לצדיק. לא רק שחזקיה כל כך דבק בתורה, אלא גם שהיה יכול להסתכל על החלק של העושר ועל העולם הזה והארציות והמטריאליזם בבוז כזה!  זאת גם מדרגה, זה לא פשוט, זה שבח גדול. אבל לא זה מה שהיה חסר בשביל שחזקיה יהיה משיח, כי בשביל להיות משיח לא צריך להיות מטריאליסט ולהעריץ את העולם הזה ולאהוב את העושר ולהיות חומרני חלילה, אלא להיות בעל כוחות רוחניים כאלה שיכול לקחת את כל הארציות הזו והעושר והכבוד והאמצעים שיש בעולם הזה, ואת הכל לגייס ולעלות אל הקודש ולהשתמש בזה בשביל לקדש שם שמיים, ולא ליפול עם זה למטה בתהומות החומרנות והתאוות והבהמיות. "צבי לצדיק", צבי פירושו פאר, כך ברוב המקומות בתנ"ך, צבי זה פאר, הדר, זה מה שהפס' אומר: "מכנף הארץ זמירות שמענו וצבי לצדיק", באמת שבח גדול הוא וצבי לצדיק, שהגיע למעלה רמה בזאת, עד שלא נתעורר לומר שירה על הצלחה זמנית כי מה זה הצלחה זמנית לפי החשבון שלו, אז אם כן זו מדרגה גבוהה, מכל מקום בערך חזקיה וסיעתו שהיה ראוי למשיח, הוא גנאי, זו מדרגה נוראה ולא פשוטה, ולא רק הוא לבד במדרגה הזו אלא הביא את כל הדור למדרגה כזו, אבל בשביל להיות משיח צריך עוד קומה, ומשיח הוא לא נהיה. נס גדול קרה לו ותורתו ואמונתו הם לא לשווא, ערכם שמור עמו זו מדרגה נוראה, אבל משיח הוא לא יכול להיות; אז המדרגה הזו היא צבי לצדיק, היא פאר לצדיק, אבל בשבילם, בשביל חזקיה וסיעתו, היא גנאי, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה. המדרגה הזאת היא לא מדרגת משיח והארץ אומרת שירה כי האמת הזו, שיש לומר שירה, עומדת, חיה וקיימת, אבל כיון שחזקיה לא טיפח והשקיע בזה ולא הראה שכל הגדלות הזו בתורה יכולה להקים מלכות וצבא וחקלאות וכל מצוות ישוב הארץ- השכלול היותר גדול. והכל, לא בשביל לרדת מערך התורה, אלא הכל מכח התורה, כוחה של תורה הוא כזה שאת הכל היא יכולה להעמיד, וגם את הארץ היא יכולה להפוך לרוחניות עד שכל עבודת הקרקע גם היא קודש, כי הכל נעשה לשם שמים. לא בשביל העושר הפרטי שלי, אלא בשביל שארץ ד' תהיה מפותחת ובנויה והכל ע"פ התורה והמצוות בשביל לקדש שם ד' בעולם, זה נקרא משיח. לא שהיה יותר מדי תלמיד חכם, יותר מדי צדיק, הוא היה פחות מדי צדיק, משיח זה עוד קומה, משיח זה להיות תלמיד חכם כמו חזקיה ועם הכוח הזה להעמיד את הצבא, ללמד איך ללחום את מלחמות ד', כמו דוד המלך "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" דוד המלך לחם את מלחמות ד ' בכל הדרכים והכל הוא עשה לשם שמים הכל היה אצלו עבודת ד' "צמאה נפשי לאלוקים לקל חי מתי אבוא ואראה את פני אלוקים" זה היה התוך של כל עבודתו של דוד המלך, כי מצד קדושת הארץ וכבודה וברכת ד׳ עליה עם רוב קדושתה, זה גרם להכיר לכל, לכל העולם, שראוי לומר שירה על הצלחה גופנית של עם ד׳ בארץ ישראל בפרט.  משום שהארציות פה היא לא ארציות כמו במקום אחר, זו לא חומרנות, בהמיות, זה לא ניתוק מהקב"ה, זו לא נפילה לדולריזם או לאלוקי כסף ואלוקי זהב, להפוך את הכסף לאלוקים, אלא שכאן כל זה רוחניות, כל זה עבודת ד', כל זה לשם יחוד, כל זה בשביל לקדש שם ד' בעולם, מבלי שום נפילה מוסרית, בלי נפילה בחומרנות, זה הרבותא של עם ישראל וזה הכח שעם ישראל יכול להראות, וזה מה שהוא יכול להביא לעולם, זה משיח. זה מה שכתוב ברמב"ם, מאיפה הרמב"ם מביא את זה שמשיח כופה את כל ישראל ללכת בתורה, ולחזק את בדקה? הוא יודע את זה מפה כי ביקש הקב"ה לעשות את חזקיה משיח, זה השיעור, אם נשאל מישהו איזה שיעור(כמות) של תלמוד תורה של דביקות בתורה של מסירות נפש בתורה, איזה שיעור של תורה בשביל דרגת משיח, פה זה המקור, לא כתוב על אף אחד אחר ביקש הקב"ה לעשות אותו משיח, אפילו על דוד המלך לא כתוב שביקש הקב"ה לעשות אותו משיח. למה? הרי דוד המלך היה גם תלמיד חכם, גם עסק בזמירות ותשבחות, גם לחם את מלחמות ד' אז לכאורה הוא היה צריך להיות משיח, למה הוא לא נהיה משיח? אלא כי עם ישראל לא היה במקום הזה, לא כתוב בשום מקום שבזמן דוד המלך שבדקו בכל מקום וכל תינוק ותינוקת עסקו בתורה, זה לא היה ככה, אז על זה לבד שהוא לוחם את מלחמות ד', על זה אפילו לא כתוב שביקש הקב"ה לעשות אותו משיח, אבל מי שנמצא בתורה במדרגה כזו, ומביא את כל עם ישראל לשלמות הזו, עליו כתוב שביקש הקב"ה לעשות אותו משיח.

זה אולי הפשט במה שכתוב 4 מלכים מה שעשה זה לא עשה זה, המדרש הידוע שתמיד מביאים, המדרש אומר ככה : פתיחתא של איכה רבתי, פתיחתא ל' בהוצאה המדרש המבואר: "זבין בן לוי פתח לא האמינו מלכי ארץ בכל יושבי תבל כי יבוא צער ואויב בשערי ירושלים, 4 מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה ואלו הן דוד ואסא יהושפט וחזקיה.

דוד אמר ארדוף אויביי ואשיגם, דוד המלך בעצמו לחם את מלחמות ד' ולא שלח אחרים, היה תמיד ראשון בעצמו, ניצח את כל המלחמות, מעולם לא הפסיד מלחמה אחת, לחם את מלחמות ד' במסירות נפש. "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", הוא לא היה כמו חזקיה שישב ולמד כל היום והלך לישון בלילה וד' כבר יעשה לו נס, אלא הוא במו ידיו הלך והרג בשונאים וניצח את אויביי ד' ולחם מלחמות מצוה, הפס' אומר:" עתה ידעתי כי הושיע ד' משיחו, פירוש של משיחו זה דוד ( לא מדובר בהמשיח, אלא כל המלכים משוחים בשמן(  יענהו משמי קודשו בגבורות ישע ימינו": פשט הפס' הושיע ד' משיחו בגבורות ישע ימינו - של ד' - ימין ד' עושה חייל, ואת כל המלחמות בעצם הקב"ה נלחם, ימין ד' היא רוממה והיא עושה חיל והיא מנצחת את האויבים. ויש פירוש של תהילים של רבי יוסי מיעבץ שהפשט לא ככה, אלא דוד המלך אמר יותר מזה, הושיע ד' משיחו יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו - של משיחו - זאת נקראת הישועה הכי גדולה, קידוש ד' הכי גדול שאני בעצמי ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם והגבורה הזו היא לא גבורה פרטית שלי, ומזה אני עלול להיות שבוי בתפארת של המנצח הגדול, לא! אלא אני יודע וזוכר ומודע בלי הרף שהגבורה שלי היא לא שלי אלא היא המשך התגלות הגבורה האלוקית, בגבורות ישע ימינו, של משיחו, וזה נקרא הושיע ד', הושיע ד' מתגלה לא שנעשה נס וכולם מתים בדרך לא טבעית, אלא בדרך הטבע שצריך להתגבר על האויבים ולעבוד ולעמול ולמסור את הנפש, אבל דוד המלך יודע שזה נקרא הושיע ד' משיחו, לא בגלל שאני הלוחם ואני הכובש ואני ארדוף את אויביי ולא אשוב עד כלותם בזה אני מייחס את הגבורה הזו לתהילה שלי ולאני שלי, הפרטי והאנושי אלא זה נקרא אצלי הושיע ד' משיחו, בגבורות ישע ימינו- של משיחו, שמשיחו עובד ועושה ולוחם ומשתמש בכל הטקטיקות והאסטרטגיות ומשקיע את כל מסירות הנפש בשביל להביא נצחון לישראל ובשביל להושיע את ישראל, וזה נקרא הושיע ד ' משיחו בגבורת ישע ימינו של משיחו. בשביל זה צריך להחזיק ראש, וככה זה בכל שאר הדברים, שכל עניני המלכות שדוד מנהל אותם, וכל ענייני סדרי האומה והמדינה וכו' זה לא פרטי שלו הוא לרגע אחד לא מאבד את הדביקות העליונה ולכן הוא יכול ביום להילחם ובלילה שורה עליו שכינה, צמאה נפשי לאלוקים בחצרות ד' מתי אבוא ואראה את פני אלוקים, והוא זוכה לרוח הקודש כי הוא לא מתנתק, גם כי אלך בגאי צלמוות לא אירע רע אני לא נדבק רגע אחד ברע, ומקבל איזה כתם או איזו שפלות של רע שחודר בי, כי אני עוסק במלאכת המלחמה, כי אתה עמדי כי אני זוכר שכל הגבורה נמשכת מהשראת השכינה, הכח האלוקי הוא הנותן כוח לעשות חייל, זו מדרגה גבוה.

אומר המדרש מה שתבע זה לא תבע זה, דוד אסא יהושפט וחזקיה, דוד אמר ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם אמר לו הקב"ה אני עושה, זאת אומרת אני אעזור אושיע אותך בדרך הזו, דכתיב ויכם דוד מהנשר ועד הערב למחרתם, הוא לא פסק רגע אחד במלחמה, לא הלך לנוח עד שהוא גמר, מהו למחרתם ריב"ל אומר שני לילות ויום אחד ברצף אחד לחם, היה הקב"ה מאיר לו בלילות בזיקים וברקים, פצצות תאורה בלילה, כמו דתנינן התם" על הזיקים ועל הזוועות" על הזיקים הדא הוא דכתיב כי אתה תאיר נרי אתה תגיע חשכי.

עמד אסא אחריו אמר, אני אין בי כוח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אני רודף והקב"ה בסוף יגמור את המלחמה, אמר לו הקב"ה אני עושה שנאמר וירדפם אסא, והעם אשר עמו, וייפול מכושי ואין להם מחיה כי נשברו לפני ד' ולפני מחנהו, לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ד' ולפני מחנהו זאת אומרת שגמר המלחמה היה בידי ד' ואסא לא עשה. עמד יהושפט ואמר אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, הוא היה כזה צדיק ש-ד' עשה את רצונו, אמר לו הקב"ה אני עושה שנאמר: "ובעת התחילו ברינה ותהילה..", הם התחילו להגיד הלל עוד לפני המלחמה, כתוב "אלוקינו הלא תשפוט בם כי אין בנו כוח לפני המון הרב הזה הבא עלינו כזה צבא גדול מולנו", רישא אמר אין בנו כוח בבקשתו, אמר לו הקב"ה אני עושה שנאמר.... ונתן ד' מערבים על בני עמון ומואב והר שעיר הבאים על יהודה ויינגפו, שעמדו הם בעצמם והשמידו אלו את אלו עד כלה, הרגו שם אחד את השני פרצה שם מלחמה ביניהם..

עמד חיזקיה, האחרון מבין ארבעת המלכים, אמר אני אין לי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה. למה ד' עושה רצונו? כי הוא היה בעל מדרגה של תורה ושל בטחון ושל אמונה, אמר לו הקב"ה אני עושה, שנאמר "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד'  ויכה במחנה אשור ולא נשאר בהם...", כל הצבא הובס, וכולם נהרגו. בדר"כ מביאים את המדרש הזה בשביל להגיד שצריך לעשות כמו דוד המלך כמובן, אבל אני לא בטוח שזה הפשט של המדרש, כתוב מה שתבע זה לא תבע זה, אני חושב שהמדרש רוצה להגיד בדיוק את מה שאמרנו, מה זה השיעור של התורה של משיח, משיח זה מי שמולך על ישראל ומוביל את עם ישראל לאור התורה עד שכל האומה עוסקת בתורה כמו שכתוב פה, כופה את כל ישראל ללכת בדרך התורה, זה התרבות וזה התוכן ובזה עוסקים כולם, ויחד עם זאת הוא לוחם את מלחמות ד' ויחד עם זאת הארץ מתפתחת משום שזאת מצוה בתורה כי זה עצמו הקידוש ד' הגדול שעם ישראל מבצע בעולם, לא בשביל העושר שלי לא בשביל המצב הכלכלי שלי, אני יכול להסתפק בשני צאן ושור אחד, כמו בזמן חזקיה, לכל אחד יש את מה שהוא צריך וזהו, לא צריך יותר וכל היום מתעסקים בתורה, זה טוב בשביל ההספקה שלך זה מספיק, אבל זה לא מספיק בשביל להיות משיח. בשביל להיות המשיח, מלך של ממלכת כהנים וגוי קדוש שהכל עומד ברום התרבות, כל מה שיש בכל העמים פורח בו אבל בצורה נפלאה ביותר, מתוקנת ובלי כל הזוהמה ובלי כל הטומאה שיש בחיי העמים, והכל מתוך האידאה האלוקית, הכל מתוך הדביקות האלוקית הכל בקדושה ובטהרה הכל לשם יחוד והכל בשביל לעשות קידוש ד' בעולם, זה מה שהמדרש הזה רוצה להגיד, מה שעשה זה לא עשה זה , השלימות היא כל הארבעה ביחד, ועוד שעל דוד המלך אפילו לא כתוב שהקב"ה רצה לעשות אותו משיח, כי הכל מתחיל מהמדרגה הרוחנית , אם המדרגה הרוחנית היא בשלמותה אז זה נקרא משיח, זהו השיעור של משיח.

וזהו שאמרו' חז"ל (ברכות ו) ״שהתפלין הם עוז לישראל״, ונקראו גם כן (ישעי׳ סב)״זרוע עוזו״—״שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה כביכול (איכה רבתי א), וח״ו, בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי״ ;סנהדרין מו), שהראש והזרוע נתן לנו הקב׳׳ה חוברים, כלומר מחוברים, לקיים בהם מצות תפלין שסגולתם להפריד השכל מן הרצון הגס, וממילא יהיה שליט על הכחות החומריות, כי אם הקודש והחול מעורבים אז החול משתלט על הקודש, אם יש מחיצה ביניהם אז ניכרות המדרגות ואז הקודש מאיר על החול והופך את החול שיתקדש גם הוא, וכל מה שיתווסף כח בחומר כן יגבר השכל עוד ביתרון מעלה, וממילא זוהי תפארת השכל, תפארת הכח הרוחני, שיהיו כלי החומר חזקים, שאת הכוחות החזקים האלה הוא מפנה אותם ומקדש אותם, לא שהחול נמצא בצורה של מסכנות ובצורה אומללה וחלשה, אלא הכוחות המעשיים והחומריים במלוא עוזם ובמלוא התעצומות שלהם, והם כולם טהורים וקדושים וכולם פועלים עם אל, זה נקרא "כנף הארץ", הארציות מקבלת כנפיים מזה,  ובודאי כשיפריד איש עניני שכלו מחומרו, שוב אין סבה שיהיה סובל צער ויסורין המחלישים חמרו, כיון שכל מה שיתוסף בחומר כח, יקבל שכלו יותר עצמה. אלא שעל ידי שהאדם אינו זהיר להיות משליט יפה את השכל על החומר, השכל הוא הרוחניות הנשמה, ע״י זה יוכל היות שבהגבר החומר יכניע השכל תחתיו ח׳׳ו, על כן הקב״ה בחסדו מחליש כחות חמרו, כדי שיוכל לקבל הנהגת השכל.

אבל באמת אך זה חלי הוא, כי אם היה השכל בעוזו כראוי לו, אז לא היה צריך לזה, לא צריך להחליש את הכוחות החומריים, להפך אלא כל מה שיתווסף כח לחומר כך יותר יתקדש שם ד'  יותר יופיע הכח הרוחני. ומפני זח גורם כח הראש והזרוע בשורש הקדושה של התפלין להיות מוסיף אומץ בקדושה ע״י התגברות כחותיו החומריים. על כן ״בשעה שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי״, והתפלין על כן הם עוז לישראל שהמה סיבה

 שיהיה לישראל כח ואומץ בכחותיהם הגופניים ובהצלחת קנייניהם, כי הרב הסביר שהתפילין הם סגורים בתוך בית וזה גורם חייץ בין התורה ובין החומריות ואז הרוחניות יכולה להשפיע ולהאיר ולרומם גם את הכוחות החומריים. ככל הדברים הכתובים בתורה לברכת ד׳ על עמו, שהתורה מלאה מארץ זבת חלב ודבש ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש- וכל השפע הגשמי הוא לא בשביל שאנחנו עם מטריאליסטי אלא להראות  איזה כוחות רוחניים נקבל בארץ ישראל עד שהיא יכולה להפוך את כל השפע החומרי לרוחניות ולקדושה, לקידוש ד' בעולם,  ונקראו ״זרוע עוזו כי על ידי זה מתחזקת כביכול גבורה של מעלה להשפיע טובה לתחתונים, וענין זרוע נקרא הכח המשפיע למלאכה, ומלאכה שייכת בנפרדים, דהיינו עולם העשייה, ומפני שענין מדת השכינה היא להשגחת התחתונים, על כן מלאכה בה תליא, מדת שכינה, מלכות, תיקון העולם הזה, כנודע בדברי חכמים. והתפלין בכלל אפילו של ראש היא סיבה שתוכל להמשך ברכת ד׳ על התחתונים, ורוב טובתם לא יהיה להם להזיק, עם כל השפע הגשמי הגדול זה לא יהיה להזיק, על כן נקראו התפלץ זרוע עוזו, ושייך ענין זה שפיר על עניני עולם הזה שדבר ע"י זרוע העוז בהם (שפ): ״אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ונוי, לא צריך את הייסורים האלה כיון שהשפע של הדגן ושל החקלאות לא יביא נזק לרוחניות אלא ההפך הוא רק יוסיף קידוש ד', כי ע"י זורע העוז של סגולת התפלין כשתשמור אותם, בטוח תהיה שטובות העולם הזה גם כן יבואו עליך בכל מילי דמיטב האמתים :

 ואנחנו אומרים לכל איש ישראל. עשה מצוה זו ; של הנחת תפלין כמאמרה, וכדין תוה״ק, שבשבילם תכנם לארץ, ונושע תשועת עולמים במהרה בימינו אמן.

** תוספת של הרב קוק בנושא הזה: ( הסכמות הראי"ה הסכמה לא ארוכה של הרב שמשלימה את מה שלמדנו ,סוף הסכמה מ', עמ 45)

ובדברי הגדה ראיתי בפתיחתו היקרה, שדייק מדברי הגמרא דברכות [כח:] , בעובדא דר' יוחנן בן זכאי דאמר: " פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה שבא". לפני שנפטר ר' יוחנן בן זכאי עמדו תלמידיו סביבו והוא אמר להם כך: "פנו כלים אני עוד מעט הולך להפרד מכם, תפנו את הכלים מכאן כי אני מת תיכף, ומת מטמא באוהל, וזו הייתה תקופה שעדיין נהגה טומאה וטהרה בישראל, אז אמר להם פנו כלים מפני הטומאה. אמרתי מאז, דר' יוחנן בן זכאי, הלא היה חש לתרעומת הבריות עליו. ר' יוחנן בן זכאי נחלץ ע"י תלמידיו (אגדות החורבן גיטין דף נה) באמצע המלחמה, ראו שהמלחמה כבר אבודה, והביריונים לא נתנו לצאת מירושלים, וכבר שרפו את כל אמצעי המזון למרות שהיה להם הרבה בשביל להתקיים במצור , אבל הם שרפו הכל כדי להכריח את העם להילחם, וראו שהמצב היה ביש מאוד ומפסידים במלחמה, ואין כוח מול הרומאים, אז ר' יוחנן בן זכאי עשה את עצמו כאילו נפטר, שכב על אלונקה והתלמידים לקחו אותו והוציאו החוצה בשביל לקבור אותו. הבריונים נתנו להם לצאת בשביל זה, ואח"כ הוא הגיע לשם וקם ממיטתו ונפגש עם אספסיאנוס, הוא אמר לו שהוא יהיה מלך וכו' והגיע הודעה שבאמת נהיה קיסר וכו' , ואז אספסיאנוס שאל אותו מה אתה מבקש, ואז הוא ביקש את יבנה וחכמיה, שלא תהרוג את חכמיה, ונקים שם המשך מרכז של התורה ביבנה. שואלת הגמ', שאם כבר אמרו לו שיכול לבקש, אז את ירושלים הוא היה צריך לבקש, שהיה צריך לבקש שגם הפעם הזאת יעזוב אותנו, יפסיק את המצור וישאיר את ירושלים עומדת ואת בית המקדש על תילו, ולמה לא ביקש את זה, עונה הגמ' "אבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" כך אומרת הגמ', אמר רב יוסף ואיכא דאמרי ר"ע , למה הוא לא ביקש כך , בגלל שהוא אמר בליבו שאולי לא יתנו לו, אמר בליבו בקשה גדולה כזאת לא ימלאו לי, לעזוב את ירושלים, זה כבוד רומי וכו' ולא יעצרו את המצור באמצע שלא יחשבו שנוצחו, ואז גם לא יהיה לי את יבנה , אז לפחות יבנה וחכמיה נוכל להציל, כך היה החשבון שלו, כך הייתה המחשבה בדבר הזה. אמרתי מאז שרבי יוחנן בן זכאי, הלא חש לתרעומת הבריות עליו, הוא הכיר את מה שאומרים על בקשתו, זה לא חידוש של ר"ע או רב יוסף, אלא זה היה ויכוח כבר אז, אז הוא חש את ביקורת הבריות עליו, למה הוא לא הציל את ירושלים למה הוא הציל את יבנה וחכמיה, הוא חש תרעומת הבריות עליו כמבואר בהגדת הניזקיון [גיטין] דף נו:, ד"איבעי למימר ליה לשבקינה הדא זימנא", זאת הייתה הטענה למה לא אמר לאספסיאנוס להניח אותה גם הפעם הזאת, וטעמו היה דילמא כוליה האי לא עבדין, עד כדי כך לא ישמעו לי, והצלה פורתי נמי לא הוי, ואז כולם יהרגו אז לפחות את זה אני יכול להציל, אבל הפורתא הזאת הלא כל קיום האומה היה על ידי הצלת התורה על ידי יבנה, כי זה היה המשך תורה שבעל פה מזה נכתבה המשנה אח"כ, כל המשך התנאים, ר' אליעזר ור' יהושע וכל תלמידיהם עד המשנה ומזה נמשך הקיום של האומה לדורות, הלא כל קיום האומה הייתה הצלת התורה ע"י יבנה, אך לעומת זאת גדול ההיזק של כל חוסן האומה, חוסן המלכות, עושרה של האומה, וכבודה של האומה, על כן אמר רבי יוחנן בן זכאי: אני מורגל בלימוד "התורה חסה על ממונם של ישראל", זה לא שלא אכפת לי ממונם של ישראל וכבודם של ישראל, מאיפה לומדים שהתורה חסה על ממונם של ישראל, לומדים את זה ממשנה בנגעים, לפני שהכהן בא ומחליט שצריך להרוס את הבית, אז עד שהכהן לא אומר שהבית הוא חלוט וצריך לחלץ את האבנים ולהרוס את כל הבית, צריכים קודם כל להוציא את הכלים מהבית, כלי חרס אין להם תקנה במקווה, אז אפילו על כלי חרס שזה לא כלים יקרים, מפנים אותם מהבית, מכאן רואים שהתורה חסה על ממונם של ישראל. כל זמן שהכהן לא החליט על טומאת הבית, לא חלה הטומאה ממילא הכלים לא נטמאים ואפשר להוציא את הכלים, ואח"כ הבית יהיה חלוט וכל מה שנשאר שם יהיה טמא, וכל זה בשביל מה? בשביל כלי חרס שהם הכלים הכי זולים, רואים מכאן שהתורה חסה על ממונם של ישראל. אני מורגל בלימוד תורה חסה על ממונם של ישראל, שילפנוה מדין פינוי כלים מפני הטומאה במשנה נגעים פרק יב משנה ה', ואם מצאתי לנכון לסכל את הכל, ירושלים, מפני הצלת יבנה וחכמיה, זה לא בגלל שאני מזלזל בממונם של ישראל, אני חס על ממונם של ישראל, וזה בדיוק מה שאמר רבי יוחנן בן זכאי, פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא למלך חיזקיה שבא, מה הקשר ביניהם? הקשר הוא שרבי יוחנן בן זכאי הלך להציל את התורה על חשבון האומה. אמר כך: זהו מפני הולך בדרכיו של חיזקיה המלך , שבתור מלך היה ראוי לו להרבות איכרים ועובדי אדמה וצבאות, זה מה שהמלך צריך לעשות, והוא נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב, ונתמעטה עבודת האדמה על ידי זה, האדמה הייתה  בור, ואף אחד לא חש לה, והוא הדין חיל הצבא, בכלל לא היה צבא, כדברי הגמ' בסנהדרין דף צד: וכפירוש רש"י שם ד"ה אע"פ: מפני שבטח שעל ידי כוח התורה ישוב הכל לישראל, ולכן הוא עשה את זה ובאמת הקב"ה הציל את ישראל מכוח התורה, והכי נמי אני, אני יודע נאמנה שעל ידי הצלת יבנה וחכמיה ישוב לישראל כל טוב גם עושר גם כבוד, גם חוסן המדינה[1], וכן יה במהרה בימינו אמן.

מקוה שנהנתם והתחזקתם , ניסים ירחי, ספרי קודש המדף היהודי