" … ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו. ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו. או ימים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה" (במדבר ט,יז-כג). התורה מפרטת שבעה מקרים של חניית והעלאת הענן וכך ישראל בעקבותיו חנו או נסעו, מדוע לא לומר רק שחנו ונסעו ע"פ הענן, למה יש צורך לפרוט כ"ך גדול? מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א מסביר ('בארץ לא זרועה', “על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו") שזה בא ללמד שבנ”י במדבר התחנכו במסעות לנאמנות לקב”ה, נאמנות מוחלטת בכל המצבים ובכל המקרים, הכל נעשה ע"פ הדרכת ה'; שכך התרגלו במסע ובחניה ע"פ ה', בין כשנח ובין כשלא. מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א מסביר ('תורת המקרא' “בהעלותך” אות ב) שזה קשור לחטא המתלוננים שמובא בהמשך, שהיו להם עדרים שלמים שהוציאו ממצרים ובכ”ז התלוננו למשה שאין להם בשר, שזה לא הגיוני איך יכולים לטעון כך כשכולם רואים שזה שקר? אלא שכאן ההסבר, שכיון שחנו ונסעו ע”פ ה' ללא ידיעה מתי זה יהיה, שזהו שהתורה מדגישה כ”ך הרבה מקרים לומר שאין שום זמן קבוע; ובמדבר נאסר לישראל לאכול בשר תאווה, שהיו צריכים להקריב ואז לאכלו, ממילא לא יכלו להקריב קרבנות לאכילה בשל שאסור להקריב קרבן כשאי אפשר לאכלו בכל זמנו הראוי לו, והרי כשיסעו יפסל הבשר קודם לסיום זמנו, ולכן כיון שלא יכלו להקריב לא יכלו לאכול מהעדרים שהיו להם ולכן התלוננו "מי יאכלנו בשר” (במדבר יא,ד). אולי אפשר שנאמרו שבעה מקרים כדי לרמז על גילוי שבע, שזהו גילוי של שבוע הבריאה, שבמסעות במדבר הם התרגלו ללכת ע”פ ה' בכל המציאות בעולם, וכך לגלות שם ה' בכל העולם כולו, לכן התפרטו שבעה מקרים כרמז לגילוי שם ה' בכל העולם. או בדומה תחילת הפרשה נאמר על הדלקת המנורה במשכן, ולמנורה היו שבעה קנים, שהם מכוונים לשכינה (ששה קנים מכוונים לנר המערבי והוא מכוון לשכינה: 'דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' [מגילה כא,ב]), שכך גם בנ”י במדבר התרגלו להיות מכוונים כלפי השכינה, להאיר את אור ה' בעולם ולהביא להשראת שכינה, שזה נעשה ע”י דבקות בהליכה אחר ה'. אולי גם אפשר שכאן בפרשה מופיע פרשת "ויהי בנסע” שיש דעות שהוא ספר בפני עצמו וכך יוצא שיש בתורה שבעה ספרים: 'ת"ר: (במדבר י, לה) "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה", פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. ר' אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה? כמאן? כר'' (שבת קטו,ב-קטז,א). שכך נרמז כאן על שבעה אפשרויות שנעשו במסעות, שזה כדי לרמז שכל המסעות במדבר היו כדי להתחבר לתורה שיש בה גילוי של שבעה ספרים. שהמסעות נעשו ע"פ ה', שבכך התרגלו לקיים את רצון ה', שזהו לדבוק בתורה. אולי אפשר גם שמשה לימד את בנ”י ע”פ דבר ה' באה”מ (שאמר לו מה ללמדם באותו זמן; שה' היה מדבר עם משה מבין הכרובים [במדבר ז,פט] וכך גם הורה לו מה ללמד את בנ”י בתורה, שהתורה נאמרה פעם שניה באה”מ [חגיגה ו,א-ב]), וכך ה' כיוון את המסעות ע”פ מה שבנ”י למדו בתורה, כיון שזמן המדבר היה מיועד לדבוק בתורה ('והקיפן במדבר ארבעים שנה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' [תנחומא “בשלח” סימן א]), לכן המסעות או החניות היו בצורה כזו שיוכלו ללמוד והתורה תתיישב בהם (שאם לדוגמה למדו ובאמצע נסעו אז התורה לא תתיישב טוב כי יהיו מבולבלים מההתעסקות בנסיעה ובהכנה לה). עוד אפשר שזה כנגד שבעה שבועות שלקראת מתן תורה, שנסעו להר סיני וחנו שם, שכך נרמז להם במסעות וחניות שזה זמן לדבקות בתורה. עוד נראה שיש שבעה עולים בקריאת התורה בשבת, והטעם לכך הוא: ' ... חד אמר: כנגד ברכת כהנים; וחד אמר: … שבעה רואי פני המלך' (מגילה כג,א). שכך נרמז בשבעה אפשרויות כרמז לשבעת רואי פני המלך, שהם קרובים למלך ומהם יוצא גילוי השלטון של המלך בממלכה. כך בנ”י הם שריו של הקב”ה, שאנו מגלים את גילוי שם ה' בעולם, שדרכנו מתגלה ה' בעולם; ולכן זהו גם כנגד ברכת כהנים, שהיותנו מגלי שם ה' בעולם מביא לברכת ה' עלינו, שזהו גילוי שם ה' עלינו; כך הליכתנו אחר ה' בכל המצבים מביא לגילוי שם ה' בעולם, ולכן גם לברכתנו, שהענן היה מגן על ישראל מנזק. אולי גם נאמר כך כדי לרמז שבכל המסעות בצורות השונות נתן את התחושה שהמציאות במדבר היא זמנית בלבד, והכל תלוי ברצון ה', ורצון ה' הוא שנגיע לא"י שזהו המקום הקבוע של בנ”י; לכן זה נאמר בשבעה מקרים כרמז לא”י בה היו את שבעת העממין.