"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה. וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה" (במדבר ח,א-ד). ' … "ויעש כן אהרן" – (ספרי) להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. "עד ירכה עד פרחה" - ירכה היא השידה שעל הרגלים חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים. "עד ירכה עד פרחה" - כלומר גופה של מנורה כולה וכל התלוי בה. "עד ירכה" - שהוא אבר גדול. "עד פרחה" - שהוא מעשה דק שבה, הכל מקשה; ודרך "עד" לשמש בלשון זה כמו (שופטים טו): "מגדיש ועד קמה ועד כרם זית". "כמראה אשר הראה" וגו' – כתבנית אשר הראהו בהר, כמו שנאמר (שמות כה): "וראה ועשה כתבניתם" וגו'' וכו' (רש"י). 'דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). ידועה השאלה מה חידשה התורה במעלתו של אהרן בכך שעשה מה שמשה אמר לו ולא שינה, הרי כל אחד לא היה משנה? אולי אפשר לומר שהתורה לימדה כאן על כיוון נרות המנורה אל השכינה (מכוונים לנר המערבי שהוא מכוון לשכינה), שזה בא כגילוי שבמנורה מכוונים את כל מעשי בנ"י אל השכינה, לתקן את כל העולם למעלה גדולה בשלמות. שהנרות מרמזות על התו"מ ("כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]), ועל בנ"י (“נר ה' נשמת אדם" [שם כ,כז]), שכך מכוון ומעלה את כל מעשי בנ"י בשמירת תו"מ מעלה מעלה לחיבור לשכינה, להחיל שם ה' ושכינתו בעולם (כמו שהיה במתן תורה, ששם נתנו הלוחות שבקה”ק שלשם מכוונים נרות המנורה). זה מעלתו של אהרן שעשה כמו שאמר לו משה, שבמעשיו העלה את כל מעשי בנ"י להשראת שכינה כראוי, שזה קשה לעשות תיקונים וקדושה כ”ך גדולה, ואהרן עשה כמו שמשה אמר לו שזה צריך להיעשות. לכן ממשיכה התורה שהמנורה היא מקשה זהב (כעין שבארון יש ארונות זהב, פנימי וחיצוני), וזה גופה של המנורה ושל הדברים הגדולים והקטנים שבה, כרמז שהמנורה מעלה את כל המעשים שבעולם, גדולים וקטנים, הכל מתעלה למעלה להשראת שכינה. אולי אפשר שיש גם רמז במה שנאמר כאן בפס' כרמז למרכבה, שבמנורה מביאים להשראת שכינה בעולם (כעין הארת אור ה' בעולם), שבנ"י הם גילוי כעין המרכבה של השכינה בעולם, כמו שמתגלה בדגלים (לקח טוב; במדבר ב,ב), לכן במנורה שזה מרמז על בנ"י וקיום תו"מ שבזה מגלים שכינה בעולם, יש בזה רמז למרכבה. על הצורות שבמרכבה מובא ביחזקאל: "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאול לארבעתן ופני נשר לארבעתן” (יחזקאל א,י). מסביר האברבנאל: 'ואמנם על מה היו רומזות הצורות האלה נראה לי בו אחד מב׳ ענינים או שניהם יחד מלבד מה שכבר זכרתי בו. הראשון הוא שכבר זכרתי למעלה שהד׳ פנים במלאכים היו רמז אל ארבעה פניות שימצאו בהם הם פנייתם וציורם בעלתם ית׳, ולרמוז לזאת רא׳ פני אדם שהאדם הנזכר כאן הוא רמז אל האדם אשר על הכסא סבה ראשונה יתברך. והפנייה השנית היא ציורם בעצמם ובעלוליהם וכנגד זה ראה פני אריה כי האריה הוא בעל הגבורה וכן הם מלאכי עליון כלם גבורים גבורי כח עושי דברו. והפנייה השלישית היא בהנעתם לגרמים השמימיים המתנועעים מהם והם פועלים ההויות בעולם השפל ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, וכנגד זה ראה פני שור כי הוא בעל התבואות ומרבה אותם, וכמו שאמר: "ורב תבואות בכח שור" (משלי יד, ד). ומפני מעלת השכלים הנבדלים על הגרמים השמימיים ראה פני אריה אל הימין ופני שור אל השמאל. והפנייה הד׳ היא פנייתם והנהגתם בעולם השפל שהוא היותר רחוק מהם במדרגת המציאות ובמקום וכנגד זה ראה פני נשר המעופף מרחק רב בזמן מועט, ולזה ראה אותם במערב שהוא המרחק היותר גדול שבעולם מן המזרח וכמו שאמר כרחוק מזרח ממערב, זהו הדרך הראשון מרמז הצורות האלה. ואמנם הדרך הב׳ הוא שהצורות האלה שייחס למלאכים הם כולם כפי פניותיהם ופעולותיהם אשר יפנו ויעשו לעבוד את יוצרם בעולם השפל כשישלחם לעבוד עבודתו. כי הנה פעמים ישלח מלאכו להשפיע על הנביאים ולשום דברו בפיהם ובחכמים רוח חכמה ובינה, וכנגד התכלית והפנייה הזאת ראה פני אדם שהוא המשכיל והמנבא מכל מיני החי. ופעמים ישלח מלאכיו לעשות גבורות ומשפט באויביו כמלאכים שהלכו להפוך את סדום ומלאך השם שיצא והכה במחנה מלך אשור בלילה אחת קפ״ה אלף איש, וכנגד התכלית והפנייה הזאת ראה פני אריה שהוא המשחית הגדול בעדרי צאן ומי יאמר לו מה תעשה. ופעמים ישלח השם מלאכיו להטיב ולהצליח ולברך את עבדיו בכל משלח ידיו, וכמו שאמר אברהם לעבדו: "הוא ישלח מלאכו לפניך" (בראשית כד, ז), ולרמוז לזה התכלית והפנייה ראה פני שור כי הוא מברך הבית ומצליח התבואות כמו שזכרתי. ופעמים ישלח השם מלאכיו להציל את עבדיו מכל צרה ולהוליכם בדרך לא יכשלו בה, וכמו שאמר למשה: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך" (שמות כג, כ), והמשורר אמר: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא, יא), ולרמוז לפנייה ולתכלית הזה ראה בהם פני נשר כי יהיה המלאך במצות בוראו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו'. לפי זה (ע"פ ההסבר הראשון) אולי הכיוון של המנורה בנרותיה אל השכינה זהו גילוי של רמז לקב"ה, שזהו דמות אדם במרכבה, וכן מי שמדליק את הנרות זהו הכהן (שהוא אדם). פרחי המנורה מזכיר אריה שיש לו רעמה כך שפניו נראים עגולים, כעין הפרחים (וכמו שלפרח שיש עלי כותרת כך לפני האריה יש רעמה), והאריה כוחו גדול ומרשים, וכן מראהו מרשים, כעין שפרחים זה מייפה ומרשים את צורת המנורה. גוף המנורה הוא מלמעלה למטה, שזהו כעין רמז להשפעה שיש מלמעלה למטה, שזהו דמות השור שמרמז על הגרמים השמיימים (למעלה) שפועלים על העולם התחתון (למטה). (לשור יש גוף עגול כך שמלמעלה נראה כעין הקנים שמתרחבים מגוף המנורה; או לפעמים נראה בולט בגבו עמוד השדרה כעין ישר כמו גוף המנורה). ירך המנורה הוא החלק התחתון שעומד בקרקע, שזהו כעין כנגד דמות הנשר שזהו החלק התחתון בעולם השפל. ונשר כשפורס כנפיו (כשהם כלפי מטה) נראה כעין ירך המנורה שזהו חצי עגול (לרמב"ם [ולשאר הדעות גם דומה אלא פחות חזק; ולרש”י שמפרש שבירך יש חלל זהו כעין חלל שנמצא תחת כנפי הנשר]). או (ע"פ ההסבר השני) דמות אדם שזהו ההשפעה לנביאים וחכמים זהו מה שנאמר קודם על הנרות, שהכהן מיטיב ומדליק והם מכוונים לשכינה, וכך רמז להשראת שכינה על הנביאים שכך מקבלים נבואה, וכן רוח חכמת התורה לחכמים; וזהו אור כעין הארת הנבואה על הנביא, וכן אור חכמת החכם ("חכמת אדם תאיר פניו" [משלי ח,א]). דמות אריה, המשחית, נרמז בפרחים כרמז לשליחות שבה פועלים להפריח את נשמתם של האויבים. דמות שור שזהו שמשפיע בעולם על כל פרטיו, כעין השור שחורש בקרקע זהו הירך שהיא נמצאת על הקרקע, כעין שמשפיע לעולם (וכעין שהשור פועל ע"י המחרשה שפועלת בהיותה על הקרקע). דמות נשר זהו גוף המנורה הוא עמוד שעומד, שזהו כעין רמז לשמירה בדרך, שכך במדבר היה את עמוד הענן ועמוד האש ששמרם בדרך. שכך רומזת המנורה שאנו מרכבה לשכינה, וכך מביאים את גילוי שם ה' בעולם, וזהו: '"כמראה אשר הראה" וגו' - כתבנית אשר הראהו בהר' וכו' (רש"י), שזה מקושר להר סיני שבו ה' התגלה בגילוי שכינתו בשלמות. אולי זה רמז עמוק בנאמר בחז"ל: '"כמראה אשר הראה ה׳" – מלמד שהראה אותה לו ארבעה פעמים: ראה אותה עם שאר כל הכלים ושכחה, וחזר וראה אותה שנייה מיכאל עומד וממשיח בה, וראה אותה ונעשית, וחזר וראה אותה עשויה; לכך נאמר: "כן עשה את המנורה”' (ספרי זוטא; במדבר ח,ד). שראה ארבעה פעמים כעין רמז שיש במנורה גילוי כנגד ארבעת דמויות במרכבה שנראים כאדם וכו' (שזהו גילוי של ראיה). אולי אפשר כרמז שהמנורה מרמזת על נשמות בנ"י שמאירות את העולם בשם ה', והיסוד לזה הם האבות הקדושים. לכן נרמז על האבות במנורה: מגוף המנורה יוצאים הקנים שבהם הנרות שמאירים, שזהו (גוף המנורה) כרמז ליעקב שיצאו ממנו שבטי בנ"י, ובמנורה יש גם פרחים וירך, שזה כרמז לאברהם ויצחק, שהפרחים מרמזים על יצחק שעלה לעקידה, שזהו רמז בפרחים שכמעט "פרחה" נשמתו, שאם היה נשחט היתה פורחת נשמתו (ועצם זה שעלה לעקידה נחשב זכות כעין שנעשה ופרחה נשמתו; ויותר מזה מובא בחז”ל: 'ר' יהודה אומ': כיון שהגיע החרב על צוארו, פרחה ויצאה נפשו של יצחק; וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו: "אל תשלח ידך" נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו' וכו' [פרקי דר"א, לא]). ירך מרמז על אברהם שעמד בניסיון העקידה, שבא לשחוט את בנו יחידו אהובו, ועל שחיטת קרבן העולה (שהעקידה היתה עולה: “והעלהו שם לעלה" [בראשית כב,ב]) במזבח (שכך גם אצל אברהם היה מזבח: “ויבן שם אברהם את המזבח" וגו' [שם,ט]) נאמר ירך: “ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו. ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב” (ויקרא א,י-יא); כך ירך המנורה מרמז על אברהם שבא לשחוט את יצחק בנו.